כריך קבב ב”ג’יג’י קובלה”
המסעדה הידועה מירושלים התנחלה בתל אביב בגרסת רחוב - ומציעה כריכים מושחתים במיוחד, מנות בצלחת ופינוקים בסגנון מחנה יהודה. הרעיון פה הוא כריכים בתוך קובלה - לחמנייה מיוחדת, שהיא שילוב בין קובנה לחלה. רכה וחמאתית במיוחד, ראו הוזהרתם. 
אנחנו בחרנו בקובלה עם נתחים של קבב מתובל, חריף מותסס וטחינה, ובמנה של כרוב צרוב על הגריל עם טחינה. שתי המנות היו מעולות, הקבב היה ממש עסיסי ולא מתובל מדי, והכרוב היה מלא טעמים ורך. כל כך התלהבנו, שהבטחנו לעצמנו לבוא לנסות את הקריספי צ'יקן המפורסם של המקום.

כריך הרינג אצל שרי
שרי אנסקי, אמא של מיכל אנסקי, ידועה בזכות עצמה כבר שנים רבות, ורבים עולים לרגל לנמל תל אביב, שם שוכן דוכן כריכי ההרינג המיתולוגי שלה, "שרי הרינג". ובכן חברים, מהפך: גם בשרונה מרקט היא פתחה, ומעכשיו אפשר את כריך ההרינג המיתולוגי, עם חמאה, שמנת חמוצה, בצל לבן, בצל ירוק וצ‘ילי חריף; כריך טונה מעושנת, מיונז, לימון סחוט, בצל וצ'ילי; כריך סלמון מעושן; כריך סלט טונה חריפה; וכריך ספיישל משתנה אחת לחודש, כגון סנדוויץ' טוניסאי, ועוד.

סלט חסות וטונה ב"פישופ"
אני מאוד אוהבת את "פישופ", גם מפני שזה המקום היחיד שהוא יחסית מסעדה בכל המתחם, וגם כי הוא יודע להגיש מנות נהדרות שלשנייה שולחות אותנו לברצלונה.
אחת המנות שממש העיפה אותי הייתה סלט חסות קריספיות, עם אנשובי, טונה צלויה וביצה רכה, שהגיעה בגודל ממש נדיב ועם המון טעמים מלוחים מעושנים. שווה לכם לנסות גם את הפאייה המעולה, וכמובן את מנות הדגים הנאים.

רחוב בוקאדו אצל "רחל בשדרה"
עוד ירושלמית שנכנסה לשוק לפני כמה חודשים ומצליחה לשגע את התל אביבים. רחל ידועה בתור אחת שבונה את הכריכים הכי הזויים בעולם, עם הטעמים הכי מטורפים שיש. כל כריך שלה מכיל מעל לעשרה מרכיבים, אבל הביס כל כך מושלם וכל כך נכון, שזה מרגיש כמו קסם.
הבחירה שלנו היא כריך "רחוב בוקאדו" (כן, גם השמות מוזרים), שמכיל גבינת רוקפור, חמאת כמהין, רוקט, נענע, כרוב, אשכולית אדומה, תפוז, גאודה, מרמלדת חבוש, בצל, קרפצ'ו סלק בשום ודבש, שקד ספרדי, קרם לימון, צימוקי שרי, עגבנייה טרייה, צנונית, בצל סגול, פסטו פיסטוק, פרמז'ן, חריף וגרידת לימון - כל הדבר המטורף הזה מתאחד לכדי ביס בלתי ייאמן, שיש בו מתוק, חריף קראנצ'י ועשבוני. תכלס, הביס הכי טוב בשרונה מרקט.

פוקאצ'ה ג'נובזית ב"לה פרינה"
הבייקרי של "לה פרינה" שינה קונספט והפך לבייקרי מכל קצוות העולם, שיש בו גם כריכי פוקאצ'ה ופיצות איטלקיים - מלאים בדברים טובים, גם שפע של מתוקים צרפתיים קריספיים, גדושים בקרמים, וגם מחלקה שלמה דרום אמריקאית עם קמח תירס מיוחד וקקאו מקסיקני.
אבל מה שתפס אותנו זו הפוקאצ'ה הג'נובזית - מאפה אוורירי ותפוח, קריספי מלמעלה, עמוס בשמן זית, רוזמרין ומלח גס. כזה שאי אפשר להפסיק לחסל. אני מודה שגם הקרואסון פיסטוק שוקולד שבר אותי מרוב עונג.