"צריך לדעת לפרוש בשיא, לפנות לאחרים ולהמשיך לתחנה הבאה בחיים", אומר אריה מזרחי, פעיל בולט של תנועת הירוקים ברמת גן, שהחליט לסיים את תפקידו כעוזר ראש העירייה לשיפור פני העיר ואיכות הסביבה, לאחר עשרות שנות פעילות ספורטיבית, חינוכית וציבורית.
מזרחי (69), נשוי ואב לשני בנים, שני ילדים מאומצים וחמישה נכדים - מוכר לרבים בעיר, עוד מימיו ככדורגלן מצטיין במכבי רמת השקמה, מכבי תל אביב, הכוח רמת גן ונבחרת ישראל. "בכל תחום בו עסקתי, פרשתי כשהגעתי לשיא ולמיצוי אישי", הוא מעיד על עצמו. "ככדורגלן, פרשתי לאחר משחק בקאמפ-נואו, בשורות קבוצת הוותיקים של מכבי תל אביב מול ברצלונה. הבקעתי שער בדקה ה-55, ואז ביקשתי שיחליפו אותי. זה היה הרגע המתאים לסיים את הקריירה העשירה שלי ככדורגלן ולפרוש.
"במשך שלוש שנים שירתתי בצבא קבע, וכשהבנתי שמיציתי, החלטתי לפרוש. גם כאיש חינוך, פרשתי ללא היסוס, כשחשתי מיצוי. כעת, אני מפנה את הדרך לאחרים ויוצא למסע ללא הגבלת זמן בעולם, יש לי כרטיס פתוח".
נפגשתי עם מזרחי בבית קפה ברמת גן. הוא דיבר בפתיחות רבה על הנושאים העומדים על סדר היום, וסיפר בנימה נוסטלגית על תחילת דרכו בשכונת רמת השקמה, שם גדל, על שנותיו בפסגת הכדורגל הישראלי ועל התמקדותו בפעילות חינוכית וציבורית.
"היינו חמישה אחים בבית בשכונת רמת השקמה. אבא שלי, סלומון מזרחי ז"ל, שעבד במע"צ, היה מהאנשים שסללו ובנו את המדינה. מהרגע שהתחלתי ללכת, בעטתי בכדור", הוא מספר. "בזכות הכדורגל, הפכתי לאיש ספר. בכיתה ו' בעטתי את הכדור בזמן ההפסקה, והתנפצה שמשה גדולה במבנה בית הספר. המנהל העניש אותי והודיע שאהיה אחראי על הספרייה. הייתי צריך להחזיר כל יום את הספרים למדפים, ותוך כדי סידור הספרים, למדתי גיאוגרפיה, מדעים ודברים נוספים. גיליתי עולם ומלואו".
הקריירה של מזרחי ככדורגלן החלה כילד ברמת השקמה. "הייתי נוסע עם שני אוטובוסים למגרש המכביה בצפון תל אביב, כשיחקתי בקבוצת הילדים של מכבי תל אביב", הוא מספר. אז הגיע מפנה בחייו. "בזמנו, היה מבחן סקר לכל תלמידי כיתות ח' בבתי הספר בארץ, ועברתי אותו בציון 100. ביקשו לשלוח אותי כתלמיד מצטיין לבית ספר רחוק, אבל אבא שלי, שהיה אדם חכם, דרש שאלך רק למקום שאוכל ללמוד בו מקצוע שמעניין אותי".
מזרחי, שראה מחלון ביתו את המטוסים המנמיכים עוף לקראת נחיתה בנמל התעופה בן גוריון, התעניין מאוד בתעופה וביקש ללמוד אווירונאוטיקה. "ככה הגעתי לכיתת מחוננים במגמת תעופה בפנימיית יוהנה ז'בוטינסקי בבאר יעקב", הוא מספר. "בצמוד לפרדס שמאחורי הפנימייה, היה מגרש הכדורגל של הפועל באר יעקב, והייתי מגיע לשם. ביקשתי מהמאמן של הקבוצה נינו ברגיג לשחק, ואחרי שבחן אותי, הוא נתן לי להתאמן עם הקבוצה, שהייתה אז בליגה א' (הליגה השנייה באותה תקופה). אבל בסופי שבוע, הייתי חוזר הביתה ומשחק בקבוצה הבוגרת של מכבי רמת השקמה".
מזרחי, שהחל את דרכו כשוער, הפך באורח מקרי לחלוץ מצטיין. "לאחד מהמשחקים של רמת השקמה הגיעו רק 11 שחקנים, ביניהם אני ושוער נוסף. המאמן בוחוס ג'וג'וסיאן, שהיה כוכב עבר במכבי יפו, החליט שאשחק כחלוץ, והשוער השני יעמוד בשער. הבקעתי אז שני שערים. המאמן הפך אותי לקיצוני בחוד ההתקפה, ומאז הבקעתי מאות שערים בכל המסגרות".
עם השערים, באה גם התהילה. דרכו של מזרחי נסללה בחזרה למכבי תל אביב, הפעם לקבוצה הבוגרת. בהמשך הצטרף גם לסגל נבחרת ישראל. "זכיתי עם מכבי תל אביב בכל התארים - באליפות ובגביע בעונת 77'-76' ובעונת 79' זכינו בעוד אליפות", הוא מציג בגאווה את שער שבועון הכדורגל "פנדל", שהיה פופולרי בשנות ה-70, ושלל תמונות שלו במשחקים, בין השאר מול המגן המיתולוגי של מכבי יפו מוצי ליאון.
