"אני לא מת לחזור לפוליטיקה, אבל מרגיש שאין לי ברירה אחרת", מתוודה הרב חיים אמסלם בראיון מיוחד ל"מעריב", שבו הוא מכריז על יציאתה לדרך של “יהדות מתונה", מפלגה חדשה, המצטרפת למרוץ לקראת הבחירות לכנסת ה־21. לראשונה פונה רב חרדי ישירות לכלל הציבור, מכל המגזרים: חרדים, דתיים, מסורתיים וחילונים כאחד.
אמסלם, כזכור, היה חבר כנסת מטעם ש"ס, אשר בשל עמדותיו העצמאיות במהלך הכנסת ה־18 קיבל גט ממפלגתו והפך לסיעת יחיד. הוא התמודד ללא הצלחה בבחירות לכנסת ה־19 בראש מפלגת “עם שלם". כעת, לאחר פסק זמן של שש שנים, שבמהלכו ניסה את כוחו בבית היהודי “עד שבנט גרם לי לעזוב", הוא מסביר מדוע לא ראה לפניו ברירה אלא לקפוץ שוב ליורה הרותחת של הפוליטיקה. לדבריו, חשוב לו להביא מכלול של דעות, עמדות ועקרונות שלדעתו איש זולתו אינו מביא.
“אני חוזר לזירה מתוך היענות לבוחרים הרואים בי מעין גשר בין כל המחנות בציבוריות הישראלית. מישהו כבר כינה אותי האדמו"ר של המסורתיים ושל החילונים", מספר הרב אמסלם. כשמזכירים לו את כישלון 2013, הוא אומר: “אני קבלן של עשייה, לא של הצלחות, היוצא לדרך שבה הוא רואה שליחות. כיום יש מציאות אחרת מכפי שהייתה לפני שש שנים. אז השוו את ההתייצבות שלי עם ‘עם שלם' נגד הרב עובדיה יוסף למלחמת דוד בגוליית. ‘יהדות מתונה' לא חייבת לרוץ בכל מחיר כמפלגה עצמאית. אני מאמין שבגוש יכולת ההשפעה שלנו תהיה משמעותית".
גם לך יש תנאי לרוץ כמספר אחת?
“המספר לא עקרוני אצלי כפי שחשובה לי היכולת להשפיע. אני בא ואומר לציבור: ‘תנו לי את הכוח לשנות את פני שירותי הדת במדינת ישראל. הגיע הזמן שניקח את המושכות. תנו לי את הכוח לטפל בנשים העגונות מסורבות הגט. תנו לי לטפל ברבבות זקוקי הגיור. תנו לי לטפל ביהדות הגולה, שזקוקה לתקווה, לא להרחקה ולהתבטאויות פוגעניות'. את דבריי אני משמיע כרב אורתודוקסי, הנאמן להלכה. המומחיות שלי היא למצוא במסגרתה את הפתרונות הנחוצים".
אתה בוודאי מצפה ששם המפלגה ימשוך בוחרים.
“גם בוחרים חילונים. כשבאתי לערוך חופה בברור חיל, שאל אותי אחד החברים אם ידעתי ש'עם שלם' קיבלה קולות בקיבוץ שלהם. הופתעתי. הפעם לא אופתע מפני שמראש אני פונה לציבור החילוני, שמרגיש שהממסד הרבני חונק אותו עד כדי מיאוס. אני כואב את זה וסבור שתפקידם של רבנים הוא לקדש את השם, לא להשניא אותו".
יהיו חילונים ברשימה?
“יהיו חילונים וגם נשים".
ומה עם איזה גנרל?
“אני לא שולל חלילה גנרלים, אבל מכיוון שאני לא מתיימר לרוץ לראשות הממשלה, אין לי צורך לקשט את מפלגתי עם איש בעל דרגות. כאב לבנים שנמצאים בצה"ל, יש לי הערכה וכבוד למשרתים בצבא".
