"הזמר העברי הוא הנשמה שלי, הוא מחבר אותי לארץ ולעם שלנו", אומר הזמר ומנחה ערבי השירה בציבור גבי ברלין, שחגג החודש 80 להיווסדו. ברלין, תודב גבעתיים, הפך את ערבי השירה לדרך חיים ובקרוב הוא יסגור מעגל, כשיחזור לאהבתו האחרת וילמד שירים עבריים בבתי ספר יסודיים בעיר מגוריו.
נפגשתי עם ברלין בקפה שקד, בשכונת רמת חן ברמת גן. "הוא אדם מיוחד", העיד בהתרגשות הבעלים של המקום, מני שקד, שמקפיד ללכת למופעי שירה בציבור אותם מוביל ברלין. "למעלה מ-60 שנה אני מופיע כזמר וכמנחה ערבי שירה", אומר ברלין. "הסיפוק הגדול ביותר עבורי הוא, כשהקהל שר את השירים שאני כל כך אוהב לשיר".
סיפורו של ברלין הוא סיפורו של הזמר העברי. במהלך הריאיון, הוא מדבר על האתגר המורכב שביצירת דור המשך לשירה העברית. "יזמתי ביחד עם רמי דנוך מופע של שירים עבריים ושירים ים תיכוניים. זה שילוב מעניין, שפונה למגוון קהלים. כל הזמן אני מחפש רעיונות חדשים", הוא אומר.
גם סיפורו המשפחתי של ברלין מסמל את סיפורם של אנשי דור הנפילים ותקומת ישראל. "נולדתי ברחוב מנדלי במרכז תל אביב. אימי אסתר, שעלתה מאוקראינה, הייתה פעילה ציונית. היא מאוד אהבה לנגן על פסנתר וגם הייתה מורה לפסנתר בארץ", הוא מספר. "אבי שמואל עלה מריגה שבלטביה עוד לפניה, במסגרת העלייה השלישית. הוא הגיע בהתחלה להתיישבות, כמו החלוצים של אותה תקופה, היה בעין חרוד ובתל יוסף, ובהמשך הגיע לתל אביב".
גם אביו אהב מוזיקה. בשנת 1929 הוא נסע לברלין כדי ללמוד פיתוח קול, וכשחזר לארץ ב-1930, הביא עמו את המורה לפיתוח קול שלימד אותו בברלין. אבא שלי, שהתגורר אז ברחוב מנדלי בתל אביב, הכיר את הבוהמה התל אביבית של אותה תקופה – שחקנים וזמרים, ביניהם המשוררת רחל, שהתגוררה לא הרחק, ברחוב בוגרשוב".
ברלין מספר בגאווה על השורשים הציוניים של משפחתו. "לאבא שלי היו ארבע אחיות. אחותו הבכורה, לאה, הייתה חברה של הנרייטה סולד, שהקימה את ארגון נשות הדסה. היא התיישבה בקיבוץ גבעת ברנר והקימה את בית ההבראה הצמחוני הראשון בארץ – בית ישע".
לאחר פרוץ מלחמת העולם השנייה, אביו שמואל התנדב לצבא הבריטי ושירת כנהג ביחידות תובלה באיטליה ובלוב. "אבא הכיר את אמא שלי לאחר שחזר לארץ והם התחתנו", הוא מספר. "אבא היה שר בערבים, כי זו הייתה אהבתו הגדולה, וביום עבד בקק"ל. שם הכרתי את דן שילון, שאביו ניהל את קק"ל בתל אביב. באותם ימים, היה קשר הדוק בין העובדים והייתה להם גם תחושת שליחות".
כשמלאו לברלין חמש שנים, הוא עבר עם הוריו לשכונת יד אליהו, באותם ימים שכונה חדשה במזרח תל אביב, שהוקמה עבור החיילים שהשתחררו מהצבא הבריטי. "היינו מראשוני יד אליהו, כולם היו אז חיילים משוחררים", הוא נזכר.
