רצונו של יעקב לקנות מאחיו עשו את הבכורה משונה מאוד. מלבד התמיהה כיצד בכלל ניתן לרכוש מציאות שאינה קיימת - שהרי יעקב נולד שני - מה התכוון להשיג בקניה זו?
אפשרות אחת מעלה בפנינו רש"י בשם המדרש, והיא שיעקב התכוון לעבודת המקדש שניתנה לבכורות. כך הוא גם מסביר את הסכמתו של עשו לוותר על בכורתו בקלות, שהרי כמה וכמה אזהרות הגוררות חיובי מיתה יש בעבודה זו, ומה ירוויח בסיכון זה?
אך ודאי שזהו לא פשט הכתוב. הרי בסופו של דבר התכנון של עבודת הבכורות לא מומש ועבר לשבט לוי, בגלל שהבכורות קלקלו מעשיהם בעגל. אם כן, עבודת המקדש אינה תלויה בגנטיקה, אלא בתיקון המעשים והמידות. אם כך, אין ליעקב ממה לחשוש, בהכירו את עשו אחיו. זהו רק עניין של זמן עד שיאבד את זכותו לאחיו הצעיר ממנו.
אפשרות נוספת להסביר את רצונו של יעקב בבכורה באופן של העברת הסגולה הישראלית דרכו, ידועה גישתו של ריה"ל בספר הכוזרי על הבחירה בגרעין והשלכת הקליפה, דהיינו, הסגולה של הבחירה הא-לוקית באבות שמהם יתחיל ויתפתח עם ישראל, כשמי שלא ייבחר לכך יזוז הצידה ממפת ההיסטוריה הישראלית. התעקשותו של יעקב לקנות את הבכורה משמעותה להיות מאבות האומה במקומו של עשו הבכור.
גם פרשנות זו לא מתקבלת על הדעת, שהרי למה להניח שהסגולה עוברת דרך הבכור דווקא? אם כך, מדוע ישמעאל הבכור לא נבחר? מה גם שלא סביר שעשו יוותר על הסגולה הזו רק כדי לקבל נזיד עדשים... על כן, ניתן לפרש שיעקב עשה כאן מעשה סמלי בלבד. כזה שלא יפריע לעשו להסכים לו בקלות רבה.
אך מה משמעות הסמליות הזו ומדוע ראה יעקב לנכון לעשות כן?
יעקב, כשמו כן הוא, בא בעקבות, כממשיך דרך. ודאי שלא ממשיך דרכו של עשו - דרך ממנה הוא בורח כמו מאש. הוא ממשיך דרכם של אביו ואמו. באופן טוטאלי. אין ביניהם הבדל כלל. כל מה שהורים מחפשים בבנם על מנת שיעשה להם נחת מצוי בו. זו בדיוק הבעיה! יעקב מבין, שאמנם יש להמשיך את המסורת ולא ליצור דרך חדשה שמתעלמת מקודמתה, אך אם אין לו שום חידוש – מה התועלת בו? הוא צריך למצוא תעצומות בנפשו לצאת מגדרו, להשתנות ולהפוך למישהו שכרגע הוא לא. על מנת שישאיר חותם משמעותי ויתרום מחלקו להתפתחותו והקמתו של עם ישראל, מלבד השמירה על הדרך והמסורת, הוא חייב לחדש.
לכן מתאמץ יעקב לעשות מעשה, שאמנם כרגע הוא חיצוני ולא מהותי, כקניית הבכורה, אך על ידי מעשה זה יתחיל מהלך נפשי של שינוי האופי. אחרי מעשיו יימשך הלב, ויהפוך מיעקב – העוקב, לישראל המוביל והמחדש. אם שמוע בישן – ישמע בחדש.
גם בעולם התורני הסתכלות זו הכרחית. אי אפשר להתעלם מהמציאות המתחדשת לפנינו, להביט על הפיתוחים הטכנולוגיים הצצים בכל יום כעומדים מהצד, להתבונן על מציאות חברתית משתנה ולהמתין בחוסר מעש ובירור לאן אותם פיתוחים יובילו את העולם הרוחני שלנו. עולם התורה חייב להתחדש גם הוא ואף להוביל את המציאות למקום הגבוה שאליו צריכה לשאוף. יחד עם זאת, יש להיזהר שלא להתנתק מהמסורת ולחדש דברים בלי מקור נאמן, וכך נראה ברכה בעמלנו.
הכותב הוא ר"מ בבית המדרש במרכז האקדמי לב