ב"עשרת הדברות" של המפלגה שפרסמת בסוף השבוע, מוצנעים הנושאים הביטחוניים והכלכליים.
“זה לא מקרי. אני לא מתיימר להציג את עצמי כמבין בביטחון או בכלכלה. לא זה מה שמריץ אותי. הבשורה שאני מביא היא בנושאי דת ויהדות. נושאים כמו תיירות, למשל, אני משאיר לאלה שמבינים יותר ממני. אני רוצה להיות שר הדתות. לכן אני מתמודד".
ב"עשרת הדברות" שלך אתה מציין שהמפלגה בעד שירות בצה"ל לכל. הכוונה גם לבנות?
“כשיש בעולם החרדי טאבו לגבי שירות בנות, לא אבעט באושיות הרבניות בהצעה לכפות שירות של בנות על חרדים. אבל מי שתרצה לשרת, זכותה. אני מתנגד הן לכפייה דתית והן לכפייה אנטי־דתית".
מתמטיקה ותלמוד
אני משוחח עם הרב אמסלם בביתו בירושלים. הוא בן 59, בנו של רב. נולד באלג'יריה ביום הכיפורים למשפחה יוצאת מרוקו, שאיתה עבר כתינוק לליון שבצרפת. משם עלה בגיל 11 ארצה וגדל בפרדס כץ שבבני ברק, שם למד בישיבה והוסמך לרבנות. לאחר שבגיל 21 נשא לאישה את חנה, רעייתו, החל את המסלול הרבני שלו כרב המושב שרשרת של הפועל המזרחי בצפון־מערב הנגב.
בהמשך התחרד וכיהן כרב בנתיבות, שם טיפל בעולים שהגיעו מברית המועצות דאז. ב־1993 עבר לשכונת הר נוף בירושלים, מעוז הציבור הש"סי, שם הקים כולל. ב־2002 נענה לקריאת בעל ההון נסים גאון לכהן כרב בקהילה הספרדית בז'נבה, שווייץ. “שם הבנתי שבעיית ההתבוללות דורשת גישה שונה, אחרת נהיה בצרות גדולות", הוא מספר, “כשמנגד, העולם האורתודוקסי־ליטאי עומד בפני זקוקי הגיור כחומה בצורה. התעמקתי בנושא ומצאתי דרך רבנית שיכולה לפתור את רוב בעיות הגיור. בזמנו אריק שרון רצה מאוד לפתור את בעיות הגיור, בעוד שמהמפלגות הדתיות אמרו לו: ‘אריק, אתה מבין בתותחים ובכבשים, מה אתה מבין בענייני גיור והלכה?'".
מי החזיר אותך מז'נבה?
“הרב עובדיה יוסף, שאותו הכרתי לראשונה כרב במושב שרשרת. הייתי מבאי ביתו, הסמוך לביתי, מאוד מקורב אליו ומעריץ את דרכו ההלכתית. חודש וחצי לפני בחירות 2006, בהיותי בחופשת מולדת, נכנסתי אליו לתפילת שחרית. אגב שיחה בינינו הוא הציע לי להיות ברשימת ש"ס, אף על פי שבכלל לא הייתי פעיל במפלגה".
ידעת שהשקפותיך אינן כהשקפות ש"ס?
“ידעתי, אבל רציתי לשנות את המפלגה מבפנים ולהשיב אותה למה שהייתה בראשיתה, כשבאמת רצו להחזיר עטרה ליושנה. משנות ה־80 המפלגה התהפכה ונהייתה ספרדו־ליטאית. המפלגה, שהייתה פתוחה לכל, הפכה למפלגה של חובשי מגבעות שחורות. על זה התקוממתי. לא יכולתי להשלים עם תופעה של אנשים שלא יוצאים לעבודה ועקב כך נידונים לחיי עוני. לזה קמה ש"ס? תורה שאין עמה מלאכה, סופה בטלה. מי שחי על מענקים ועל צדקה, חייב לדעת שאין זאת דרכה של תורה. את זה קיוויתי לשנות כשהצטרפתי לש"ס. אבל התבדיתי. המפלגה נסחפה לדרך חרדית, שבה מלבד לימוד אין כלום".