את הקריירה שמלווה אותו עד היום, החל בגיל 12. "אמא שלי ראתה מודעה, שמחפשים ילדים להצגה בתיאטרון הקאמרי. הלכנו ברגל מיד אליהו עד לקולנוע מוגרבי, שם היו גם הצגות ילדים. חיפשו ילדים להצגה 'כטוב בעיניכם', שהייתה מבוססת על מחזה של שיקספיר", מספר ברלין. "בשנת 1955 עלתה ההצגה בתיאטרון הקאמרי, במשכנו החדש באולם נחמני בלב תל אביב. הבמאי היה יוסף מילוא, והתפקיד שלי בהצגה היה קטע שירה עם עוד ילדים".
לאחר סיום לימודיו בבית הספר היסודי בר גיורא ביד אליהו, החל ברלין ללמוד בתיכון עירוני א'. "חודש אחרי תחילת הלימודים, בשנת 1956, פרצה מלחמת סיני - מבצע קדש", הוא משחזר. "אני למדתי אז במגמה הביולוגית, ובמגמה ההומאנית למדה נורית הירש, שם הכרנו".
בבית הספר, בלט ברלין באירועי השירה. "הזמינו אותי לשיר באירועים, ולאחר שסיימתי את התיכון, התגייסתי ליחידת התותחנים בצה"ל. כיוון שהייתי בן יחיד, לא יכולתי לשרת בצנחנים או בשריון, אז שיבצו אותי לתותחנים". המפנה הגיע בטקס סיום הטירונות. "להקת גייסות השריון הגיעה להופעה בטקס, ואני שרתי שיר רוסי. קצין החינוך של השריון שאול ביבר שמע אותי והזמין אותי עוד באותו ערב לבחינות ללהקת גייסות השריון.
"היה קשה מאוד אז לעבור מהתותחנים לשריון, אבל ביבר ביקש מדדו (הרמטכ"ל דוד אלעזר, שהיה אז מפקד השריון, מ.כ) לסייע, וכך הגעתי בשנת 1961, לאחר כשנה בתותחנים, ללהקת גייסות השריון", הוא נזכר. "מאז החלה הקריירה האומנותית שלי, שנמשכת כבר 61 שנים".
בלהקת גייסות השריון ביצע ברלין את שיר הסולו הראשון שלו – "מה אמרו הציפורים". במהלך שירותו בלהקה, הכיר את שוקי פורר, אביו של שר החקלאות עודד פורר. "נשארנו חברים עד היום", הוא מציין.
"המורה המזמר"
לאחר שחרורו מצה"ל, החל פרק חדש בקריירה האומנותית של ברלין. "הזמינו אותי להצטרף ל'רביעיית הטיילת', וביחד איתי הופיעו, בין היתר, חדווה עמרני, דוד טל ואושיק לוי". אבל בבית דרשו מהזמר הצעיר ללמוד מקצוע. "אמא שלי רצתה שאלמד מקצוע, שיש בו פרנסה קבועה. היא הייתה מורה לפסנתר, וגדלתי על רקע הנגינה בשיעורים שהיו בבית.
"נרשמתי לאוניברסיטת תל אביב, שם סיימתי תואר ראשון בביולוגיה וגם קיבלתי תעודת הוראה", הוא מציין. "ב-1 בספטמבר 1966 הפכתי למורה לביולוגיה. במשך 21 שנה לימדתי בבתי ספר תיכוניים, אהבתי את ההוראה וגם השתתפתי כחוקר במחקר על תורשה, שהתקיים אז בבית החולים שיבא בתל השומר".
