את סוף חופשת העצמאות הארוכה החלטתי לסיים עם חברות בבר קוקטיילים מושקע. אני לא ממש חובבת של הז'אנר, אבל לפעמים נחמד להעביר ערב כמו בקומדיות רומנטיות, עם שיחה בהתלהבות מוגזמת ומטרייה במשקה. כך או כך, ידעתי שאם אני נשארת בבית במוצאי שבת אחרי חמישה ימים שבהם רק אכלתי והשתכרתי, דיכאון מוצ"ש עלול להיות קשה מהרגיל. אז לבשתי כרגיל את הג'ינס והטי שירט וצעדתי לכיוון בר מוכר וחביב שמעולם לא יצא לי לבקר בו.
"אלוהים, אני אנדר-דרסט"
המתנתי לחברותיי שהגיעו מהקצה השני של העיר על ספסל העישון בכניסה, תוך כדי שאני צופה בנשים עם בגדים מושקעים, עקבים, איפור מלא ולוק כללי של שטיח אדום מחוץ לפסטיבל קאן. תהיתי האם מתרחש אירוע בסמוך לבר, אלא שאז ראיתי את חברותיי צועדות, בשמלות גם הן, ומביטות בי בהשתאות. "אנחנו לא בשכונתי" הן סיננו ואני שתקתי. אלוהים אני אנדר-דרסט וזה חמור בדיוק כמו להיות אובר-דרסט. דבר אחד שכחתי: דין בר קוקטיילים אינו כדין בר שכונתי, והג'ינס הכפכפים והקאז'ואליות של להניח את המפתח והטלפון על השולחן כמו שאני עושה מתחת לבית, לא עובדים בברים שצריך להזמין אליהם מקום שבוע מראש.
"חייבת להזמין קוקטייל צבעוני"
כשהמלצרית ניגשה לשולחן כבר אמרתי לה שאני אלך על ג'ין אנד טוניק, אבל היא התעקשה שאני חייבת להזמין קוקטייל צבעוני כי אחרת למה באתי, והתעקשה עוד יותר שלא אזמין את אותו קוקטייל שחברה אחרת לשולחן לטשה בו עיניים. "זה בגלל שאני לבושה כמו פח אשפה" אמרתי לאחת החברות שישבה משמאלי עם שמלה שחורה ונקודות לבנות ונראתה כמו אמילי בפריז רק הרבה יותר יפה. היא קיבלה קוקטייל עם קצפת ואני עדיין ניסיתי לשכנע את המלצרית שאם זה לא ג'ין אנד טוניק או משהו חמוץ חריף אין סיכוי שאני אצליח לשתות את זה.
"כמו ילדה בת שש"
בסוף התפשרנו, הלכתי על קוקטייל עם קוביות קרח שמחליפות צבעים והתלהבתי כמו ילדה בת 6. לרגע שכחתי שאני "אחלה גבר" ששותה וויסקי נקי עם ג'ינס קרוע, ונהניתי מחצי שעה של "סקס והעיר הגדולה" רק בלי הסקס ועם הרבה סוכר. אחר כך השתחררתי לגמרי והזמנתי קוקטייל על בסיס וודקה, משהו שעשה לי בסופו חשק לבורקס עם מלפפון חמוץ, שהחליפה את החמיצות הסנובית השכונתית שלי. ברומא התנהגי כמו רומאית אמרתי לעצמי בכל פעם כשהטי שירט המהוהה שלי השתקפה באיזו מראה. אם הגעת לבר קונספטואלי מושקע וחמוד ביותר, תזרמי עם החוויה רק בפעם הבאה בחיאת, תתלבשי בהתאם.
הקומפניון דה לה שנסון
אבל רגע לפני שאני שולחת אתכן להוציא את העקבים מהבויעדם כי חזרנו לשגרה, היין שעשה לי את השבוע דורש התייחסות מיוחדת ואני מפצירה בכן לנסות אותו במהרה: 'שנסון לבן' של יקב קלו דה גת, יין משובח שעושה חשק מיד לפרוס סלסלת פיקניק בהרי ירושלים או לחלופין לשבת על איזה ספסל בפרובנס.
