הכתבה נכתבה בשיתוף הקהילה היהודית בפורטו

מרילין פליטרמן בת ה-95 משתתפת באופן קבוע בהתכנסויות בבית הכנסת המרכזי של הקהילה היהודית בפורטו. היא מנגנת בפסנתר, חברה בלהקת ג'אז ונוהגת במכונית עם גג נפתח ברחבי העיר שטופת השמש. פליטרמן היא ילידת ברוקלין בניו יורק ופה בפורטו היא השראה מקומית ומכונה בחיבה ״הבוס״ על ידי חברי הקהילה שהייתה רדומה כמעט מאה שנה. בעשור האחרון חווה הקהילה התעוררות והתחדשות במונחים דתיים, תרבותיים, חינוכיים ופילנתרופיים. פליטרמן מספרת על מה שראתה כשהגיעה לפורטו בשנת 1970: "במקום מיליון יהודים, הייתה המשפחה שלי, שלוש או ארבע משפחות נוספות, זה הכל״.

מקום מושבה של הקהילה היהודית בפורטו, בית הכנסת ״מקור חיים כדורי״, אחד מבתי הכנסת המלכותיים באירופה, ידוע היום בזכות יום הכיפורים המצוין בו מדי שנה בהשתתפות של קהל גדול במיוחד - אלף איש ואישה המתפללים בקול אחד. חברי הקהילה מגיעים מכ-30 מדינות וצעירים רבים תורמים לאווירה המיוחדת הזו. 

מבקר יהודי שמעיד על עצמו כי ביקר כבר ביותר מ-55 מדינות עם קהילה יהודית שלח לקהילה מכתב נרגש עם תום ביקורו: "כתבתי לכמה חברים ובני משפחה אחר כך כדי לספר להם כמה התרגשתי מהביקור בקהילה. אני לא חושב שקודם לכן שמעתי תפילות ושירים נלהבים כל כך בבית כנסת. לא רק כוחם של הקולות המתפללים יחד ריגש אותי, אלא גם הסמליות של כל כך הרבה יהודים שהתאספו בבית כנסת במדינה שהושפעה מאוד מהאינקוויזיציה״, כתב. 

בית הכנסת ידוע היום בזכות יום הכיפורים המצוין בו מדי שנה, בהשתתפות אלף איש ואישה המתפללים בו בקול גדול ביחד. יום הכיפורים בבית הכנסת, 2019  (צילום: Bizarro - CIP/CJP)
בית הכנסת ידוע היום בזכות יום הכיפורים המצוין בו מדי שנה, בהשתתפות אלף איש ואישה המתפללים בו בקול גדול ביחד. יום הכיפורים בבית הכנסת, 2019 (צילום: Bizarro - CIP/CJP)

מה שבולט במיוחד בקהילה זו היא הצלחתה בקידוד תרבות וידע בהיסטוריה היהודית. "הימים האירופיים של התרבות היהודית", אירוע המצוין בעשרים השנים האחרונות ביום ראשון הראשון של ספטמבר בכל שנה, זכו לפופולריות רבה עוד יותר מאז שהקהילה היהודית בפורטו החליטה לציין את היום ולהציג במסגרתו חיים יהודיים מלאים: בתי כנסת, מוזיאון שואה, מוזיאון יהודי, קולנוע, סרטים היסטוריים, גלריות אמנות, מסעדות כשרות, מקהלה ליטורגית, כנסים, השקות ספרים ועוד.

הקהילה היהודית בפורטו פתחה לפני כשלוש שנים את מוזיאון השואה בעיר ומאז התארחו בו כ-150 אלף צעירים מתבגרים, במדינה שבה מספר הצעירים בגילאים הללו מגיע לכמיליון! פורטוגל הייתה ניטרלית במהלך מלחמת העולם השנייה והיא ידועה יותר בזכות גירוש היהודים והאינקוויזיציה שפעלה במדינה בין השנים 1536-1821. ההיסטוריה של האנושות מעולם לא ידעה רדיפה כה ממושכת של מטרה תמימה כל כך.