ברלין לימד באותן שנים בתיכון רוגוזין, ברחוב העלייה בתל אביב. "בהפסקות הייתי עם התלמידים. אהבתי כדורגל ואהדתי את הפועל תל אביב, אז שיחקתי איתם קט רגל ועם התלמידות הייתי מדבר על שירים", הוא מספר. אז הגיע מפנה נוסף בקריירה העשירה שלו. "בשנת 1968 ביקשתי מנורית הירש לחן ל'שיר לאלמונית', והוא הגיע למצעד הפזמונים של גלי צה"ל".
כשהתלמידים שמעו ששירו של המורה שלהם לביולוגיה הגיע למצעד הפזמונים, הם התלהבו ושלחו גלויות כדי לדרג אותו בצמרת המצעד. "התלמידים והתלמידות פתאום גילו שיש להם מורה במצעד הפזמונים, ואז השירים במצעד נבחרו על ידי גלויות שנשלחו. כיוון שנשלחו גלויות רבות, השיר הגיע לצמרת מצעד הפזמונים". בעקבות ההצלחה, זכה ברלין לכינוי "המורה המזמר", כינוי שדבק בו שנים רבות.
מה אהבת יותר, ללמד ביולוגיה או לשיר?
"אהבתי את שני הדברים והמשכתי לעשות את שניהם. לימדתי ביום ושרתי בערב".
התחנה הבאה בקריירה המוזיקלית של ברלין החלה באמצע שנות ה-70. "מאוד אהבתי לשמוע את הקהל שר את שירי ארץ ישראל. שירה עם קהל הייתה מקובלת אז גם בעולם. ראיתי את פיט סיגר (זמר עם אמריקאי, מ.כ) בהופעה בארץ, והקהל התלהב ושר איתו. זה נתן לי את הדחיפה לשירה בציבור", הוא מספר.
אז גם החל הקשר שלו עם גבעתיים. "הכרתי את האחים אלדמע והתחלתי לשיר שירי ארץ ישראל עם הקהל בבית ראשונים בגבעתיים ובמקומות נוספים, כמו מסעדות, בתי קפה ומועדונים בתל אביב. פעם בשבוע היה מופע גדול בחוף תל ברוך. עברתי להתגורר בשכונת בורוכוב בעיר. במשך שנים ארוכות היה לי משרד ברחוב כצנלסון".
במהלך השנים, הרבה ניסו להיכנס לתחום ולא הצליחו. מה סוד ההצלחה שלך?
"לא לשיר עם שקופיות, אלא רק עם גיטרה. כשהקהל הצטרף לשירה, תחושת הסיפוק הייתה עצומה. בניתי כמה מחרוזות של שירי ארץ ישראל, שירים חסידיים, שירי להקות צבאיות ושירים רוסיים".
במקביל, המשיך ברלין ללמד ביולוגיה. בעירוני י"א, הכיר את המשורר רוני סומך. "היה לי אז רעיון חדש, שהקהל ישיר איתי גם באולפנים. לכל הקלטה של מחרוזת שירים הגיע קהל, ובאפריל 87' יצאה קלטת שירה בציבור, שהייתה אותנטית, ביחד עם הקהל, ומיד הפכה להיט. לקלטת קראו 'כמה פשוט פוסע הזמר'". אז לא היה יוטיוב", הוא מחייך.
בשנת 88' פרש ברלין מהוראה והתמקד בשירה בציבור. "הכרתי את יורם טהר לב וחנן יובל, ובעזרתם הוצאתי קלטת שנייה - 'כמו יין'. "לא היה אכפת לי אם יאמרו שאני מיושן, כי השירים הם כמו יין - משתבחים עם הזמן".
ומה עם הקהל, גם הוא משתבח?
"הקהל מאותה תקופה ממשיך לבוא, ויש גם קהל חדש שמצטרף אלינו. אני רואה שמגיעים גם צעירים. לא מזמן הייתה לי הופעה באזור המרכז, והגיעו הרבה אנשי התיישבות עובדת, צעירים שאוהבים את שירי ארץ ישראל, וגם בערים יש חבר'ה צעירים שמגיעים להופעות. נוצר שילוב מעניין בין ותיקים לצעירים, אבל זה עדיין לא מספיק, והרצון הוא שיגיעו יותר צעירים. זה לא פשוט בעידן של היום, אבל מעודד אותי לראות גם צעירים שמתחברים לזה".
