מזקל, מוצר אקזוטי ואניגמטי, שמעורר מחשבות על עולמות רחוקים וקדומים, הוא אחד המשקאות האלכוהוליים, אותם בחנתי במסגרת סדרת הכתבות העוסקת בטרנדים. בדרך, שוחחתי על המשקה עם מספר דמויות מעולם האלכוהול ובדקתי האם יש היתכנות לכך שמזקל יהיה אחד הטרנדים הבאים שלנו, או שעדיף בכלל לדבר על האח המוכר יותר שלו, טקילה.
לדברי אלעד סלובטיק מרשת יין בעיר: "המשקה אצלנו במיקוד לשנה הקרובה, מתוך מחשבה שזה כבר בצריכה. אנחנו מאמינים במזקל, רום, ורמוט ושרי כטרנדים הבאים, ומתוכם הכי מאמינים במזקל. לדעתנו הוא הדבר הבא". לעומתו טוען אריה לקונישוק מיורוסטנדרט "טקילה מהווה נישה מאוד קטנה, ומזקל, אני חושב שאנשים עדיין לא שם, אולי עוד שנתיים שלוש נתחיל להגיע לזה".
אורון לרנר מקבוצת האימפריאל מסביר: "מזקל הוא נגזרת של טקילה. טקילה מחזיקה בין 3 ל-4 אחוזים בלבד בקטגוריית האלכוהול הבינלאומית, ומזקל אפילו פחות. טקילה נתפס כמשקה של מביני עניין והתדמית שלו מיוחדת, מכאן נובע הביקוש לטקילה שנמצא בשמיים, מאידך, חומר הגלם בארצות מוצאו לא רב וההיצע לא מספיק גדול."
"מזקל גם קטן יותר מטקילה וגם ארטיזנלי" מוסיף לרנר, "לכן מביני דבר רוצים להגיע אליו. מותגי המזקל מצליחים לשמר את המסורתיות ואפילו החברות הגדולות לא מתערבות במוצר בשום צורה. זה הקסם של המזקל. אך מבחינת נפח מזקל לא יכול להגיע לכדי טרנד. הוא מגיע לעולם בכלל ולארץ בפרט בכמויות קטנות מאוד ולכן יכול להיות טרנד במקומות מסוימים בלבד, ואולי טוב שיישאר רק שם".
"הכי אמיתי שיש"
דרור אלטרוביץ מהבר מסעדה 'לה אוטרה', בה אפשר למצוא מגוון רחב של בקבוקי טקילה ומזקל כבר מספר שנים, טוען כי המשקה מהווה טרנד בעולם, ובמיוחד בארה"ב, כבר יותר מעשור. "ברמת הזיקוק מזקל הוא הדבר הכי אמיתי שיש במובן הטהור של שתייה" מסביר דרור. "זו אמנות אמיתית, הכל קורה בידיים, אין בעשייתו מכשור טכנולוגי. מדובר באלכוהול לבן שמה שמשפיע עליו בסוף הוא הזיקוק, התסיסה וחומר הגלם. אם חומר הגלם מצוין והטיפול בו טוב ונכון, הכל יוצא טוב בבקבוק. האגבה היא מהחומרים הטבעיים הכי ורסטיליים שיש בעולם ותנאי הטבע חשובים פה כמו ביין. אגב, במקסיקו שותים את המזקלים מג'ריקנים או בקבוקי מים מינרלים".
"במזקל אפשר להרגיש במוצרים השונים את ההבדלים הגדולים בטעם. קחי לדוגמא את המזקלים של דל מגיי, יצרן גדול וטוב" אומר דרור. "היצרנים הטובים התאגדו ויצרו תג סיווג, ומייצרים את המשקה בכמה שיטות. הדרך של רובם לעשות תסיסה טבעית בחביות שנמצאות בחוץ, זיקוק בדודים, והכל בעשייה ידנית ארטיזנלית. הם משתמשים בכל חלקי האגבה וזה נראה לעתים כמו מונשיין אמיתי (משקה חריף המיוצר לרוב בבית ללא פיקוח חוקי. מ.א.). את זה מזקקים פעמיים ומבקבקים ברמת אלכוהול גבוהה. בגלל הייצור הידני וחוסר בחומר גלם יש מחסור היום ברוב המזקלים הטובים".
