בוקובסקי, שנולד בשם הפרטי היינריך קארל בגרמניה ב־1920, היגר כפעוט עם הוריו לארצות הברית וחי בה כל חייו. וחייו, כמו שיריו וסיפוריו, היו מסכת מטלטלת של סערות נפש, חספוס רגיש, פואטיקה, בוטות ועליבות. הוא כתב בצד "עיסוקים מרכזיים" כעבודה בדואר – כדוור ואחר כך כפקיד – ולא מצא ברוב ימיו פרנסה או תהילה בכתיבה. להפך. רק בגיל 46, לאחר שקיבל קצבה חודשית של 100 דולר מבעלי הוצאת ספרים, התמקד בכתיבה, ובין לבין החליף בנות זוג, נדד ממקום למקום, ושתה את עצמו עד הטיפה האחרונה.
מה יגידו השכנים
בוקובסקי נאחז באלכוהול. הוא התמודד בעזרתו עם הקשיים שהקיום פרש לרגליו, והטיב לתאר זאת בשורה מספרו "כלבויניק": "כשאתה שותה, העולם עדיין קיים, אבל הוא לא לופת אותך בגרון". ההכרה הזו נבטה בו בשלב מוקדם, והוא ממש לא ניסה להסתיר אותה מהחברה, שלדעותיה המקובלות בוקובסקי בז על ימין ועל שמאל. בשיר "מה יגידו השכנים" הוא הציג זאת כך:
אֲנִי חוֹשֵׁב שֶׁזּוֹ הָיְתָה הַשְּׁאֵלָה שֶׁנִּשְׁאַלְתִּי הֲכִי הַרְבֵּה
עַל יְדֵי הוֹרַי.
לִי בֶּאֱמֶת לֹא הָיָה אִכְפַּת מָה
חוֹשְׁבִים הַשְּׁכֵנִים.
הָיָה לִי חֲבָל עַל הַשְּׁכֵנִים, אוֹתָם אֲנָשִׁים
מְפֻחָדִים שֶׁמְּצִיצִים מֵאֲחוֹרֵי
הַוִּילוֹנוֹת שֶׁלָּהֶם.
כָּל הַשְּׁכוּנָה הָיְתָה מִסְתַּכֶּלֶת עַל
עַצְמָהּ
וּבִשְׁנוֹת הַשְּׁלוֹשִׁים לֹא הָיָה הַרְבֵּה יוֹתֵר עַל מָה
לְהִסְתַּכֵּל.
חוּץ מִמֶּנִּי, חוֹזֵר הַבַּיְתָה שִׁכּוֹר מְאַחֵר
בַּלַּיְלָה.
עכבר הברים
בערוב ימיו, בוקובסקי רק־כמו־בוקובסקי ידע לספר על ימי ההתגוללות בברים ועל תת־התרבות שמצא שם. הספר "הוליווד", שפורסם ב־1989, חמש שנים לפני מותו של בוקובסקי מלוקמיה, עסק בזמן שבו כתב את התסריט ל"עכבר הברים". בסרט (1987), מיקי רורק שיחק בתפקיד הראשי את דמותו של הנרי צ'ינסקי, שהייתה, כמובן, דמותו של צ'רלס בוקובסקי.
"איך כל זה יהפוך לתסריט, לא ידעתי", בוקובסקי שחזר ב"הוליווד". "ידעתי רק שזאת התקופה היחידה בחיי שלא כתבתי עליה במיוחד. אני חושב שהייתי אז שפוי, שפוי כמו כל אחד אחר. וידעתי שיש עם שלם של נשמות אבודות שחיות בתוך ברים, יום, לילה, לנצח, עד המוות. אף פעם לא קראתי על העם הזה, אז החלטתי לכתוב עליו, כמו שזכרתי אותו."
ובוקובסקי זכר. זכר את כל אשר עשה לו האלכוהול. ובמבריקותו, ביטא זאת יפה גם כשהדברים נאמרו בצורה הפשוטה, הארצית והנמוכה ביותר. או במילותיו: "לפעמים אתה פשוט חייב להשתין בכיור".
ההשראה שלנו: וודקה לג'נד אוף קרמלין
סדרת הכתבות הזו שמחברת בין ספרות כתובה למשקאות חריפים, נכתבה בהשראתה של וודקה אגדית, שמוגשת באריזה דמוית ספר. הסיפור של הוודקה החל במוסקבה, במרתף של מנזר, שנמצא במקום עליו ניצב כיום הקרמלין. אחד משוכני המנזר, נזיר בשם איזידור, השתמש בתמציות צמחים ודגנים כדי להכין מהם שיקויים מעוררים ובמשך שנים היו השיקויים שלו מוכרים לתושבי מוסקבה בלבד.
כיום, שנים מאוחר יותר, מנצלת המזקקה את טכנולוגיות הסינון והזיקוק המתקדמות ביותר על מנת להמשיך ולשמר את המסורת המפוארת. בהליך היצור נעשה שימוש בוודקה על בסיס חיטה, ומים טהורים הנשאבים מהבאר הפרטית של המזקקה. המים והוודקה מתערבבים במיכלי נחושת עתיקים והם אלה שיוצרים את הטעמים ההרמוניים והמרקם הייחודי.
המתכון וצורת העשייה של וודקה 'לג'נד אוף קרמלין', נשמרו בסוד במהלך הדורות, אולם מספר פרטים מותרים לפרסום: השימוש במיכלי הנחושת המסורתיים, תהליך הזיקוק בן חמשת השלבים והשימוש במסננים העשויים שיש, כסף ופלטינה. אבל כדי להרגיש באמת עד כמה היא מיוחדת, יהיה עליכם להתארגן על בקבוק או שניים.