לכבוד יום הולדתו ה-80 של ברלין, ארגנו לו החברים מופע. "היה מופע בסגנון חיים שכאלה בהיכל התרבות בפתח תקווה, והנחה אותו משה להב (הטיש הגדול, מ.כ). הגיעו חברים רבים והיה מאוד מרגש", הוא מספר. "הזמר העברי מחזיק אותי. מעודד אותי לראות, שיש דור המשך לריקודי עם ולשירה בציבור".
"כמו יין"
ברלין ממשיך להופיע בערבי שירה בציבור, אבל בקרוב יחזור לעבודתו בהוראה, הפעם כמורה לשירה עברית. "יש לי קשר הדוק לגבעתיים. בזמנו, כשאיציק אורטמן היה מזכיר מועצת הפועלים, הקמנו יחד בבית שרת את מועדון שירי ארץ ישראל, שקראנו לו 'אדום כמו יין'". עכשיו יש לו פרויקט חדש.
איך עלה הרעיון ללמד שירה עברית בבתי ספר בגבעתיים?
"פגשתי את ראש עיריית גבעתיים רן קוניק, שמאוד אוהב את שירי ארץ ישראל וגם מנגן על אקורדיון, והצעתי להתחיל ללמד תלמידים בבתי ספר יסודיים שירי ארץ ישראל של פעם. ראש העירייה ומנהל החינוך נרתמו למשימה, ואני אמור להתחיל ללמד בשלב הראשון בכיתות ג'-ד' בשניים-שלושה בתי ספר יסודיים בעיר, ובהמשך בבתי ספר נוספים".
"זה כבוד גדול לגבעתיים, שגבי ברלין, תושב העיר, מוביל פרויקט חשוב, שיסייע לשמירת הזמר העברי", אומר קוניק. לדבריו, "יש חשיבות רבה ללמד ילדים שירי מולדת. מדובר בשלב ראשון בפיילוט, שיתקיים בשניים-שלושה בתי ספר, ואני מאמין שהוא יתקבל בשמחה רבה ונרחיב אותו לעוד בתי ספר יסודיים בעיר".
ברלין מבטיח לחרוג מגבולות השיעור הרגיל. "אלמד את התלמידים על הקשר המיוחד בין כל שיר למדינה", הוא אומר, "כמו למשל את השיר 'סימונה מדימונה', הסיפור והרקע שלו. למעשה, אלמד גם את הגיאוגרפיה וההיסטוריה של המדינה דרך השירים. לכל שיר יש סיפור, ייעוד וקשר. באמצעות השירים, אספר גם על היוצרים ועל האהבה שלהם לארץ ולמדינה. אלמד 12-10 שירים, ואת הסיפור של כל אחד מהם, ואז נקיים מפגש משפחתי רב-דורי עם הסבים והסבתות, ילדיהם והנכדים".
איך אתה מעריך שהדור הצעיר יקבל את שירי ארץ ישראל?
"זה משהו חדש ומיוחד. שירי ארץ ישראל יחברו את הדור הצעיר לא רק ל'כוכב נולד'.
מה השתנה בגבעתיים במרוצת השנים?
"כשאני הולך בערב ברחוב כצנלסון, הוא מזכיר לי את רחוב קינג ג'ורג' בתל אביב. הרחוב התעורר בשנים האחרונות ומאוד תוסס. הגיעו לגבעתיים צעירים רבים".
הכשרת יורש מהמשפחה?
"יש לי שתי בנות ושישה נכדים. בת אחת עורכת דין והשנייה פיזיותרפיסטית, אבל אני מחבר את הנכדים לשירה העברית. עבורי, זו דרך חיים".