"באשר לטרנד, זה יתאים למיטיבי לכת. במזקל אמיתי איכותי מרגישים את העשן מהחימום באש בבור שנחפר באדמה. אני חושב שאנשים שאוהבים טעמים חזקים יכולים להתחבר וליהנות ממזקל. זה יכול להפוך לטרנד למי שאוהב את הגרסה הקלה הקיצית של 'לפרויג', ירוק מרענן אבל מעושן. אך כשתייה נקייה אני לא רואה את זה הופך בארץ לטרנד. לעומת זאת לטקילה יש חזרה ואפשר כבר להגיד שזה טרנד שילך ויגדל. מתחילים להגיע לארץ מוצרים מבתים טובים. ככל שהטעמים נעשים יותר מורכבים זה יביא יותר ויותר אנשים לקבל גם את טעמי השרי, מזקל ועוד מוצרים שלוקחים למקומות שונים שגורמים הנאה למתמכרים לפאנקיות הזאת שהופכת את המשקה למעניין וטעים. נראה שהשקט שבשתייה בבית בתקופת הקורונה נתנה לאנשים הזדמנות להבין את הטעמים ולחבב אותם".
מזקל. מה זה בכלל
מזקל, ובספרדית Mezcal , הוא משקה אלכוהולי מקסיקני המיוצר מצמח האגבה. קיימות עדויות לכך שצמח זה שימש לייצור סיבים וצורכי תזונה כבר לפני 9,000 שנים, אך לא ממש ידוע מתי החלו תושבי המקום, האינדיאנים, לייצר אלכוהול מפקעת צמח האגבה. המשקה האלכוהולי שיצרו מהתססת מיץ האגבה נקרא 'פולקה', משקה מותסס, לא מזוקק, בצבע לבן, ששימש מרכיב חשוב בטקסים. הכובשים הספרדים שהגיעו לאזור גילו את הצמח וקראו לו 'מאגיי' (Maguey), ומשום שהכירו כבר את מלאכת הזיקוק החלו, בתחילת שנות ה-20 של המאה ה-16, לזקק אותו. למשקה קראו מזקל, שם שהפך להיות לשם כללי למשקאות המזוקקים מצמח האגבה.
מה רוצה התולעת?
יצרני מזקל רבים מוסיפים לבקבוק המשקה תולעת מסוג מריפוסה, שזה זחל עש, שגדל על צמח האגבה. האגדה הקדומה מספרת כי התולעים יונקות את רוחו של צמח האגבה הקדוש ומעבירות אותה אל השותה. מכאן הגיע המיתוס שהאחרון ששותה מבקבוק המזקל זוכה למצוץ את התולעת שנמצאת בתחתיתו, וזו גורמת לו להזיות. אז נכון שהתולעת ספוגה מאוד באלכוהול ומוסיפה עוד כמה אחוזים לאותו 'אמיץ' שטעם אותה.
האמת היא שהיה זה גימיק מסחרי של אחד מסוחרי המזקל, ששילב מיתוס ומסחר, הכניס לכל בקבוק תולעת והוסיף שקיק קטן עם מלח, תבלינים, אבקת צ'ילי וזחלים טחונים, והאגדה, כמנהגן של אגדות טובות, לבלבה. את המזקל מגישים נקי בכוס שוט ואם רוצים לגוון אפשר גם בכוס היי בול עם קרח, מי טוניק או סודה, ופלח לימון.
אז אם אתם אוהבים להתחבר לטבע ולאדמה, עם משקה שיש לו מגוון רחב של טעמים שנעשים ידנית ובאהבה, ואם אתם אוהבים חדשנות וטעמים שלא דומים לשום דבר אחר, המלווים בתולעת בסוף הדרך, הטרנד הבא הזה הוא בשבילכם.