קוניק: “להגיד כיום שלא נערכנו - זו חוכמה בדיעבד”

“מלחמת חרבות ברזל היא טראומה לאומית. ב-7 באוקטובר התעוררנו לשבת שחורה, שהפתיעה את כולם”, אומר ל”המקומון” ראש עיריית גבעתיים רן קוניק. “גם ברמה האישית המכה קשה מאוד. שישה חללים מגבעתיים נפלו ונרצחו במלחמה”, הוא מציין.
הנופלים והנרצחים מגבעתיים היו: סמ”ר עומרי ניב פיירשטיין ז”ל (20), בנה של סגנית ראש העירייה אור-לי ניב, שנפל בקרב בשבת השחורה במחנה זיקים; רב”ט מיה ויאלובו פולו ז”ל (19), שנפלה בקרב במוצב נחל עוז בשבת השחורה; עינב אלקיים לוי ז”ל (32), שנרצחה במסיבה ברעים; ארן גורן ז”ל (33), שהייתה בשבת השחורה בבית משפחתה בכפר עזה ונרצחה ביחד עם אמה טובה ז”ל; רס”ל (במיל’) עמרי בן שחר ז”ל (25), ששירת כלוחם בעוצבת חוד החנית ונפל ב-8 בדצמבר בקרב ברצועת עזה (עמרי הוא בנו של ראש עיריית גבעתיים לשעבר ראובן בן שחר); ורס”ל רום הכט ז”ל (20), ששירת ביחידה הטקטית לחילוץ מיוחד 669. 
בראיון ראשון מאז פרוץ המלחמה ועל רקע החזרה לשגרה והבחירות לראשות ולמועצת העירייה, שמתוכננות ל-27 בפברואר, מדבר קוניק בפתיחות על האירועים הקשים והדרמטיים של המלחמה והשפעותיה, על החיים בעיר בצל שגרת המלחמה ועל התוכניות וההשלכות הצפויות בעתיד בגבעתיים ובמערכת הפוליטית.
כיצד נערכתם לאחר ירי מטחי הרקטות הראשון בשבת השחורה?
“קמנו לשבת שחורה, ומיד הפעלנו את מערך החירום. ההנחיה הראשונה הייתה לפתוח את המקלטים בעיר, והם נפתחו תוך חצי שעה. אור-לי (ניב - מ"כ) ואני ניהלנו את האירוע. בשלושת השבועות הראשונים היה חשש של חדירות מחבלים, והוחלט להקפיא את העבודות באתרי הבנייה והתשתיות. גם לקבלני ניקיון אמרנו: אל תביאו עובדים. תגברנו את מערך החירום והביטחון, שעבד בצורה מעולה”.
היו טענות על האיסור הגורף של הכנסת פועלים ערבים.
“היה חשש גדול. אנשים ראו עובדים שנראו להם חשודים וצילמו, ראו טנדרים וחשבו שהם של חמאס. רבים חששו לצאת מהבתים, היו תחושות קשות, חששות והיסטריה ומפלס גבוה של חרדה ופחד אחרי האירועים הקשים בשבת השחורה בעוטף עזה”.
כיצד התנהלה מערכת החינוך?
“בשבועות הראשונים מוסדות חינוך היו סגורים. כשפיקוד העורף הגדיר אותנו כעיר צהובה, ניתן היה ללמוד רק במקום עם ממ”ד או מקלט, שזו הייתה הוראה כמעט בלתי אפשרית. מוסדות חינוך עברו ללמוד בקפסולות, כמו בתקופת הקורונה. מתוך 87 גני ילדים - כ-35 גנים לא היו ממוגנים, ונאלצנו לעשות רוטציה עם גנים ממוגנים, כך שילדים למדו רק חצי שבוע. הורים לא יכלו ללכת לעבודה באופן סדיר. רק אחרי שהפכנו ל’עיר ירוקה’, הלימודים חזרו לשגרה”.
שמענו טענות על היעדר מיגון בחלק גדול ממוסדות החינוך.
“בתי הספר ורוב גני הילדים בגבעתיים נבנו לפני 60-50 שנים, ללא ממ”דים, כמו בערים ותיקות נוספות. בגבעתיים אין מבני ציבור חדשים וממוגנים. לתל אביב ולרמת גן היו יותר אפשרויות”.