הקהילה הקדישה מוזיאון יהודי לזכר ימי האינקוויזיציה ואף הפיקה סרט תיעודי בשם "1618", שזכויותיו נמכרו לחברות תעופה במדינות ערב ומדינות מוסלמיות ולסרטי סמואל גולדווין בארצות הברית. יחד עם זאת, הקהילה אינה מרוצה מהמצב. מונופול ההפצה בתעשיית הקולנוע מייצר מצב בו לא לכולם יש גישה קלה לסרט הזה, ומטרת הקהילה היא לקדם את ההיסטוריה היהודית על כל ממדיה.

מוזיאון השואה של הקהילה היהודית בפורטו. בתמונה בני נוער מבקרים במוזיאון במסגרת יום השנה לליל הבדולח הגרמני, הקריסטלנאכט, בשנת 2022  (צילום: Bizarro - CIP/CJP)
מוזיאון השואה של הקהילה היהודית בפורטו. בתמונה בני נוער מבקרים במוזיאון במסגרת יום השנה לליל הבדולח הגרמני, הקריסטלנאכט, בשנת 2022 (צילום: Bizarro - CIP/CJP)

הסרט התיעודי האחרון של הקהילה הוצג לראשונה באפריל השנה - "1506 - רצח העם בליסבון". הוא חינמי וזמין ב-YouTube ו-Vimeo באנגלית, צרפתית, ספרדית, פורטוגזית ועברית. כותרת המשנה של יצירה קולנועית זו מלמדת כי הטבח "אינו מוזכר בתוכניות הלימודים בבית הספר ונשכח". למעשה, מעטים יודעים כיום שבירת פורטוגל הייתה התפאורה לאחת מפעולות רצח העם הגדולות באירופה נגד היהודים, לפני השואה. כארבעת אלפים בני אדם בכל הגילאים נהרגו ונשרפו על המוקד, בליווי קולות רדיפה ושנאה. 

ד״ר מייקל רות׳וול, צאצא למשפחה של יהודי גרמניה שנרצחו באושוויץ, מנהל את שני המוזיאונים של הקהילה. שמות סבו וסבתו מופיעים ב"חדר הזיכרון" במוזיאון השואה של הקהילה על קיר המציג את שמותיהם של אלפי קורבנות. כשהוא מדבר על האנדרטה הניצבת בכניסה למוזיאון היהודי ועליה חרוטים שמותיהם של כמעט אלף איש ואישה שנרדפו על ידי האינקוויזיציה בפורטו, הוא אומר, "הצעיר ביותר בן עשר, המבוגר ביותר בן 110 וגם שמותיהם של בני משפחת שפינוזה רבים מופיעים על האנדרטה. כל אלה לא עצרו את בואו לעולם של ברוך שפינוזה, שנים אחדות לאחר מכן, בעיר אמסטרדם״.

לקהילה שיתופי פעולה עם בתי ספר בכל רחבי הארץ, המוזיאונים אינם גובים דמי כניסה ולעיתים הקהילה מכסה את הוצאות הנסיעה של ילדי בית הספר, שאחרת לא היו יכולים להרשות לעצמם את הביקור במקום. המוזיאונים של הקהילה היהודית בפורטו ממלאים תפקיד לאומי חשוב, כך גם גלריית האמנות שלה, הספרייה היהודית הגדולה ביותר בחצי האי האיברי ומתקני תרבות נוספים. הסרטים ההיסטוריים, לעומת זאת, שואפים להגיע לקהלים בינלאומיים.

מבקרים במוזיאון היהודי של הקהילה היהודת בפורטו במסגרת אירועי ״הימים האירופיים של התרבות היהודית״ שצוין בתחילת חודש ספטמבר השנה (צילום: Bizarro - CIP/CJP)
מבקרים במוזיאון היהודי של הקהילה היהודת בפורטו במסגרת אירועי ״הימים האירופיים של התרבות היהודית״ שצוין בתחילת חודש ספטמבר השנה (צילום: Bizarro - CIP/CJP)

חנוכת בית הקברות היהודי בפורטו בשנת 2023 הייתה אירוע בעל משמעות סמלית רבה. המרחב הירוק, עוצב בחלקו בהשראת הר הזיתים בירושלים, נקרא קמפו דה איגואלדאד אייזק אבואב, או שדה השוויון של יצחק אבואב. השם מתייחס לסמכות היהודית הגדולה ביותר בעולם בתקופת גירוש יהודי ספרד. המלך באותה עת היה, ד' ז'ואאו השני, הוא החליט לנצל את הכנסת האורחים של פורטוגל ודרש מכל אדם שהגיע לשלם לממלכה סכום של שמונה קרוז׳אדו, תוך איום בעונשים קשים על מי שלא עמד בדרישה. רבים לא הצליחו לעמוד בתשלום.

