סלחו לי גברים יקרים אם אני אהיה קצת קשה, קצת מכלילה ואולי אעליב חלק מכם, סביר להניח חפים מפשע ובעלי תפיסות פמיניסטיות. אני יודעת שאתם קיימים, אני מכירה אתכם ושמחה שאתם נמצאים כאן. אבל הטקסט הבא מיועד בעיקר עבורכם, לא עבורנו, מכיוון שהדרך היחידה בה סקסיזם והטרדות מיניות בידי בעלי סמכות יפסיקו, היא רק אם אתם תתערבו, תשמיעו קול ותפסיקו לשתוק כשהחברים הפריבילגים שלכם חושבים שעם תואר וכסף הם קנו את העולם, וגם אותנו.
חשיפה של ה-ניו יורק טיימס
הסיבה שאני "נופלת" עליכם ככה עכשיו, היא מכיוון שבסוף השבוע האחרון פרסם העיתון ניו יורק טיימס תחקיר מזעזע על מסכת הטרדות מיניות וניצול מיני דוחה במיוחד בתעשיית היין האמריקאית. עשרים ואחת נשים אמיצות עמדו בפנים ובשמות גלויים וסיפרו למגזין כי הוטרדו מינית, חוו מניפולציות ואף הותקפו על ידי מאסטר סומליירים באחד הארגונים היוקרתיים ביותר בתעשיית היין – מוסד השיפוט של המאסטר סומליירים, הארגון אשר ממונה על ההסמכה בתחום.
כמה שווה התואר היוקרתי
מאסטר סומלייה הוא התואר היוקרתי ביותר בתעשיית היין האמריקאית ומי שמרוויח אותו מצטרף באופן מידי לרשימת ברי המזל שאוחזים לא רק בשכר גבוה אלא גם בעמדת השפעה בלתי מבוטלת בעולם היין. תהליך ההסמכה הוא מתיש וארוך ורק ב 155 איש השיגו את תואר הכבוד באמריקה, 131 מתוכם הם גברים. תעשו רגע את החשבון לבד. כדאי לחדד גם קצת לגבי השכר: בסקר פנימי משנת 2017 דיווחו מאסטר סומליירים על הכנסה שנתית חציונית של 164,000דולר, ועבור ייעוץ, שכר בסביבות ה 1,000 $ ליום. אני לא יודעת בוודאות אם שכר הנשים דומה לזה של הגברים, אבל זה כבר לכתבה אחרת.
תקרת הזכוכית
כמו כן, לצד מה שמכונה "מוסד השיפוט" של המאסטר סומליירים, ישנה אגודת בת בשם "גילדסום" שהיא מעין ספינת החינוך של הסומליירים השואפים להגיע לתואר המאסטר המיוחל. באגודה חברים יותר מ-12 אלף איש ואישה. הופתעתי לגלות שרבות מהחברות הן דווקא נשים שמנסות לשבור את תקרת הזכוכית הלא שקופה בכלל בתעשיית היין.
אתם יודעים איך זה כשגברים לבנים בעמדות כח וכסף מבינים שהם מחזיקים במפתח לעולם? הם חושבים שהכל מותר להם. כל חיוך, כל היענות בחיוב לשתיית כוס יין בצוותא וכל חיבוק או יד על רגל הם לגיטימיים מבחינתם. "לא" זו אף פעם לא תשובה עבורם. למען האמת, הם לא שומעים "לא".
טובות הנאה מקצועית
אחת הנשים החברה באגודה סיפרה כי הציעו לה טובות הנאה מקצועיות בתמורה למין, מאסטר סומלייה בכיר אחר מנע כניסה מאישה לכיתה במלאה בתלמידים רק כי סירבה לשכב אתו. סטודנטית אחרת סיפרה כי מאסטר סומלייה בטקסס ביקש ממנה זוג תחתונים להתכרבל איתם אחרי שנפגשו באירוע יין, ואלו רק העדויות "המעודנות" המתוארות בכתבה.
