הכל התחיל כשמצאנו בירה קלילה, כיפית, לא יקרה – שאפשר לשתות בכיף על החוף. "ווילדר" היא בירה ספרדית קלילה וכיפית, עם 4.5% אלכוהול וטעמים לימוניים קלים, שהופכים אותה לנעימה במיוחד לחודשי הקיץ. למותג יש גם בירת חיטה, אף היא נעימה מאוד לשתייה, בחוזק של 5.2%. לכבוד הגילוי, החלטנו להקדיש ל"ווילדר" מדור חדש עם שלושה אירועים פרועים מההיסטוריה שאירעו באותו השבוע לפני...מלחמת החזיר: מלחמה עם קורבן אחד
בתאריך 15 יוני 1846 נחתם חוזה אורגון שעיגן את החלוקה הטריטוריאלית בין ארה"ב לכוחות הבריטים ששלטו באי סן חואן, בין ארה"ב לקנדה, אז טריטוריה בריטית ליד ונקובר. אך מקץ 13 שנים של שקט, ב-15 ביוני 1859 כמעט שפרצה מלחמה בגבול השקט יחסית: חזיר שהיה שייך למהגר אירי שעבד בחברת מפרץ הדסון, הסתנן מעבר לקווי "האויב" ואכל תפוחי אדמה משדהו של ליימן קאטלר, חוואי אמריקאי. בתגובה ירה קאטלר בחזיר. הכוחות הבריטים רצו לאסור את קאטלר וצבא ארה"ב נחלץ להגנתו. צבא ארה"ב שלח כוחות רגלים מצוידים בתותחים ומולו נערך הצבא הבריטי עם אוניות קרב, במה שזכה כבר לכינוי "מלחמת החזיר".
בסופו של דבר נפתר המשבר בדרכי שלום והבריטים הורשו, במסגרת ההסכם, להניף את דגלם מעל האי סן חואן, מסורת שנמשכת עד עצם היום הזה. מדובר באחד המקומות היחידים בארה"ב בו מורשה מדינה זרה להניף את דגלה בלב טריטוריה אמריקאית. פתרון המלחמה בדרכי שלום הוליד מסורת של חגיגות שתייה משותפות לחיילים האמריקאים והבריטים, חגיגות ששמן יצא למרחוק. כחלוף לא מעט שנים עלה הרעיון לחדש את המסורת וכך, בשנת 1998, נוסדה מסורת חדשה של חגיגות משותפות, אמריקאיות וקנדיות, במקום בו פעם כמעט ופרצה מלחמה בגלל חזיר: המשתתפים נערכים במבנה הכוחות שכמעט התנגשו משני צדי הגבול והמלחמה מפנה את מקומה לחגיגה משותפת של אוכל ושתייה.סוזאן ב. אנטוני: זו הבחירה שלה
ב-18 ליוני 1872, נעצרה סוזאן ב. אנטוני, פעילת זכויות אדם וזכויות נשים אחרי שהצביעה בבחירות לנשיאות ארצות הברית. באותן שנים לא הייתה עדיין זכות בחירה לנשים, אך אנטוני טענה שהחוקה האמריקאית אוסרת על אפליה מגדרית, הצביעה – ונעצרה. השופט דחה את טענותיה החוקיות, אך למרות שנקבע כי עברה על החוק, היא לא נכלאה. אנטוני הייתה ידועה גם כפעילה למען ביטול העבדות, בשנים שלפני מלחמת האזרחים ובמהלכה וכן פעלה רבות נגד אפליה על בסיס גזעי, דתי או מגדרי.
בנושא אחד נותרנו חלוקים עם הבחירות שעשתה האישה המרשימה הזאת: היא פעלה נמרצות למען קידום חוק היובש (שהתקבל לבסוף ב-1919). היום זה אולי נראה תמוה, אך באותם ימים שבהם שתייה נחשבה למעשה גברי, סבלו נשים רבות מאלימות כתוצאה משכרות. נדמה שההיסטוריה הוכיחה כי בנקודה זו היא טעתה: השוויון האמיתי אינו למנוע מגברים לשתות אלא להתיר לכל הבגירים, נשים כגברים, לשתות - ולקוות שיעשו זאת באחריות
נשמה, אבל למה גומי?
הקלטה של אלבום חדש, לרוב אינה נחשבת לציון דרך היסטורי, אלא אם מדובר, כמובן בביטלס ובאלבום מיוחד במינו, לא רק בגלל המוזיקה שבו – תכף נגיע גם אליה, אבל בעיקר בגלל שהאלבום מהווה נקודת מפנה ביצירת הלהקה, אם לא בתולדות המוזיקה. ב-17 ביוני 1965 נכנסו הביטלס לראשונה אל אולפן ההקלטות כדי לעבוד על תקליט חדש (התקליט יצא לבסוף רק בדצמבר). ארבעת המופלאים החלו לחוש אז מיאוס מכל ההיסטריה סביבם ונתנו לכך ביטוי בשם האלבום Rubber soul, כלומר "נשמה מגומי". לא רק מהמסחור סביבם נמאס ללנון ומקרטני אלא גם משירי האהבה הקלילים והקליטים שאפיינו את שלוש השנים הראשונות לקריירה שלהם, ואכן באלבום ניכרים סגנונות מוזיקליים מגוונים, כמו קטע הפסנתר הבארוקי בשיר In my life, התכנים המלנכוליים במילות השיר Girl, קטע הסיטאר שמנגן ג'ורג' הריסון בשיר Norwegian wood או השורה בצרפתית ב- Michelle. במבט לאחור מסמנים מבקרי המוזיקה את האלבום הזה כקו פרשת המים ביצירת הלהקה המפורסמת בכל הזמנים: ארבעת המופלאים הפסיקו להופיע בהופעות פומביות, המוזיקה שלהם התפתחה והשתכללה מבחינות רבות, ולמרות שחלק משירי האלבום הן בלדות נעימות, ניתן לראות בו את זרעי Revolver ו- Sgt. Pepper שהוקלטו בשנתיים שלאחריו.