ממ”דים בחצרות

קוניק מציין שהמבצע למיגון מוסדות החינוך בגבעתיים מצוי בעיצומו. “אנחנו מצויים בתהליך מאוד מתקדם ומהיר של מיגון כל גני הילדים. כבר הכשירו כעשרה גנים בבניית ממ”דים בחצרות. עד 10 במרץ נשלים את הפרויקט המורכב, שמבוצע על ידי החברה העירונית יעד ובהכוונת מהנדס העיר, ואז כל גני הילדים בעיר יהיו ממוגנים עם ממ”דים בחצרות. נהיה העיר הראשונה שמשלימה את הפרויקט בגנים, לפני ערים גדולות יותר כמו תל אביב”.
מה קורה בבתי הספר?
“פרויקט מיגון מוסדות החינוך בעיר מוערך בכ-50 מיליון שקל, והוא כולל גם את בתי הספר. היכן שצריך ייבנו ממ”דים ויוכשרו מרחבים ממוגנים. עד לחודש ספטמבר כל מוסדות החינוך בגבעתיים יהיו ממוגנים”.
מדוע לא נערכתם במיגון מוסדות החינוך במשך שנים ארוכות?
“אף אחד לא היה ערוך ל-7 באוקטובר, ומעולם לא הייתה דרישה כזו של פיקוד העורף. אם הייתי רוצה לפני שנה להיערך ולבנות במהלך שנת הלימודים ממ”דים בחצרות גנים ובתי ספר במהלך שנת הלימודים - הורים לא היו נותנים לי. להגיד כיום שלא נערכנו - זו חוכמה בדיעבד. גם תל אביב הגדולה לא מיגנה את מוסדות החינוך, לא היו כאלו מלחמות, וצריך גם לזכור שממ”דים נבנים על חשבון חצרות”.
חלק גדול מהדירות בבניינים הוותיקים אינן ממוגנות. יש כוונה להקל בהוצאת היתרים לממ”דים?
“ישנם פערי מיגון בדירות בעיר. נזרז את תוכניות הפינוי-בינוי. אחרי 40 שנים, תוכנית ההסתדרות יוצאת אל הפועל. מתחם א’ נהרס ומתחמים נוספים בדרך. אנחנו מאפשרים גם התחדשות עירונית נקודתית במסגרת תמ”א 38. בעקבות המלחמה, העירייה מאפשרת תוספת של ממ”ד בדירה, גם באזור שבעתיד אמור לעבור הליך של פינוי-בינוי. המדינה קבעה הקלות בהיתרים לתוספות ממ”ד, בכפוף לתנאים, כמו שמירה על קווי בניין. כעיקרון, אנחנו מעודדים מיגון”. 

סובלים יותר ממצוקה נפשית

כיצד נערכו באגף הרווחה להתמודדות עם המציאות של המלחמה?
“הייתה התגייסות מרגשת של תושבים רבים לסייע ולתרום לחיילים המשרתים בחזית, למפונים, לחיילים שנפצעו ולתושבים הזקוקים לסיוע. אגף הרווחה ריכז מערך תרומות עירוני, וביצענו פעולות מרוכזות, כמו רכישת ביגוד לחיילים בחטיבת השריון 188, שגבעתיים מאמצת אותה. קיבלנו תרומה של 5,000 יורו מהעיר התאומה שלנו, סולינגן שבגרמניה. באגף הרווחה התקשרו לתושבים ותיקים, ובהם שורדי שואה ועריריים, וסייעו במידת הצורך”.
היה גידול בפניות לקבלת סיוע בעקבות המלחמה?
“הייתה עלייה במספר הפניות לעזרה נפשית לילדים ומבוגרים, וגם הייתה עלייה בפניות לעזרה כלכלית, בעיקר של עסקים קטנים שהיו סגורים. גם פתחנו שמרטפייה לילדים ששני ההורים שלהם היו מגויסים, ויזמנו פעילויות קהילתיות ייחודיות”.
למלחמה יש השלכות כלכליות על העירייה?
“יש לנו אובדן הכנסות מוערך של כ-15-10 מיליון שקל. המדינה החליטה על מתן הנחה לחיילי מילואים בארנונה, ובמשך תקופה ארוכה גם לא נתנו קנסות חניה”.
כמה מתושבי העיר היו מגויסים בצו 8?
“כ-2,000 תושבים גויסו בצו 8 לשירות מילואים, וחלקם ממשיכים להיות מגויסים גם כיום. בין המגויסים היו גם עובדים חיוניים בעירייה, ובהם הסמנכ”ל והחשמלאי הראשי”.
העיר חזרה לשגרה מלאה?
“החיים בעיר חזרו לשגרה מלאה. רואים את זה בברים ובתי הקפה המלאים. חודשו ההופעות בתיאטרון גבעתיים ואירועי התרבות והקהילה. אגף שפ”ע, שבתחילת המלחמה פעל עם מחסור בכוח אדם, חזר בהדרגה לשגרה”.

“הזדמנות חד-פעמית לתקן את המדינה”