קבוצת הנשים המרואיינות החליטה להתאגד בחודש שעבר ולהקים מוקד לדיווח אנונימי על הפרות אתיות הכוללות התנהגות בלתי הולמת מינית. זה לא שלא היה קיים מנגנון שכזה בעבר, אלא שעד שקמה הקבוצה, החלופה היתה להתלונן ישירות לדירקטוריון האיגוד בו למרבה האירוניה ישבו בכירי המטרידנים בעצמם. אל תבינו לא נכון. לא מדובר במשהו ייחודי לתעשיית היין, זה קורה אני מניחה ויודעת גם במקומות אחרים. אלא שכאן בתעשייה הכל כך גברית ומסוגרת הזו, זה אפילו מעצבן במיוחד.
גברים לבנים מבוגרים
כדי להרוויח את תואר המאסטר צריך לא רק לעבוד קשה אלא גם לעבור שיעורים, טעימות, בדיקות. ציון המבחן הסופי נקבע בחשאיות על ידי בוחנים מהדרגות הבכירות ביותר של המאסטרים. בידי האדונים הבכירים הללו שיושבים על כס המלכות נמצאת לא פחות מהגישה לתרגול, ללמידה, לטיולים הלימודיים באזורי היין שלא כולם מגיעים אליהם והם הפלא ופלא גם אחראים על מכתבי ההמלצה, רובם ככולם אגב גברים לבנים מבוגרים. תיראו מופתעים. הדינמיקה הבעייתית הזאת הפכה בעצם מערכת שאמורה לספק הזדמנות עבור נשים להתקדם בתחום הייננות הסגור ממילא, למעוז להטרדות מיניות וכפייה.
בשבוע שעבר התפטר מתפקידו, ג'וף קרות, המייסד והנשיא של אגודת גילדסום, כדי "לא להותיר רבב באגודה", אחרי ש 11 נשים האשימו אותו בהטרדות מיניות אותן כמובן הוא הכחיש. קרות הוא כמובן לא הבכיר היחיד שמואשם בהתנהגות מינית בלתי הולמת על ידי מספר נשים. ליז דאובי מיטשל (37), סומלייה בניו אורלינס, אמרה שכשהיא הייתה מועמדת בשנת 2011 לתואר המאסטר, המנטור שלה, מתיו ציטריליה - חבר מועצה בין השנים 2005 ל- 2017 - רדף אחריה שוב ושוב בהזמנות מיניות, שאותן סירבה לקבל. "הוא אמר שמערכות יחסים בין מאסטר למועמד הן לגיטימיות, ושזה קורה כל הזמן".
השינוי יתחיל אצלכם
אז אולי לא כולם כאלה, ואחד המאסטר סומליירים הצעירים ג'ונתן רוס צוטט בכתבה כשאמר: "בקרב גברים מסוימים, אין שום ניסיון להסתיר את זה ואין בהם שום בושה, זה כמו משהו מתקופה אחרת". אני לא יודעת בדיוק מה רוס עשה בנידון, אבל העובדה היא שכשקורה משהו כזה – כולם יודעים, גם אלה שלא לוקחים בכך חלק פעיל. והנה ההזדמנות לחזור לפסקת הפתיחה שלי. זה כבר לא תלוי בנו הנשים לצערי הרב. אנחנו יכולות למחות, יכולות להתנגד, יכולות לתמוך אחת בשנייה, אבל הסיפור הזה לא ייגמר אף פעם אם בסופו של דבר אתם הגברים הנורמליים, הטובים, השפויים שנמצאים בינינו תקימו קול צעקה, תגיבו כשאתם שומעים שזה קורה לכם מתחת לאף, ולא תסכימו שדברים כאלה יקרו בשום מוסד, בשום מקום, בשום אופן לאף אחת, אף פעם. אז, אולי נתחיל לראות פה שינוי.