מזרחי שיחק בין היתר לצדו של ויקי פרץ ז"ל, שהלך לעולמו לפני כשנה לאחר ששם קץ לחייו. "בעקבות משבר הקורונה, סידרתי לו שיעבוד באגף שפ"ע בעירייה. מאוד כואב לי עליו, היינו הרבה מאוד ביחד, עוד כששיחקנו ביחד במכבי תל אביב. הוא תמיד היה נשמה טהורה. יש לעיריית רמת גן חוב מוסרי אליו, והנצחתו בעיר ראויה", הוא אומר.
אבל מזרחי לא התמקד רק בקריירה ככדורגלן. "בערבים למדתי באוניברסיטת תל אביב, במסלול הנדסאים להוראה, ויש לי תעודת הוראה גם במסלול מדעים. בנוסף, אני גם מהנדס אווירונאוטיקה וסיימתי קורס מאמנים וחינוך גופי".
מזרחי חווה אירוע קשה, בעת שהיה מורה בבית הספר שבח מופת בתל אביב. "שבעה מהתלמידים שלי נהרגו בפיגוע הנוראי שהיה בדולפינריום", הוא מספר בעצב. בפיגוע המזעזע, שאירע בערב שבת ה-1 ביוני 2001, נרצחו 21 בני אדם, רובם צעירים, שבאו לבלות במועדון. באותה העת, בנו אבי מזרחי היה מנהל הדולפינריום, וחווה מקרוב את הפיגוע המחריד במועדון.
את פעילותו הציבורית והפוליטית בעיר, החל מזרחי לפני כ-20 שנה, ונחשב לאחד ממובילי תנועת הירוקים בעיר. בין היתר, כיהן כחבר מועצה מטעמה.
בבחירות האחרונות, לאחר שהירוקים לא עברו את אחוז החסימה, הודיע מזרחי על תמיכה במועמדותו של כרמל שאמה הכהן לראשות העירייה. לאחר הבחירות, הוא מונה ליועץ ראש העירייה לשיפור פני העיר ואיכות הסביבה. "היה חשוב לי ליישם את האג'נדה של הירוקים", הוא מציין.
מזרחי הוביל פרויקט להכנסת פחי האשפה מהרחובות לנישות בין בניינים. "זה פרויקט חשוב מאוד, שנועד להוציא את פחי האשפה מהמדרכות ולשחרר אותן להולכי הרגל", הוא מציין.
למה לא להטמין את הפחים?
"הטמנת פחים היא בעייתית באזורים רבים, בגלל תשתיות של מים, ביוב וחברת החשמל, שנמצאות מתחת לקרקע. רמת גן היא עיר מאוד צפופה, והפתרון הוא רק ביצירת נישות לפחי האשפה, כפי שנעשה באזורים שונים בתל אביב".
למה הפרויקט לא הושלם?
"בהתחלה, הנושא עבד יפה מאוד, אבל כמחצית מהדיירים בעיר הם שוכרים, ורבים מבעלי הדירות הם יורשים. בהרבה בתים, קשה להגיע לכל הבעלים".
מזרחי מספר על גידול חד בכמויות האשפה, שלהערכתו עלו פי 10 בעשורים האחרונים. לדבריו, הסיבה לזינוק היא הגברת הצריכה. "שליש מהאשפה היא אריזות, כלים חד פעמיים, קרטונים ושקיות של משלוחי מזון. פעם לא זרקו דברים, היום זורקים הכול. פעם מוצר חשמלי שהתקלקל, היו מתקנים, אבל כיום, כשמתקלקל קונים חדש, כי לעתים מחיר התיקון שווה לקניית מוצר חדש".
אתה מרוצה מרמת הניקיון בעיר?
"רמת הניקיון עלתה, הגדלנו את פעולות הניקיון, משאיות עובדות ימים נוספים, ויש אזורים בעיר שמשאיות איסוף האשפה עוברות בהם מידי יום. אבל רק הגברת פעולות הניקיון לא מספיקה. יש לשפר את החינוך והתודעה של האנשים לחשיבות הניקיון במרחב הציבורי".
תגברתם את האכיפה?
"קשה מאוד לגייס פקחים, כי השכר נמוך יחסית. יש לנו את הסיירת הירוקה להגברת האכיפה, וגם יזמנו קמפיין להגברת המודעות לחשיבות הניקיון".
אתה מרגיש שהטבעת חותם, כיועץ ראש העירייה לאיכות הסביבה?
"בוודאי. רמת הניקיון עלתה מאוד, וראש העירייה מיישם אג'נדה ירוקה".
מה התחנה הבאה שלך?
"אני יוצא למסע סביב העולם, שמתחל באזרבייג'אן, ומשם נגיע עד סין, ואז נמשיך הלאה למזרח הרחוק. יש לי כרטיס טיסה פתוח. לאדם יש שלושה שלבים בחיים - שלב הנערות, שלב הבגרות וזמן הפרישות. תמיד עשיתי דברים שאהבתי".