הרב אמסלם קורא לשילוב לימודי ליבה במוסדות החינוך של החרדים. “בלי לימודי ליבה ובלי תעודת בגרות, אין לאן להתקדם", הוא טוען. “הרי המתמטיקה היא חלק מהתלמוד וגדולי הרבנים לדורותיהם, מכל המגזרים, היו בעלי ידע והשכלה, מאז הרמב"ם שהיה רופא ועד הרבי מלובביץ'. מה קרה לרבני התקופה שלנו שאינם הולכים בדרך הזאת?"
באשר לנישואים אזרחיים, מאמץ הרב אמסלם את גישת הרב אליהו בקשי־דורון, שלפיה יש לאפשר אותם עבור מי שאי אפשר לחתן אותם. עם זאת, הוא אומר: “זו טרגדיה שיש כאלה שמעדיפים נישואים אזרחיים על פני נישואים ברבנות. זאת תעודת עניות לרבנות במדינת ישראל כאשר יהודי ויהודייה מתחתנים ולא רוצים לדרוך ברבנות, שהמאיסה את עצמה על הציבור. הרבנות הראשית הונהגה בעבר בידי רבנים מתונים, שגם היו ציונים וילדיהם שירתו בצה"ל".
והיום?
“היום הרבנות מתבססת, לפחות בחלקה, על רבנים שלא מהמגזר הציוני. הציבור הכללי לא רואה בה כתובת לפתרון בעיותיו ההלכתיות. היא איבדה את הלגיטימיות שלה. הרי הרבנות הראשית אמורה לתת פתרונות הלכתיים, לא להיות מוסד של סידור ג'ובים. יש גם את עניין הכשרויות. בעבר, בגולה הייתה כשרות אחת והרב אכל אצל היהודי הפשוט כפי שאכל בביתו. אז לא הבחינו בין כשרות רגילה לבין כשרות למהדרין ובין גלאט. ריבוי הכשרויות, עם כל הבד"צים, הפך לתעשיית כסף שלא נועדה אלא להעשיר את העוסקים בה. זה גורם לתחושת מיאוס ומביא ליוזמות של כשרויות אלטרנטיביות".
בתעשיית הבד"צים, כפי שאתה קורא לתופעה, בולטת משפחת יוסף.
“לצערנו הגדול. מהרגע שהפכו את הרב עובדיה יוסף, המכובד על כולנו, למקדם עסקים משפחתיים אישיים, כבוד הרבנות הושפל ואינני מעוניין להרחיב עוד".
מהי עמדתך לגבי הלהט"בים?
“הקהילה הלהט"בית לא הומצאה היום. הרי מהתורה ניתן להבין שכבר אז היו אנשים עם נטיות אחרות. מה קרה בדור שלנו? אם בעבר חייו של האדם ומעשיו בביתו ובחדר משכבו היו עניינו הפרטי, בשנים האחרונות החלה הוצאה החוצה של דברים, שהשתיקה יפה להם. אם אדם נולד כבעל נטייה שהיא לא נטייה שהתורה מעודדת אותה, לא אדרוש לעשות לו דין רודף. אין לי עניין לבזות אותו ולפגוע בו. נהפוך הוא; יש לי עניין לקרבו, שיחיה את חייו כראות עיניו. אגב, לא סתם אני נאבק כל השנים על הדמוקרטיה במדינה היהודית שלנו. כשאמרו לי שהתורה לא דמוקרטית, השבתי: ‘נכון, אבל מדינת ישראל היא מדינה יהודית ודמוקרטית, שבה אדם חי כרצונו'. אני מאמין בדרך הזאת. איך נקרב את הלבבות? איך נאחד את העם שלנו?".
אתה מצדד בנישואים חד־מיניים?
“כרב בישראל, אני לא רואה תוקף הלכתי לנישואים חד־מיניים. אני עוסק רק במה שיש לו תוקף הלכתי".
