ליושב ראש הסוכנות היהודית יש יתרון ייחודי שאין לאף נושא משרה בכירה בישראל או בקהילה היהודית בארצות הברית: בחזית היחסים בין ישראל לתפוצות הוא בעמדה קדמית, באזור מפורז, שממנה הוא יכול להשפיע בעתות של מתיחות, משבר או נתק בין הצדדים ולהציע פתרון. אבל יצחק הרצוג, המכהן כחצי שנה בתפקיד יו"ר הסוכנות היהודית, נעלם מהמסך הציבורי, נאלם בפולמוס המתקיים בין הצדדים ואין לו שום נוכחות מורגשת במשבר המתמשך ביחסים בין ישראל לקהילה היהודית בארצות הברית. חצי שנה בתפקיד, מישהו זוכר הצהרה שהשמיע? מישהו זוכר יוזמה שהציע לקירוב בין הצדדים? בתחום, שמתוקף תפקידו ומעמדו צריך היה להיות בראש סדר היום שלו, לא רואים אותו ולא שומעים אותו.
ההתפתחות החיובית שנרשמה לאחרונה במשבר בין ישראל לקהילה היהודית, היא שהמשבר הגיח סוף כל סוף ממעטפת האדישות והפך לנושא נוכח ומדובר. בארצות הברית התקיימו לאחרונה כינוסים בהשתתפות אנשי ציבור מישראל ומהקהילה שדנו במשבר. בנוסף, משלחות של פעילים ישראלים, ובהם עיתונאים, הגיעו לארצות הברית, ביקרו במוסדות חינוך, נפגשו עם יהודים והתפעלו מאהבת המדינה שמצאו בקהילה. הם גם נחרדו מעומק הנתק ומחריפות הביקורת והמיאוס נגד ממשלת ישראל ששמעו.
הרצוג, בתפקידו כיו"ר הסוכנות, צריך היה להיות הראשון לנצל התפתחות זו, כשעת כושר להפגין את נוכחותו, להשיק פרויקט מיוחד, במטרה לשנות לפחות את הלכי הרוח בקרב הצדדים. זאת, כבסיס ליוזמה מעשית, שבשלב ראשון תרכך את תחושות האכזבה והתסכול, במיוחד בצד היהודי־אמריקאי, כהכנה למהפך אמיתי באופי היחסים בין ישראל לקהילה.
אבל הוא לא עשה את זה. עדיין לא שמענו ממנו מאומה. ההיעלמות שלו מחזית היחסים בין ישראל לתפוצות ושתיקתו בנושא בולטים לעין, במיוחד משום שמועמדותו לתפקיד יו"ר הסוכנות היהודית נתמכה על ידי הממסד בקהילה היהודית.
הוא נתפס כאישיות מפויסת, ג'נטלמן, מקושר היטב הן בחוגי השלטון בישראל והן בצמרת ההנהגה של הקהילה בארצות הברית. ההערכה הרווחת הייתה שהרצוג הוא האיש הנכון, במקום הנכון ובזמן הנכון, שמסוגל להביא את הצדדים לשולחן אחד, לשיחות שהוא לא יניח להן להסתיים עד שיצא עשן לבן מהחדר.
אבל הוא נעלם. אולי הוא מקיים פגישות ושיחות פרטיות שלא פורסמו. זכותו לשמור בחשאיות מגעים שהוא מקיים בין בכירים בישראל לנציגי הקהילה. אבל זאת חשאיות שלא במקומה, שמחבלת מראש בכל ניסיון לקרב בין הצדדים.
הנתק וההתרחקות מישראל צוברים תאוצה, במיוחד בקרב הדור הצעיר בקהילה. מתוקף תפקידו, הרצוג צריך וחייב היה להגיב. אבל הוא שותק.