מירה איתן: ניצחון מריר, תבוסה מתוקה
"כדי לחגוג ניצחון בחרתי במזקקה הכי ישראלית שיש, מזקקת יוליוס, בה משתמשים בצמחים, תבלינים ועשבים ארצישראליים בלבד לצורך זיקוק המשקאות. מכיוון שניסיון העבר שלנו די קודר, ולא ממש ברור אצלנו מהו בדיוק ניצחון ומהי תבוסה, חוששני שגם הניצחון לא יהיה כל כך מתוק, ולכן בחרתי ביוליוס ביטרס. דז'סטיף עשבוני מריר ומושלם המיוצר מצמחים הגדלים בר בגליל, כמו ער אציל, אלת המסטיק, טיון דביק, צתרה ורודה, זוטא לבנה, מרווה מצויה ועוד, אותם ממצים באלכוהול ענבים ומיישנים בחביות עץ. התוצאה משקה ירקרק עדין ומריר עם ניחוחות אורן ותבלינים וסיומת ארוכה.
כדי להתנחם בתבוסה נראה לי שצריך לברוח לארץ רחוקה, ולכן בחרתי ברום זאקאפה 23, המגיע ממרומי העיר Quetzaltenango שבגוואטמלה, אחד ממקומות יישון המשקאות הגבוה ביותר בעולם, והכי רחוק מפה. הרום, המורכב מחביות שונות בנות 6 עד 23 שנים, בהתאם לשיטת הסולרה של המזקקה הוא מורכב מאוד, חם ועשיר בניחוחות וטעמים, דבש, ריבת חלב, קקאו, וניל וקרמל, צימוקים, אגוזים, טופי ובננה. משרק שמחמם את הגוף והנשמה, או כמו שאוהבים אצלנו לקרוא לו: משקה מנחם.
חיליק גורפינקל: ארבעים אחוז חסימה
זו הפעם הראשונה מאז שהתחלתי להצביע, לפני כמעט 40 שנה, שאין לי חשק להצביע. לא רק משום שאיני מוצא למי (עד היום, תמיד ידעתי ותמיד זו היתה בדיוק אותה מפלגה) אלא משום שנדמה לי ששום דבר לא ישתנה. לכן, המשקה יהיה אותו משקה, גם ל'ניצחון' וגם להפסד. כי כבר הפסדנו. את יגוני, ואת 'ששוני', אטביע במשקה היחיד שיודע לשמח אותי גם כשכלים כל הקיצים. המשקה הכי מכאן, אולי היחיד שהוא מכאן, הכי שמח, הכי עצוב, זה עם הסוטול הכי נעים ועם האפקט הכי רגוע עראק לא ממש חשוב איזה אבל לצורך העניין יהיה זה זה של יוסף גולד ובניו, הלא הוא עראק 'האיילות' הנצחי. זה של 40 אחוזי האלכוהול ואולי יום אחד, באמת נשתלב במרחב. לפחות במשקה ובמאכל עזבו, זה כבר לא יקרה.
עמיתי יוסי בוזנח, אוהב לצטט חבר צרפתי שלו, אחד בשם נ. בונפרטה, שאמר פעם על שמפנייה: "בניצחון אתה ראוי לה ובתבוסה אתה זקוק לה". ובכן, ערב בחירות שעלולות להביא עמן תקווה גדולה אך עלולות להסתיים גם במפח נפש, אאמץ בחום את האמרה הזאת גם עבור הבקבוק שהוא – יותר מכל מפלגה – הבחירה שלי ליום הזה: גלנליווט 18, הבקבוק היחיד שיכול להרגיש בחליפה גם בתוך קהל של 120 תגרנים, גם בניצחון וגם בתבוסה.
חשוב להבהיר שאין מדובר במשקה מנחם. ראשית, כי אוכל ומשקה אינם מנחמים אותי. הם משמחים אותי. שנית, כי שום דבר לא ינחם על הפסד בבחירות. ההפסד הזה, מסוג המכות הצפויות ועדיין הכואבות, יזמין לי ג'ין (נגיד, בומביי ספייר איסט, או מילק אנד האני לבנטין). ג'ין, עבורי, הוא מין חבר נבון, לא מתחכם, לא דורש יותר מדי תשומת לב. נעים ומשטיח וכמעט משכיח (אי אפשר באמת לשכוח חדשות כאלה), אבל אחד שיודע, ושנוגע, ושפוגע. ממזר קטלני, ערמומי בקטע טוב. משקה כזה אני צריך בלילה כזה. והרבה.