ולגבי נישואים כמו אלה שחגגו באחרונה לוסי אהריש וצחי הלוי?
“אגיד לך מה צרם לי בסיפור הזה. זה שהם החליטו לקשור את גורלם יחד זה אולי בסדר, אבל כשאדון אריה דרעי אמר ‘שתתגייר', ניתן היה לשאול אותו אם הוא ורבניו יגיירו אותה. הרי הם היו מוציאים לה את הנשמה. אם אהבתם של השניים כה גדולה, היא הייתה אומרת לו ‘למענך אתגייר', אבל גם אז הם היו מוצאים את הדלת במוסדות הגיור נעולה".
ובאשר לגישתך?
“גישתי היא הלכתית מקרבת. לרבנים הקיצונים אני אומר: ‘אתם שיניתם את ההלכה, אתם הקצנתם'. אביא דוגמה בנושא הזה. קצין צה"ל מכיר בחורה מצוינת, רוצה להתחתן איתה, הולך לרבנות ומגלה שיש בעיה לגבי הזהות היהודית שלו, שלא הייתה על הפרק כשהיה מוכן למסור את נפשו למען המדינה. כלומר, אז היה יהודי בסדר גמור, אבל כשרצה להינשא, ניסו לבלום אותו שלושה חודשים לפני נישואיו. תגיד אתה, זה לא מקומם? כדי לפתור בעיות כאלה, ניסיתי לפעול במסגרת הליכוד, וכשהבנתי ששם לא אוכל לשנות דבר, לקחתי את המזוודה והלכתי הביתה".
הרב אמסלם תומך בהחזרתם ליהדות של צאצאי האנוסים, המראנוס כפי שקוראים להם. “הם נמצאים במספרים גדולים בדרום אירופה ובדרום אמריקה, ובאמצעים של היום, כמו האינטרנט, נחשפים לשורשיהם היהודיים", הוא אומר. “אם הם רוצים לחזור הביתה, כדבריהם, יש לפתוח בפניהם את הדלתות. מדינת היהודים היא גם מדינתו של כל מי שחפץ להיות יהודי, כמובן בתנאי שיעבור גיור כהלכה".
איך הרגשת כששרפו את הספר “בשם התבונה" ובו שיחות איתך?
“כששרפו במערכת הבחירות של 2013 את הספר, הפורש את השקפת עולמי, הרגשתי נורא. הרי אמר מי שאמר שבמקום שבו שורפים ספרים, עוד ישרפו בני אדם. הקיצוניות היא מדרון בלי ברקסים. כיום רואים תופעות מסוימות שכמותן לא הכרנו ביהדות: מדרכות נפרדות; אוטובוסים לגברים ואוטובוסים לנשים. מה קרה לנו? איך הגענו לתופעה כמו ‘נשות השאלים', שיש הקוראים להן ‘נשות הטאליבן'? אפעל נגד תופעות כאלה אם יתאפשר לי להיות שר הדתות".
הרב המוזיקלי
הרב אמסלם, אב לשמונה, כיהן בכנסת שבע שנים, בין 2006 ל־2013. הוא הופרש מסיעתו וכונה “גזלן" על שסירב להחזיר את המנדט. “הייתי מוכן להתפטר לו היו מאפשרים לי להיפגש עם הרב יוסף", הוא טוען. “בעיניי זאת הייתה דיקטטורה כשהדבר נמנע ממני. חששו שברבע שעה אשכנע אותו בצדקתי".
מי מנע?
“הקבוצה ששלטה בש"ס, בראשות אלי ישי וחבורתו".
כינו אותך “עמלק" והוצמדה לך אבטחה.
“אכן, הכנסת הצמידה לי במשך חצי שנה מאבטח צמוד, לאחר שהתקבל מידע שלפיו נמצאתי בסכנה. ואיך שיסו בש"ס את ההמון? ‘הוא פגע במרן!', הם טענו נגדי ובכך הותר דמי".
