זה לא סוד שאני מעריצה גדולה של השף תומר טל ממסעדת "ג'ורג וג'ון". זה גם לא סוד שהתאהבתי בו רשמית כשראיתי אותו מפזז במסיבה אחרי התחרות של ה"פיפטי בסט" באבו דאבי, תחרות שבה הוא זכה במקום השישי והיוקרתי - והכי גבוה מבין המסעדות הישראליות באותה השנה.
זה גם לא סוד שמדברים על המסעדה כמועמדת רצינית למישלן, עכשיו כשהנציגים של החברה מסתובבים ברחבי הארץ ובודקים מועמדים.
לכן ללכת לאכול אצל תומר טל, קצת לפני שהוא הופך לבלתי מושג והארוחות אצלו יהפכו להיות במחירים אסטרונומיים, הופך לחוויה גסטרונומית, ואם אתם חובבי אוכל רציניים - זה משהו שהוא חובה.
הרחרוח של המישלנים והשקת התפריט החדש היוו תירוץ מספק כדי להתייצב באמצע השבוע ולשבת על הבר במסעדת "ג'ורג וג'ון" לאחת הארוחות הטובות שאכלתי השנה.
כל מנה במסעדה נראית כמו יצירת אמנות, אין ממש הפרדה לעיקריות או ראשונות, ולכן יש מצב שהגודל של הראשונה יהיה גדול יותר ממנה שכביכול נראית עיקרית, אז תתייעצו עם המלצרים כדי לא להתבאס.
היות שאני שמנמונת פחמימות אמיתית, אני תמיד מתחילה עם מנת לחם. מנת הלחם פה היא בעצם שלושה סוגי לחמים שונים - בייגלה יפואי, לחם דגנים אפריקאי ופוקאצ'ה מטריפה, שמשלבת בתוכה תפוחי אדמה שרופים וממכרת בטירוף - ראו הוזהרתם.
בתפריט יש אפשרות למגש פתיחים - שלושה ביסים קטנים לאדם, שעולים 120 שקל לזוג. במקרה שלנו קיבלנו פחזנית קטנה ממולאת, ליצ'י מרוקן שמולא מחדש בטרטר דג וליצ'י וברוסקטה עם רצועות דג מיושן. שלושת הביסים היו נהדרים ומלאי טעם. לגבי המחיר, אני מודה שאני בדילמה, כי זה מקפיץ יפה את החשבון, ואולי הייתי מנסה מנה מתוך התפריט במקום - אבל שוב, אלו פתיחים נהדרים ובאנו להתנסות.
החלק הראשון של התפריט בנוי מסוג של התחלות קרות, ותכלס ממש רצינו לבנות ארוחה שמבוססת עליו מרוב שהוא נשמע מעולה, עם הרבה דגים נאים בוורסיות שונות ושילובי ירקות מיוחדים.
טרטר הדג הגיע בצלחת עמוקה ועליה כדור קצף סמיך עמוס בטעמי עגבנייה מתקתקים. מתחת לקצף מסתתרים נתחי דג קצוצים ברוטב חמצמץ של שרי צהוב עם קצת הל וחריפות של פלפלים. מנה מטריפה, עם מלא מרקמים וארומות.
משם המשכנו לפלמידה מעושנת עטופה בעשבי תיבול. הנראות של המנה הזכירה לנו יער אפל, אך טעים במיוחד, כשבין לבין מציצות רצועות של תפוח אדמה פריך. בתוך המנה שולבו גם קרם חציל, שמן שום ופלפל אורפה, שהכניסו המון עומק למנה וסיפקו ביס מעושן עדין, אבל עם מלא רבדים.
הרגשנו שכל מנה שלקחנו פשוט היממה לנו את החך, ושעל כל פרט ופרט חשבו כשבנו את המנות האלו. כמו מנת הסלט המורכבת מרצועות דקיקות של מנגו בוסר, שיש בו נגיסות וחמיצות רעננה עם שפע עשבי תיבול. אל הסלט צורף רוטב מופלא של מנגו ושורש כורכום, שסיפקו צבע כתום בוהק וריח נהדר. בין עלי המנגו הסתתרו להן עוד הפתעות - ובאמת שקשה לי לתאר כמה המנה הזו טעימה.
מנה נוספת שגרמה לי להתרגשות, ואפילו ניסיתי להכין אותה בבית (בכישלון רב, אני מודה), הייתה במיה תאילנדית שמנמנה במילוי לוקוס קצוץ גס וצלויה עם גלייז מתוק-חמוץ של תמרהינדי. תרמילי הבמיה הגיעו על רוטב של עגבניות שרי וציר לוקוס. מנה מצוינת. הכל היה נכון בצלייה של הבמיה - ובעצם כבר מהבחירה של הבמיה, שתהיה קראנצ'ית ולא סיבית, דרך הטכניקה הנהדרת לריקון הבמיה (לא קל בכלל) ועד לתערובת דג הלוקוס הנהדרת שקיבלה קירמול מטריף של טעמים.
סיימנו במנת שקדי עגל שנוקו ונוצלו בצורה מושלמת, וגם הם קיבלו גלייז של שומר מקורמל ורוטב ממש מסקרן של שום לבן, סלרי וזילוף של שמן מתובל ירקרק, ומנה של טורטליני דלעת. יסלח לי השף, אבל זו המנה שהכי פחות התחברנו אליה. הרעיון מטריף, דלעת שמקבלת מקום של כבוד מכל חלקיה, טורטליני שמשלב בבצק שלו דלעת, לצד פרח דלעת ממולא גרעיני דלעת, גבעולי דלעת חלוטים ברוטב של שמן זית ודלעת. משהו בביס עצמו פחות זרם לנו מבחינת המרקם והטעם של הטורטליני עצמו, אבל פרח הדלעת היה נהדר והרוטב מופלא.
סיימנו בדז'סטיף שהברמן המעולה שלנו (שהשקה אותנו בקוקטיילים נהדרים כל הערב) פינק אותנו בו, ובעוגת גבינה יפנית, גבוהה ואוורירית, שקיבלה מתיקות מריבת קליפות תפוז נהדרת.
אני לא צריכה לסכם לכם כדי שתבינו כמה נהנינו. לא רק האווירה השלווה שיש במסעדה, הריקוד העדין שיש בין הצוות לסועדים שגורם לחוויה להיות מושלמת, המנות היפיפיות והטעימות, ההשקעה שיש בכל מנה והמקצועיות של הצוות. זה הכל יחד שגורם לך להבין למה המסעדה הזו זוכה לכזה דירוג בעולם, למה היא מועמדת למישלן, וכמה גאווה שהיא משלנו.
הארוחה לא תהיה זולה - לנו היא עלתה כ-1,200 שקל לזוג, כולל קוקטיילים ולא מעט מנות (שלא כתבתי עליהן) וכולל הפתיחים, ושבענו בטירוף ויצאנו מעונגים ונבוא שוב ושוב.
מסעדת ג'ורג וג'ון - בתוך מלון דריסקו - אאורבך 6, תל אביב, gandj.co.il
