"הציור משחרר, כמו תרפיה, ואני מעבירה באמצעותו מסר של אופטימיות ואמונה. כל יצירה מרגשת אותי מחדש", מספרת אורית בן דור שרעבי (59), שמשך כ-34 שנים עבדה כגננת בתל אביב וברמת גן. בעקבות גידול ממאיר, שגרם להחמרה במצבה הבריאותי, נאלצה לפרוש. מאז, היא מקדישה חלק ניכר מזמנה לכישרון שמלווה אותה מילדות – ציור. "בכל ציור יש מסר של שמחה ואופטימיות. יש לי רצון להעניק השראה לאחרים, שבכל מצב חשוב לשמור על אופטימיות", היא אומרת.
בן דור שרעבי, שבשנותיה הארוכות כגננת ניהלה מעונות של נעמ"ת בתל אביב והקימה וניהלה גני פעוטונים פרטיים ברחובות אלרועי ואהוד ברמת גן, פרשה מעבודתה בשנת 2019. "המצב שלי החמיר ולא יכולתי להמשיך יותר. יש לי 100 אחוזי נכות", היא מספרת. "במהלך השנים, היו בגנים שעבדתי בהם יותר מ-2,000 ילדים, ועד היום יש לי קשר עם בוגרים ומשפחות".
בן דור שרעבי מגלה, שאימה דווקא לא הייתה מרוצה מהחלטתה להיות גננת. "עבדתי גם בקוסמטיקה בזמנו, ושם מרוויחים הרבה יותר. אימי אמרה, שהשכר שמשלמים לגננות נמוך מדי, אבל להיות גננת זו הייתה דרך חיים ואהבתי הגדולה. ראיתי בזה ייעוד", היא מציינת. "מאוד אהבתי לעבוד עם ילדים, אבל בגלל מצבי הבריאותי נאלצתי בסופו של דבר לסגור את הגן".
את כישרונה היצירתי גילתה בן דור שרעבי בגיל שמונה. "אהבתי לכתוב ולצייר. תמיד ציירתי את מה שאני מרגישה ורואה", היא מספרת. "בשנים האחרונות הגברתי את הפעילות כציירת. היה לי רצון להביע מסר של אופטימיות ושמחת חיים, גם כשנתקלים בקשיים. המטרה שלי היא להעניק השראה, שיתבוננו לעומק ביצירות, שבכל אחת מהן יש מסר. לכל ציור יש משמעות".
לאחרונה הציעה בן דור שרעבי עשרות מציוריה הצבעוניים בתערוכה במתנ"ס בת ציון בשכונת יד אליהו בתל אביב. "מבקרים רבים הגיעו והייתה התרגשות גדולה", היא מספרת. "הרגשתי שאני מעבירה בציורים את המסר החשוב של אופטימיות, אמונה, שמחה והשראה. אמשיך לצייר, כי זה עושה לי טוב, משחרר ממחשבות לא טובות ומסייע לי לשמור על אופטימיות ושמחת חיים. באמצעות הציור, אני רואה את הטוב שבחיים".
מה החלום?
"בספטמבר, כשאהיה בת 60, אתחיל לכתוב, במקביל לציור. לציורים ולכתיבה יש קו משותף של יצירה, הבעה והעברת מסרים".