חששת לשלום משפחתך?
“אכן, הרגשתי מאוים. קיבלתי איומים והרכב שלי נשרט לא אחת. הציבור שמתפלל איתי בבית הכנסת אוים לא להתקרב אלי. הרי אנחנו יודעים מה עשו פשיסטים מוסתים".
למרות הכל, נשארת לגור ברחוב הקבלן.
“כן, בעיקרון. בשום פנים ואופן לא ארים דגל לבן. אגב, לא כולם היו נגדי. אנשים פנו אלי ברחוב, בסופר, גם בטלפון, וביקשו ממני סליחה, אף שאישית הם לא עשו לי דבר. החיבוקים והתמיכה גרמו לי לא להרגיש באמת מוחרם".
אתה אדם אמיץ?
“אומרים עלי ככה".
הרב אמסלם הקים במהלך כהונתו השנייה בכנסת את מפלגת “עם שלם". בבחירות לכנסת ה־19 צבר יותר מ־45 אלף קולות, שלא הספיקו לו כדי לעבור את אחוז החסימה, אף שהייתה לו הצלחה יחסית בקרב החיילים. רשימתו כללה, באופן חסר תקדים במגזר החרדי, שלוש נשים. “זאת מהפכה שחייבת להיות", מצהיר אמסלם. “בש"ס ובאגודת ישראל חיים בעולם אחר ולא מבינים שנשים ראויות להשתלב בחברה וגם להנהיג אותה".
מדוע לא רצת בבחירות לכנסת היוצאת?
“זה היה קרוב מדי לכישלון בבחירות לכנסת ה־19, מה גם שחשבתי שאולי אחרים ימשיכו את המהפכה שהובלתי. כשזה לא הסתדר, הבנתי שאולי כדאי שמי שהתחיל במהפכה גם ימשיך בה".
אני שואל את הרב אמסלם אם במבט לאחור יש לו חרטה על שחבר למפלגה כמו ש"ס, שהיא אלופת ההרשעות הפליליות של נבחריה. “אני לא מתחרט על שום דבר שעשיתי", הוא משיב. “באשר לש"ס, היא שירכה את דרכה אל הליטאיות, אף על פי שאין דבר בין הספרדיות שלה לבין הליטאיות שאימצה. הפיכת התורה לקרדום לחפור בו השחיתה את המפלגה. מכאן תופעות כמו בניזרי ודרעי, שהפכו את הפשע ללגיטימי".
תקין בעיניך שדרעי, שאומנם שילם בכלא את חובו לחברה, מכהן כשר?
“זאת בושה למדינת ישראל. עניין דרעי ראוי לשיא גינס. הרי בעולם כולו אין דבר כזה שאדם שהורשע בפלילים חזר לתפקיד המיניסטריאלי שמילא לפני שנכלא. כמה שתחפש בגוגל, לא תמצא דבר כזה. זאת בושה לא רק למדינה, אלא גם לכלל הספרדים וליהדות מרוקו, שלא הצליחו להצמיח מתוכם מנהיג אחר".
על סף סיום שיחתנו, אני שואל את אמסלם לגבי מעשיו חוץ מכל הנזכר לעיל. “אני מאוד אוהב מוזיקה ויש לי חוש מוזיקלי טוב, מה שהביא אותי להיות שלוש שנים החזן של הרב יוסף, יום־יום ובכל שבת וחג", הוא חושף. "מרן מאוד אהב את סגנון התפילה שלי. חוץ מזה, התחביב שלי הוא פענוח כתבי יד עתיקים. לפעמים אשתי מצליחה לגרור אותי לטיולים בארץ, קצת בחו"ל, אם כי אני לא כל כך איש של טיולים".
משפט אחרון?
“אני לא מחפש מושב בכנסת כדי לכהן בה שוב. לא זה מה שמניע אותי. מניע אותי הרצון לשנות ולהביא בשורה לציבור. בסופו של דבר, מה שבורא עולם ירצה, זה מה שיהיה".