"אנשים באים להתעייף וצמאים להתעורר, החיים וכל הקלישאות שתמיד אומרים וכותבים פה. הם מתפרקים באלכוהול, שיחה או קלישאה תורנית אחרת. המניירה מתה, הפוליטיקלי קורקט נשאר מחוץ לדלת לכאורה. סך הכל, בית מרזח זול עם אנשים פשוטים, או כאלו שחושקים בפשטות - שתה, תרפה, שחרר, מדי פעם אולי תשכיל, לרוב תתחרט ואז תספר על זה בגאווה עצובה משהו. יש שיביטו בך כאילו אתה יודע דבר מה, ויש שיידעו שכל לילה הדבר נלמד מחדש שוב ושוב, ואף פעם ללא שובע", הרהר בקול לקוח קבוע של ה"מנזר" - הבר המיתולוגי.
30 שנה. זה הזמן שבר ה"מנזר" פועל בתל אביב - עיר שכלום לא יציב בה, בטח לא בתחום הבילוי. אין חובב גינס או בכלל חובב אלכוהול בעיר הזו שלא מכיר את ה"מנזר" - הבר הכי ותיק ומפורסם בעיר. הבר שעד הקורונה היה פתוח 24/7, למעט יום הזיכרון וכיפור (כשבאחרון הם היו פותחים לקבועים בלבד). ה"מנזר" הוא מקום שאליו באים בלי לחשוב מה לובשים, שאליו באים אחרי ששותים כדי לסיים שם את הלילה, או הפוך - ממש מוקדם כדי לפתוח את היום. ה"מנזר" הוא גם המקום שאליו באים כדי לטעום מנות מיוחדות, כי בשלנים מגניבים מכל העולם היו איכשהו מתנקזים אליו, והקליקה הקולינרית בו הפכה לשם דבר. מקום שבו תפריט סופ"ש הופך לסיבה לעלייה לרגל, ושממנו יוצאים שפים מצליחים. בקיצור, ה"מנזר" הוא מקום שבו תמצאו אומנים מכל הגילאים, אנשי תקשורת, שיכורים מזדקנים וחבר'ה בני 20 באותו הערב.
ליאור הרגיל, הבעלים, החליט שלכבוד ה-30 שנה - כל יום שני יגיע שף אחר מהסצנה התל אביבית לבשל תפריט מיוחד לצד דרינקים מגניבים, שממש, אבל ממש, כדאי לכם לבוא ולבדוק. על התפריט ינצחו שפים כמו יריב מלילי, רובננקו, עינב אזגורי, החבר'ה מ"פרא" ואחרים. ולכן, לכבוד 30 שנה של אלכוהול, אוכל, שיכורים ושיכורות, סיפורים הזויים ולילות קשוחים, הנה מדור שכולו האוכל והדרינקים המגניבים של ה"מנזר".
מה שותים:
ה"מנזר" הוא אלכוהול. נכון שאוכל הוא חלק בלתי נפרד, אבל אנשים באים כדי לשתות את הגינס הכי טובה בעיר, כל מיני תזקיקים מיוחדים של יוליוס, ליהנות מבירות טריות שבאמת יודעים לשמור ולמזוג וייחודיות למקום כמו בירת טייבה או סיידר מהחבית, וליהנות מצ'ייסרים של זוברובקה ובלאדי מרי משובח וחריף. אף שיינות כמעט ולא שתיתי ב"מנזר", המקום יודע להציע מעל עשרה סוגי יינות, והיופי בכל הסיפור הזה הוא המחיר. יחסית למצב המחירים בברים, ה"מנזר" תמיד התהדר במחירים שפויים. כוס יין ב-27 שקל, חצי בירה ב-30 שקל, ג'ין ב-33 שקל ועוד - מספקים ערב שבו אפשר לשתות בלי להתחשבן על כל שלוק.
מה אוכלים:
אף שזה מקום של אלכוהול, אי אפשר להיות ב"מנזר" בלי לאכול. במשך 30 השנים שבהן הוא פועל, הצליח ליאור (בשלן בעצמו) לאסוף סביבו חובבי בישול ואוכל, בשלנים שהגיעו לישראל לגור בה לתקופה, או חבר'ה שרוצים לבשל ואין להם ניסיון - ונתן להם להתפרע ולהתנסות. וככה התגלה הפרעצל הכי טוב בעיר, הסרדינים המטוגנים הכי טריים, הפלפלים החריפים המטוגנים, הכבד קצוץ הכי צ'אנקי, לצד החזרת הכי טרייה, הפיתה הקלויה עם ערימה של מרגז ובצלים ותועפות של טחינה מושלמת, נתחים אדמדמים של דנוור עם צ'יפס מלא בפלפל שחור ופפריקה מעושנת, מרק העוף עם הקרפלך המיתולוגי, האיקרה והמטיאס הכבוש עם השמנת, הנאגטס כרובית, שגורמים לירק המשעמם הזה להיות טעים ופריך, ואפילו הטוסט, שמעמיסים עליו מלא חמאה וגאודה, שנמס בפה כמו הביס הכי אסור שיש.
בכל סופ"ש יש תפריט ספיישלים פרוע, וסך הכל ה"מנזר" זה מקום שצריך לפרגן לו ולבוא אליו, כי מקומות כאלו הם הבסיס לתרבות שלנו, ותכלס איפה עוד תמצאו גינס וסרדינים בחמש בבוקר.
אלנבי 60, תל אביב. לא כשר
