בחרו לעלות לישראל, דווקא במהלך המלחמה: "זה הזמן להיות עם האנשים שלנו"

"מאז ומתמיד ידענו שנעשה עלייה לישראל, והמלחמה רק גרמה לנו לרצות לעשות את זה עוד יותר, כי אם לא עכשיו נהיה עם האנשים שלנו, מתי יהיה הזמן הנכון לעשות זאת?". את המשפט המדהים הזה שמעתי כמה דקות לאחר שהמראתי עם עוד עשרות עולים חדשים מצפון אמריקה לישראל, במסגרת טיסה מיוחדת שאורגנה על ידי ארגון נפש בנפש, משרד העלייה והקליטה, הסוכנות היהודית, קק"ל ו־JNF ארה"ב.

על הטיסה שהצטרפתי אליה, שיצאה מניו יורק, היו כ-60 עולים, ובהם העולה הצעיר ביותר, תינוק בן חודשיים, והעולה המבוגר ביותר - גבר בן 97. טיסה זו מצטרפת לרכבת אווירית שיצאה בשבוע שעבר מחמישה מקומות שונים בארה"ב, ובמהלכה 220 עולים הגיעו ארצה, והתחילו חיים חדשים במדינת ישראל. לפי נתוני ארגון נפש בנפש, מאז 7 באוקטובר הגיעו לישראל מצפון אמריקה יותר מ-2,460 עולים חדשים, כאשר מאז המלחמה חל זינוק משמעותי בפתיחה של תיקי עלייה לישראל בארה"ב ובקנדה, עם יותר מ-13,180 בקשות חדשות שנפתחו. לצורך השוואה, בתקופה המקבילה אשתקד נפתחו 7,475 תיקי עלייה.

מה שמיוחד בסיטואציה הנוכחית הוא שהרכבת האווירית הזאת, שמובילה מאות עולים חדשים לארץ, מגיעה בזמן שישראל נמצאת במלחמה רב-זירתית, כשתושבים רבים בצפון ובדרום מפונים מבתיהם, כשיש ירי בלתי פוסק לעבר יישובים בצפון וקרבות עזים בתוך רצועת עזה, ובזמן שיותר מ-100 חטופים ישראלים עדיין נמצאים בשבי חמאס.

ועדיין, למרות הקשיים והמורכבות במצב הביטחוני, מאות יהודים בוחרים לעשות את הצעד המשמעותי ולהעתיק את בתיהם מהאזורים הנוחים של ארה"ב וקנדה. חלקם אפילו עוזבים את ההורים שלהם, את הילדים, את העבודה ובתי הספר - ועולים לישראל.

"הגשמת חלום"

"זו לא הקרבה עבורנו, מדובר בהגשמת חלום", סיפרו לי מלכה ושמואל בנשיר, זוג פנסיונרים בשנות ה-60 לחייהם שעזבו את ביתם במרילנד וכעת הולכים לגור בדירה שבבעלותם בבת ים. אם תחפשו הגדרה של המילה "ציונות" במילון, סביר להניח שתמצאו לצידה תמונה של הזוג בנשיר, שלדבריהם את ההחלטה לעשות עלייה הם קיבלו כשהיו צעירים, הרבה לפני שנפגשו.

פגשתי אותם על הטיסה, כמה דקות לאחר שהמראנו מניו יורק לכיוון נתב"ג, וביקשתי להבין מדוע הם בחרו לעשות את העלייה בתקופה כל כך מורכבת מבחינה ביטחונית. "מילאנו את כל המסמכים עוד בקיץ, לפני שפרצה המלחמה. אחרי 7 באוקטובר אנשים ניגשו אלינו ואמרו לנו שאולי כדאי שנחשוב על זה שוב, אבל אמרנו 'אז מה?'. מעולם לא היה זמן יותר טוב לעשות עלייה מאשר עכשיו. אנחנו רוצים להיות עם האנשים שלנו, ואם אנחנו יכולים לבוא ולעזור, זה מה שנעשה".

שמואל הוא פסיכולוג ומלכה היא אופטומטריסטית נוירולוגית. "אין לי אפשרות לעבוד במקצוע שלי בישראל, אבל אני מתכננת להתנדב ולעזור למטופלים שעברו שבץ ופגיעות מוח שונות, ולפתח תוכנית טיפול מיוחדת עבורם", היא מספרת. בנם הצעיר עלה לפני שנים לישראל, והתגייס לצנחנים כחייל בודד. כשפרצה המלחמה הוא גויס למילואים ואף נפצע בחאן יונס. "הוא בסדר עכשיו, ומקבל טיפול רפואי באמריקה", אמר שמואל.