המלחמה תביא להערכתך לשינויים פוליטיים במדינה?
“המדינה וכולנו עברנו שינוי וטלטלה, ורבים מבינים שיש צורך בשינוי במדינה. האסון יצר הזדמנות חד-פעמית לתקן את המדינה ולבנות אותה מחדש על פי הערכים ולדורי דורות”.
מה זה אומר בחיי היומיום?
“ליצור שירותי רפואה ורווחה טובים יותר. מערכת החינוך צריכה להתאים את עצמה, וחייבים לחזק את תנועות הנוער. יש לעודד ישראלים ללכת לעבוד בעבודות כמו בנייה, חקלאות ועבודות נוספות שהן הבסיס להתנהלות היומית, ולהפסיק את התלות בעבודה זרה, כפי שקרה בענף הבנייה כאשר קבלנים נאלצו להשבית אתרי בנייה. גם חשוב מאוד שאנשים טובים יגיעו לשירות הציבורי ויתמודדו על תפקידים בכירים. כחלק מהשינויים הנדרשים, יש להעביר סמכויות ותקציבים לרשויות המקומיות ולהפסיק את התלות במדינה”.
צפויים שינויים במפה הפוליטית במדינה?
“אני מעריך שבעקבות המלחמה הימין יתחזק, ומקווה שזה יהיה ימין ליברלי. הרוע והשנאה של החמאס גרמו להרבה אנשים לחשוב אם יש סיכוי ופוטנציאל לשינוי. אחרי מלחמת יום כיפור ב-73' אף אחד לא האמין, אבל ב-77' הימין ניצח בבחירות. אני מקווה שבעקבות האסון הזה, שני הציבורים - הימין והשמאל - יבינו שחייבים להיות מאוחדים”.
אתה מעריך שלאירועי המלחמה תהיה השפעה על הבחירות המקומיות?
“טוב שהבחירות נדחו בעקבות המלחמה. גם כיום הראש של האנשים לא בבחירות המקומיות, ולא יהיה זמן לקמפיינים של השמצות. סדר היום לקראת הבחירות השתנה, והחקיקה המשפטית לא תעמוד במוקד של קמפיינים כפי שהיה באוקטובר”.
מה יהיה המסר המרכזי שלך בקמפיין הבחירות?
“שמנו את גבעתיים על המפה כעיר חופשית וליברלית מובילה, שאסור לפגוע במרקם החיים הליברלי שלה, ויש לשמור על העיר גם מבחינת התחבורה הציבורית בשבת ובפתיחת עסקי בילוי. מי שחושב שהמאבק על הערכים הליברליים נגמר - טועה. נשמור על גבעתיים כעיר קהילתית וליברלית עם צביון מיוחד”. 

“קדנציה של מימוש תוכניות”

קוניק, המתמודד לקדנציה שלישית בראשות העירייה ועומד בראש רשימת “גבעתיים שלנו", זוכה לתמיכת המחנה הממלכתי ומפלגת העבודה.
ההערכות הן שיהיו אחוזי הצבעה נמוכים בעקבות המלחמה, וזה עלול לפגוע ברשימות הגדולות.
“אלה הערכות מוקדמות, אבל עדיין קשה לדעת מה יקרה ביום הבחירות. אני מקווה שאנשים ילכו להצביע כדי להשפיע, ושיבינו את החשיבות למען עתידה של העיר. יעציב אותי מאוד אם יהיו אחוזי הצבעה נמוכים”.
מה היעד שלך בבחירות למועצה?
“מקווה להגיע ל8-9 מנדטים (במועצת העירייה מכהנים 17 חברים - מ"כ), ולהקים קואליציה עם עוד רשימות - אבל לא ממקום של סחטנות, אלא ממקום של שותפות והבנה בניהול וקידום העיר”.
באילו יעדים אתה מתכוון להתמקד בקדנציה הבאה?
“זו תהיה קדנציה של מימוש הרבה תוכניות שעבדנו עליהן הרבה שנים. נצא לשיפוץ רחוב כצנלסון, שיהפוך לרחוב לדוגמה ולחלון הראווה של העיר. זה פרויקט של פעם ב-50 שנים. העבודות יכללו החלפת תשתיות והקמת שבילי אופניים והן מתבצעות במסגרת פרויקט ‘מהיר לעיר’. 
"נמשיך בשיפוצי רחובות ותיקים, כפי שעשינו בקדנציה האחרונה ברחובות טייבר, שינקין והמרי ובמקומות נוספים. כמו כן, נמשיך בקידום תוכניות לבניית שלושה בתי ספר נוספים בגבעתיים - שני בתי ספר יסודיים ועוד תיכון”. 
בעבר דובר על כוונה לשדרג גם את רחוב ויצמן.
“זה היעד שלי - להפוך את ויצמן לשדרה, אבל קודם כל צריך יהיה לטפל ברחוב כצנלסון”.
יש כוונה להציב עגלות קפה בגנים ציבוריים נוספים בעיר?
“מרבית הגנים הציבוריים שעברו שדרוג הפכו למוקד בילוי לתושבים רבים. גבעתיים עברה מהפך דמוגרפי בשנים האחרונות, וכ-50% מתושביה מתגוררים בשכירות, רובם צעירים ומשפחות צעירות. עד היום הוצבו עגלות קפה בחמישה גנים ציבוריים - גן הזיכרון, גן הבנים, פארק גבעתיים, גן רבקה, ויש כוונה להכניס עגלת קפה גם לגן העלייה”. 
יש לך תוכניות לעבור בעתיד למישור הארצי?
“יש עוד הרבה מה לקדם בגבעתיים, וחשוב לשמור על העיר. אני לא חושב רחוק מדי”.