בשנת 1493, הורה המלך לחטוף 2,000 ילדים יהודים מתחת לגיל שמונה ולשלוח אותם עם פושעים קשוחים לאיים האפריקאיים סאו טומה ופרינסיפה, המרוחקים 7,500 ק"מ מליסבון. כעת מפיקה הקהילה היהודית של פורטו את הסרט התיעודי "2000 הילדים היהודים הגולים", אשר צפוי להגיע אל המסכים בסוף שנת 2024.

לאחרונה פרסמה הקהילה את הספר "אלפיים שנים של הקהילה היהודית בפורטו, כרונולוגיה 1923-2023", המתעד את ההיסטוריה של הקהילה שגורשה בסוף המאה ה-15, ולאחר מאות שנים של אינקוויזיציה נוסדה רשמית מחדש בשנת 1923. בית הכנסת המרכזי הוקם בזכות תרומות מהקהילה הספרדית העולמית ומאמציו של קפטן הצבא הפורטוגלי, בארוס באסטו, שגורש מהצבא בשנת 1937 בעקבות כך שביצע את טקס ברית המילה בחלק מתלמידיו, מעשה שהוגדר כבלתי מוסרי על ידי בית הדין הצבאי. באסטו ידוע יותר כ"דרייפוס הפורטוגלי", בשל הדמיון בין המקרה שלו לזה של הקפטן הצרפתי, אלברט דרייפוס.

קהילת היהודים באותה תקופה, שכללה בעיקר יוצאי אשכנז, מנתה כ-40 איש בלבד, ראתה ברדיפת מנהיגם סימן לכך שמדובר בזמנים מסוכנים. הקהילה כמעט ירדה למחתרת. בעשורים שלאחר מכן, בית הכנסת הגדול כמעט ולא ראה פעילות דתית והתקיים בשתיקה. רצף אירועים זה הוליד את הסרט המבוסס על אירועים אמיתיים, "ספרד", שהקהילה הפיקה לפני מספר שנים וזמין כיום ביוטיוב.

בשנת 2012 היה בית הכנסת כמעט בניין רפאים, עד שחברי הקהילה המעטים שיפצו את המבנה הענק והצליחו לשכנע מלון סמוך לפתוח מסעדה כשרה עבור תיירים יהודים. המלון הסכים לשלם עבור רב מישראל שיארגן את הפעילות, ולפתע היו לקהילה בית מלון, מוסד המגיש אוכל יהודי, תיירים יהודים ומנהיג דתי. במקביל, הקהילה פנתה לאוניברסיטה מקומית בבקשה לספק קורסים לרפואת שיניים לסטודנטים צרפתים צעירים. יוזמה זו משכה אל הקהילה כ-300 תלמידים צעירים מצרפת והיא הקימה עבורם בית כנסת שני, וגם דאגה ביחד עם ארגון חב"ד למשפחה ממוצא ספרדי המטפלת ודואגת לצרכיהם של הצעירים הלומדים רחוק מהבית. 

יתר על כן, ארגון בני ברית פורטוגל, אחד מאורגניה של הקהילה היהודית בפורטו, כולל חברים מכל פורטוגל ומכל היבשות. הארגון לא רק מגן על זכויות האדם בכללותן, אלא גם על זכויות האדם היהודי הנזנחות לעיתים קרובות. עבודתו מתבצעת בשיתוף פעולה עם ארגון המעקב הבינלאומי לזכויות אדם שבסיסו בפורטוגל. לאחרונה העניקו שני הארגונים אות כבוד לנשיא הישראלי, שמעון פרס ז״ל, ולרבי מנחם מנדל שניאורסון ז״ל, כהקדשות לטובת האנושות, ופרסמו ספר בנושא זכויות אדם שנכתב על ידי צעירים יהודים מארבעים מדינות.

