חג החנוכה כבר כאן, ואך מתבקש הוא שנעסוק בהלכות החג. ובכן, שאלה "הלכתית" כבדת משקל שנשאלת על ידי רבים היא "כיצד ניתן לאכול סופגנייה בלי להשמין". לשאלה זו לצערנו טרם נמצאה התשובה. אולם שאלה אחרת, חשובה לא פחות, הנשאלת גם היא רבות בימים אלו, היא "כיצד ניתן לאכול סופגנייה מבלי להתלכלך מאבקת הסוכר?".
ובכן, לשאלה זו דווקא יש תשובה. אך קודם לכן עלינו להקדים ולהבין, אחת ולתמיד, איך בכלל הגיעה הסופגנייה לככב בתפקיד הראשי בתפריט חג החנוכה.
אז ככה: הכל התחיל בנס פך השמן, אותו פך קטן ויחיד שניצל ממאמציהם של היוונים לטמא את המקדש, במטרה להוכיח את טענתם שבעידן החדש, המודרני, הנאור והמתקדם של תרבות יוון הפורחת, כבר אין מקום לכל הקונספט הרוחני של טומאה וטהרה, כמו גם לשאר מצוות התורה שלא ניתן להסבירן במונחים הגיוניים ותרבותיים.
לטענתם, הצודקת, ההתעקשות וההיצמדות למושגים הרוחניים והמיושנים הללו עלולה להוות מחסום בפני התערות והתבוללות מוחלטת של העם היהודי הקטן ב"תרבות המערב" העדכנית והשלטת.
אלא שבדיוק כמו השמן, שכמה שננסה לערבב אותו ולבולל אותו במשקים אחרים, הוא לעולם לא יתמזג בהם, ויתעקש להישאר נאמן לעצמו ובסופו של דבר יעלה ויצוף על גבם - כך גם עם ישראל לעולם איננו מסוגל לוותר על זהותו. לא משנה כמה נתערבב ונושפע מתרבויות זרות, תמיד יישאר בתוכנו לפחות פך אחד של שמן טהור, נקודת זהות תמציתית אחת שלעולם לא נמחקת. והפך הזה, קטן ככל שיהיה, שכבר מזמן היה אמור להיכנע לרוחות הזרות ולהיכבות, ממשיך ודולק, מעשה נסים, נגד כל היגיון, ומצליח באורו המועט לגרש הרבה מן החושך.
כך הפך השמן לכוכב הראשי של חג החנוכה, חג המסמל יותר מכל את נצחיותה של הזהות היהודית. אורה אומנם קטן, אבל לעולם לא יכבה, והוא דולק בגאווה ומאיר לא רק בבתינו פנימה, אלא גם את המרחב הציבורי של העולם כולו.
זו הסיבה שלמאכלי החג המסורתיים נבחרו אלו שמכילים בקרבם את הכמות הגדולה ביותר של חתן השמחה – השמן. ככה שגם אם זה לא ממש בריא, לא כל כך אסתטי, ואולי לא כל כך "במודה", אל תוותרו על מנהג החג. קחו לפחות ביס אחד קטן מסופגנייה או מאחד משאר מאכלי החג, ותיזכרו בפך השמן הקטן - זה שהיה במקדש, וזה שנותר עד היום בלבנו פנימה, בזכותו אנו שורדים, הוא סוד הנס. ואבקת הסוכר? זה פשוט! כל מה שאתם צריכים לעשות זה לאטום את האף לפני שאתם נותנים את הביס, ותישארו נקיים.
הכותב הוא שליח חב"ד לשכונות הצפון החדש, ורב בית הכנסת סי אנד סאן, תל אביב