עולים עם הילדים

על המטוס פגשתי גם את דני וזהבה באוור, זוג צעיר בשנות ה-30 לחייהם ולהם שלושה ילדים, יאיר בן ה-6, שלו בן ה-4 וליאת הקטנה שבדיוק חגגה שנה. המשפחה עזבה את הבית בפנסילבניה, והם עוברים לגור באפרת. "כשהתחתנו, לפני 9 שנים, הבטחנו שתוך עשור אנחנו עושים עלייה לישראל", אמרה בהתרגשות זהבה, כשהיא מחזיקה בידיה את ליאת התינוקת.

אחרי 7 באוקטובר הם הרגישו מנותקים ממה שקורה בישראל, ומהמשפחות שלהם שנמצאות בארץ. יש להם הרבה בני משפחה שמשרתים בצבא, בהם אח של זהבה, שעשה עלייה לפניה והתגייס להנדסה קרבית כחייל בודד במסגרת 'התוכנית לחיילים בודדים של נפש בנפש ו-FIDF', והיה עכשיו בשירות מילואים במהלך המלחמה.

השניים סיפרו שהבחירה לגור באפרת הייתה לאחר שזהבה הגיעה לבקר את חברתה בישראל במסגרת טרום עלייה, ראתה את האווירה ביישוב והתאהבה מיד: "החברה הכי טובה שלי גרה באפרת, זה היה נראה לי טבעי שגם אנחנו נעבור לשם". דני אמר שהוא לא חושש: "העם היהודי חיכה 2,000 שנה להגיע לארץ המובטחת. זה חלק מהתפילה שאנחנו מתפללים בכל יום".

זו לא הפעם הראשונה שדני עובר להתגורר בישראל. כשהיה בן 8 הוא למד בישיבה ליד מודיעין, ובסך הכל היה בישראל 3 שנים. כעת, הוא מגשים חלום ועובר לגור בישראל עם המשפחה שלו. "הילדים עדיין לא כל כך מבינים מה זה אומר לעשות עלייה. הסברנו להם שכעת הם יצטרכו יותר לדבר עברית", הוא מספר. "הכי חשוב שתהיה חברה טובה, ואנחנו מאושרים שאנחנו מגיעים למקום כמו אפרת שאפשר לגדל שם ילדים ויש שם משפחות צעירות".

משיקגו לרמת גן

לצד המשפחות הצעירות והזוגות המבוגרים בלטה במיוחד עולה נוספת, שאותה פגשתי רגע לפני שעלינו למטוס, וסיפורה ריגש אותי במיוחד. קוראים לה גרייס שנק, היא בת 30 משיקגו, והיא החליטה לעלות לבדה לישראל ולעבור לגור ברמת גן. לגרייס יש משפחה בארץ באשקלון ובמטולה, אבל ההורים והאחים שלה נשארו בארה"ב.

"ביקרתי בישראל 10 פעמים בעבר. זה תמיד הרגיש לי טבעי להיות בארץ", היא מספרת. בגלל מגפת הקורונה היא לא הייתה בארץ קרוב ל-5 שנים. באפריל 2023 היא ביקרה את משפחתה בארץ במשך עשרה ימים, וחשה תחושה מוזרה כשעזבה. "הגוף שלי הבין שאני רוצה לעשות עלייה לפני שהמוח שלי החליט על כך. ברגע שאמרתי בקול רם לחברה שלי שאני רוצה לעלות לישראל, הרגשתי שהמועקה שלי ירדה".

גרייס בעלת תואר ראשון במימון מאוניברסיטת ויסקונסין-מדיסון, ומתכננת ללמוד תואר שני בכלכלה התנהגותית באוניברסיטת רייכמן ובמקביל למצוא עבודה בישראל. בן דודה בדיוק עזב את הדירה ברמת גן, וגרייס מתכננת לגור שם לבדה ולקחת שיעורי עברית פרטיים. "יש חשש קטן בגלל שאני לא יודעת את השפה, אבל נרשמתי לאולפן ומקווה שאלמד כמה שיותר מהר".

