"זה לא נעים, שבן אדם שומר מסורת ותפילות, שנהג לבקר בבית הכנסת בלילות שבת, בשבתות ובחגים, לא יכול להתפלל בגלל חוסר נגישות", אומר אשר רפאל (90), תושב מרכז רמת גן, המרותק לכיסא גלגלים. רפאל, שמשך שנים ארוכות היה מהמתפללים הקבועים בבית הכנסת הספרדי ברחוב הנגיד פינת ביאליק, שם אף שימש כגזבר, נאלץ בשנים האחרונות להדיר את רגליו מהמקום שהיה עבורו בית שני, בשל היעדר הנגישות.
רפאל גם מתקשה למצוא בתי כנסת חלופיים במרכז העיר, בנוסח ספרד וירושלים, בהם הוא יוכל להתפלל, למעט בית כנסת הנמצא בחצר ברחוב האשל פינת הרא"ה. "בליל שמחת תורה, לא יכולתי להיכנס לבית הכנסת ברחוב ביאליק 37. בשמחת תורה, מתפללים בבית הכנסת ברחוב אלימלך, שם התקיימו הקפות, הרימו אותי עם כיסא הגלגלים, כדי שאוכל להיכנס", הוא מספר. "בסך הכול, אני מבקש שבתי הכנסת יהיו נגישים עבור כולם. צריך לדאוג לכלל הציבור".
לדבריו, היעדר הנגישות פוגעת גם בהורים המגיעים לבית הכנסת עם עגלת תינוקות, ונאלצים להרים את העגלה במדרגות, בשל היעדר רמפה. "זו לא השקעה כספית גבוהה. אני מקווה שהעירייה תתקצב את זה, כדי שבית הכנסת ימשיך להיות בית התפילה של כולם", אומרת בתו של רפאל, אורלי סעדון.
מהעירייה נמסר: "אנו פועלים ברגישות יתרה בנושא הנגישות, ולכן בוצעה תוכנית עבודה רב-שנתית, במסגרתה העירייה מתחייבת להנגיש את כל המוסדות שאינם נגישות לרווחת הציבור עד שנת 2026. נושא בתי הכנסת מורכב יותר, מכיוון שרוב בתי הכנסת הוקמו לפני עשרות שנים, על קרקעות עירוניות, בהסכמי חכירה כאלה ואחרים. על פי חוק הנגישות, במקרה של חכירה מעל 25 שנה, על המחזיק ומפעיל המקום חלות כל חובות ההנגשה. חשוב להדגיש, שכל בתי הכנסת בעיר מתוקצבים על ידי העירייה לטובת שיפוצים ותיקון ליקויי בטיחות, בכלל זה הנגשת המקום".