סביר היה להניח כי המדינה הפורטוגזית תהיה גאה בהתפתחות הקהילה היהודית שלה, בהתחשב בכך שלאיחוד האירופי תוכניות לקידום החיים היהודיים. אך בשנת 2022 שלחה שרת המשפטים גינויים אנונימיים, אשר לטענתה קיבלה, אל עמיתיה במשרד התובע הכללי. זה כל מה שהיה נדרש. שוטרים מליסבון פלשו ברגל גסה לבית הכנסת בעיר פורטו בצורה לא חוקית ומשפילה. 

שישה חודשים לאחר מכן, קבע בית המשפט לערעורים בליסבון כי הפעולה המשטרתית "התבססה על שום דבר". אך הנזק כבר נעשה ושמה של הקהילה הושחר ב-150 מדינות, במיוחד בפורטוגל. עשרות אלפי מסרים של שנאה  ואפליה כנגד הקהילה הופצו ברשתות החברתיות ובתקשורת, רשימות של אנשי עסקים מהקהילה היהודית פורסמו בעיתון המזוהה עם הממשלה שהיתה אז בשלטון, גרפיטי רוסס על בית הכנסת ועל המסעדות הכשרות, איומים בפצצות על בית הכנסת המרכזי ומוזיאון השואה התקבלו בקהילה וברחובות העיר התקיימו הפגנות כנגד "בעלי דירות ציוניים בפורטו", ועל כמה מהשלטים בהפגנה אף נכתב - "אין חיפה, אין בואביסטה" (מיקום בית הכנסת המרכזי).

הקהילה שכרה את שירותיו של עו״ד ישראלי בכיר, ד"ר חיים כץ, אשר פנה בתלונה לבית הדין האירופי לזכויות אדם, בטענה כי "ההנחה, שלא מבוססת על שום דבר מבחינה משפטית ועובדתית, ששחיתות בוודאי קיימת כאשר קבוצה של יהודים משגשגת, מבוססת מאוד על עלילות אנטישמיות ישנות שפקדו את פורטוגל באופן היסטורי". עורך הדין דורש בשם הקהילה פיצויים סבירים בגין הנזקים העצומים שנגרמו לה, לשמה הטוב ולשם הטוב של חבריה.

לפני עשר שנים, כאשר נשאל מדוע האנטישמיות אינה משתוללת בפורטוגל, ענה סמואל ינובסקי, חבר ותיק בקהילה היהודית בפורטו, בפשטות: ״כי אין מספיק יהודים״. ינובסקי נולד למשפחה בלארוסית שנמלטה מהפוגרומים במדינות השכנות. הוא זוכר עד היום את היום בו נכח בחנוכת בית הכנסת כדורי מקור חיים בשנת 1938, בשעה שבתי כנסת ברחבי אירופה נאלצו לסגור את שעריהם. ממרומי גיל 90 הוא מאמין כי ״הקהילה צריכה להשקיע בתרבות, בהיסטוריה ובחב"ד, כי יש להם ילדים רבים והם אלו שישמרו את המשכיותו של העם היהודי״. 

חב"ד, אשר מרכזה בניו יורק, היא שותף חשוב של הקהילה היהודית בפורטו. ביחד הן פועלות ב-14 מדינות, כולל אוסטרליה, הודו, דרום אפריקה, סין ואוקראינה. במשך שנים הוגשו בשם הקהילה ארוחות שבת בבתי חב״ד שונים ברחבי העולם, נבנו מקוואות, בתי כנסת ובתי קברות. לאור זאת, אין זה פלא שהקהילה היהודית בפורטו היתה נותנת החסות העיקרית של מרכז חב"ד הגדול באירופה, הנמצא בקאשקאי, ליד ליסבון, ובו זמנית היא מחזקת את תרומתה המדהימה לקידום התרבות היהודית בפורטוגל.

הכותבת היא עיתונאית ונשיאת בני ברית׳ פורטוגל 

הכתבה נכתבה בשיתוף הקהילה היהודית בפורטו