לדבריה, ההחלטה לעלות נבעה מתוך ציונות ואהבת הארץ, ולמרות שישראל נמצאת כעת במלחמה היא לא חוששת. "אמרתי לעצמי שאם אחכה לתקופה רגועה יותר, אני לא אעבור לישראל בחיים. אני כבר מתורגלת בלרוץ לממ"ד אחרי הביקור האחרון שלי באשקלון לפני שנה וחצי", היא מספרת בחצי חיוך. אמנם בדירה ברמת גן אין ממ"ד, אבל גרייס כבר למדה את המסלול למקלט השכונתי הקרוב: "יורדים 4 קומות ורצים לבניין ליד, קלי קלות".

גרייס סיפרה שהוריה היו מופתעים לגלות על ההחלטה לעלות לישראל, אבל בסופו של דבר הם תומכים בה ושמחים בשבילה. "זו הייתה החלטה קשה אבל הייתי חייבת לעשות אותה בשביל עצמי", שיתפה בדמעות, רגע לפני העלייה למטוס. "ההורים שלי אמרו לי שהם מקווים שאמצא את כל מה שאני מחפשת, הם מאוד ריגשו אותי". על ההחלטה לעשות עלייה לבד אמרה גרייס: "כבר עברתי לעיר חדשה לבד, אני יודעת שזה יהיה קשה לעבור גם למדינה אחרת אבל אני מרגישה שייכת לישראל. אני ציונית, ומבחינתי זו הייתה החלטה למען האישיות שלי".

לאחר הנחיתה, בזמן שאנחנו מחכים שכל הקבוצה תעשה את ביקורת הדרכונים, ראיתי את גרייס מנופפת לשלום לאזור ההמראות דרך החלון הגדול בנתב"ג. "זה בן דוד שלי!", אמרה בהתרגשות, וסיפרה שהוא בדיוק טס עם משפחתו למונטנגרו. "לתמיד?" שאלתי. "מה פתאום! זה רק טיול, הוא חוזר לארץ עוד שבוע".

עם ישראל חי

מיד עם ההגעה לישראל התקבלו העולים בנתב"ג לקריאות "עם ישראל חי", ונכנסו לשדה התעופה בשירה וריקודים. לאחר מכן נערך טקס מרגש, בנוכחות שר העלייה והקליטה אופיר סופר, שבירך אותם. "בכל פעם שאני מגיע לקבל את פניהם של העולים, אני מתרגש מחדש. עם ישראל כולו נרגש יחד איתנו, וכולנו מרגישים את החיזוק הציוני והרוח הגבית המגיעה מיהודי התפוצות".

הרב יהושע פס, מייסד-שותף ומנכ"ל "נפש בנפש", מסר: "בזמן שמדינת ישראל עומדת איתנה מול איומים רבים, יש מי שמחליטים לארוז את חייהם הנוחים באמריקה ודווקא בתקופה מאתגרת זו, עומדים לצידה דרך עלייה. אין לי מילים לתאר את המשמעות של כמות העולים שמגיעים הנה, דווקא עכשיו. יחד עם שותפינו נסייע להם להשתלב כאן בצורה מיטבית וחלקה ככל שניתן".

יו"ר הסוכנות היהודית, אלוף (מיל') דורון אלמוג: "העולים החדשים לישראל מעניקים במעשיהם את התקווה. כשאני מתבונן בהם, מתינוק ועד קשיש אני רואה את כוחו העצום של העם היהודי. כל יישותם אומרת אהבה ללא תנאי למדינת ישראל. הם בוחרים להגיע ולחזק אותנו, דווקא עכשיו בימי מלחמה. הם אלו המהווים מקור כוח ועוצמה לכולנו. אנחנו מקבלים אותם בחיבוק ובאהבה אין קץ".

יפעת עובדיה לוסקי, יו"ר קק"ל: "החזון הציוני מתממש הלכה למעשה דווקא בימים אלה בהם מדינת ישראל נמצאת במלחמה מתמשכת. מאות העולים החדשים הבינו עכשיו יותר מתמיד שמדינת ישראל היא המקום הבטוח ביותר ליהודים - הם קמו ועשו מעשה שהוא פסגת הציונות - עליה לארץ. קרן קימת לישראל יחד עם "נפש בנפש" מסייעת בקליטתם של העולים בארץ. אין לנו ספק שהעולים של היום הם אלה שיחזקו את הקהילות לכשישובו לבתיהן בעוטף ובצפון הארץ".