מכירים את התסריט? אתם מפנים יום חופש מהעבודה, מוצאים סידור לכלבה, מכינים כריכים, נמרחים בקרם הגנה, קמים ממש מוקדם, מתכננים לצאת ליום כיף בסחנה, והנה - הילד הבכור מסרב להצטרף ומסנן: "אין סיכוי שאני בא, זה משעמם, אני עייף ולא מוכן ללכת".
אתם נהיים מתוסכלים ברגע, ולא יודעים איך להוציא את התוכנית אל הפועל. אולי אתם אפילו חושבים למה הילד של החברים כן זורם איתם, ובוודאי מתגנבות מחשבות על כמה הוא כפוי טובה. אתייחס לנושא בהתאם לגיל הילד. 
כשמדובר בילדים צעירים מאוד, יש כאן אלמנטים של מאבקי כוחות ושליטה. הילד מגלה שיש לו כוח ביד. כאשר הוא צועק, בוכה ולא מצטרף - מתחיל ויכוח (בין ההורים או איתו), והוא בעצם מגלה שבאפשרותו לשלוט במשפחה. עם ההבנה הזו עולה האפשרות שהוא ישחזר זאת שוב בסיטואציות דומות. כדאי לזכור שזה דבר מפחיד מאוד לילד צעיר להתמודד עם כזה כוח. כדאי להבין שהילד נלחם על מקומו ובודק את כוחו ולא מנסה לצאת למלחמת שליטה. לכן עלינו להגיב בהתאם לסיטואציה.
לעתים אין ברירה אלא להרים את הילד, לחבק אותו ולומר: "אנחנו מבינים שאתה עצוב וכואב, יש לנו טיול משפחתי וחשוב לנו שתבוא. אתה חלק חשוב מהמשפחה". כשנותנים לילד תחושה שמכירים בכוח שלו, הוא נרגע ולא צריך להוכיח זאת יותר. חשוב להיות אמפתיים אך אסרטיביים. במקרים מסוימים אולי אפילו כדאי להשאירו בבית עם סבא או בייביסיטר - ולא להכריח.
גיל ההתבגרות - כדאי שתכינו את עצמכם מראש לכך שתגיע העת שבה המתבגר יסרב להצטרף אליכם. זה לא נגדנו - אלא בעדו. גם אם בעבר המתבגר שמח להצטרף והתלהב - כעת אנו מציעים תוכניות שבעינינו מעניינות, אך בעיניו פחות. הוא יטען שזה משעמם אותו ושבכלל משעמם לו עם המשפחה.
בגיל ההתבגרות הילד שלנו חווה שינויים גופניים, רגשיים, קוגניטיביים וחברתיים. מתרחש תהליך של גיבוש זהות, שבו המתבגר מחפש את הזהות העצמאית שלו (עם וללא קשר להוריו). לרוב הוא עושה זאת באמצעות בדיקה עם קבוצת השווים - בני גילו.
אנו יכולים להחליט מראש על אילו פעילויות לא מוותרים - ולשדר לו את זה. להצטרף למסעדה או לסיבוב בקניון - לא חשוב; סבתא בת 75 וחוגגים יום הולדת - אנחנו מצפים ממך לבוא, גם אם זה משעמם. 
ניתן לאפשר למתבגר לצרף חבר, וניתן גם לתת לו חלק בארגון. אם זה טיול - שימצא דברים מעניינים באזור ויגיד אילו פעילויות מעניינות אותו, ולראות איך אפשר לחבר אותו.
יש לדעת לשחרר - אם הוא לא רוצה להצטרף, צריך לבדוק שיש לו אוכל בבית ולראות שהוא בסדר. כך המתבגר ירגיש שרואים אותו ואת צרכיו, וייתכן שזה יוביל לכך שגם הוא יראה את צרכינו.
כאשר המתבגר מצטרף, חשוב לומר לו - איזה כיף שבאת. זה תמיד נעים לנו להיות כולם ביחד, אתה חלק חשוב מהמשפחה.
כדאי לזכור: כשהילד צעיר - לא להעליב; כשהוא מתבגר - לא להיעלב.