אנחנו כל כך לא ננצח בבחירות האלה, עד שאני יכול לעוף לטליסקר דארק סטורם במקרה דמיוני, מפונטז, מופרך, של נצחון. סינגל מאלט קלאסי הוא התוכנית האמנותית שלי באירוע חגיגי, ובהילולה שכזו תתלבש כמו גדולה הגרסה הפרועה של בית הוויסקי האציל. יאללה, לעזאזל. אם פנטזיה, למה לא ללכת עד סופה. הרי הבקבוק הזה עולה על כל המועמדים להנהגה. הוא, אם כך, יהיה ראש הממשלה הבא, אני אמונה לשר המשקים, וכל השאר, על פי מורשתו, מסך עשן.
טליה לוין: מודדת חליפה
מכירים את הז'קט המחויט מידי שתלוי לכם בארון בניילון של הניקוי היבש, זה שהסיבה שאתם לא מוציאים אותו היא כי אתם מעדיפים לשמור אותו נקי ומגוהץ לאירוע מיוחד? חתונה של הבסט באדי או השקת האקזיט שלכם אלא שאף פעם זה לא קורה? בדיוק ככה זה עם הקאטנה זאפאטה שלי. המלבק שכבר יותר משנה שוכב לו במקרר היין ומחכה לרגע המרגש שיפתחו אותו. כשקניתי אותו במבצע הוא עלה בערך 250 ₪ ושמרתי עליו כמו שרשרת הפנינים של סבתא.
בשלוש מערכות הבחירות האחרונות ארגנתי צפייה משותפת עם חברים בתוצאות המדגם, הזמנו סושי ושתינו שבלי כאילו אנחנו בנות בניו יורק שצופות באובמה ולא בתאונת הדרכים המקומית שלנו. גם הפעם היצר המזוכיסטי שלנו לצפות במשדר כמו פקיר הודי שצועד על גחלים מנצח את הצד שלא רוצה לשמוע מהמדינה המחורבנת הזאת כלום יותר. אבל אני מכינה את עצמי או להפסד צורב או לניצחון. הפעם אם יהיה ניצחון (ובואו, זה לא קשה לדעת באיזה צד אני) אני מבטיחה לפתוח את הארגנטינאי החתיך ולהפשיר לידו סטייק, אבל רק כשאהיה בטוחה שאני לא קמה בבוקר והמדגם מתהפך לי על הראש.
ואם בכל זאת מתהפך לי המדגם על הראש, או שחלילה אנחנו שוב נהיה בממשלת מעבר של כאילו לא סגור אבל בערך, או חלילה שניפול על ממשלת "על מלא" מהזן שאני לא רוצה אפילו לחשוב עליו, אני לא חושבת שיש משקה בעולם שיכול לנחם אותי כמו וודקה. לא גריי גוס של נערים בתיכון, לא שוט של מסיבת סילבסטר שמקיאים בה בחצר. אני רוצה לשתות וודקה של רוסים כמו אוליגרך, איזה ראשן סטנדרט כזה או 3 קילוס נקי, ישר לווריד. בכוס קריסטל. ושיהיה ליד גם הרבה טישיו.
טל גנץ: מעודד מהיציע
זהו יום הבחירות הראשון שלא אהיה פה להצביע אבל אני אהיה בהאזנה מלאה.
אם ננצח, בולברדייה:
נגרוני למתקדמים שנוצר רגעים טובים.
45 מל' M&H אלמנט'ס שרי קאסק
30 מל' קמפרי
30 מל' וורמוט רוסו
לערבב היטב בכוס ערבוב 20 שניות ולסנן לכוס קוקטייל.
אם נפסיד, "מוות בצהרי היום" Death in the Afternoon:
לכוס שמפניה מוזגים מעל קרח 25 מל' אבסינת' וסוגרים ביין מבעבע יבש.
יוסי בוזנח: שחור אופטימי, וורוד פסימי
אם צריך רק משקה אחד שיגיד הכל, הרי שהשחור הכי אופטימי הוא בעצם גינס. כשחשבתי לעצמי מה ארצה לשתות במוצאי חג הבחירות 2021, הרי שכבר מראש עלו בי רק מחשבות נוגות, לרגע בא לי לקרימה קריסטי דל ווזוביו, אבל אם יקרה ובסוף יום זה אחייך בשביעות רצון הרי שהיין שישמח את ליבי יותר מכל הוא דווקא יין לבן קטן וצנוע שהתאהבתי בו בפעם הראשונה שטעמתי ומאז משמח את ליבי יותר ויותר בכל בציר. השנינצ'יק הקסום של כרם שבו.
תוגת מפסידים נשמעת האפשרות היותר ריאלית במצב זה והחלטתי שהפוך על הפוך, דווקא אז שמפניה, ולא סתם אלא קרוג רוזה. כי אם כבר למות אז בסטייל עם השמפניה הכי משמחת בעולם. לחגוג כמו בפומפיי עד שתכסה אותי הלבה הרותחת.
