אסונו של העולם: זהו מאמר שאני מתבייש לכתוב. אינני יודע כיצד לסדר את מחשבותיי, לבחור מילים נכונות ושקולות, כדי לבטא את הבחילה הממשית האוחזת בי. 900 שנה עברו מאז שנזיר מרושע בדה מעמקי נפשו המסוכסכת את עלילת הדם הראשונה נגד יהודים, והאשים את יהודי העיר נוריץ באנגליה ברציחת ילד נוצרי לצורכי פולחן בליל הסדר. 900 שנה של עלילות מרושעות ושל מעשי אלימות נוראים נגד יהודים, שהתרחשו בעקבותיהם. 900 שנים שרובצות על מצפונה של אירופה ומכתימים את מוסריותה.
והנה בימים אלה, ערב חג הפסח, אנו מקבלים עוד ועוד דיווחים על טענות אנטישמיות מהסוג הנחות ביותר, הקושרות את מגיפת הקורונה, שמכה בעולם כולו, עם מזימה יהודית כזו או אחרת. העין קוראת והדעת מסרבת לקבל: האם טעינו לחשוב שהימים האפלים האלה נמצאים מאחורינו? הייתכן שגם בעולם המכנה עצמו "מודרני" חיים אנשים המסוגלים לטוות עלילה כה מרושעת, אלימה ומסוכנת כלפי בני עם אחר?
מגיפת הקורונה מטלטלת את המין האנושי כולו. היא משיבה אותנו אל הערכים הבסיסיים שלנו. אנו נשארים בבית עם המשפחה, ללא תחבורה בין־מדינתית, ללא סחר בינלאומי. זהו רגע אמת שבו מתגלה גדולתם של בני האדם – אלה שפועלים, שמתנדבים, שמתפללים, שמושיטים יד או משקיעים את יכולותיהם וכישרונם למען אחרים; ולנוכח כל הטוב הזה, כמה עלובים נראים אלה שמבקשים לזרוע בתקופה זו שנאה ופירוד בין בני האדם.
בקרוב יחגוג העם היהודי את חג הפסח, חג החירות. החירות האמיתית, לימדו אותנו חכמינו הקדמונים, היא החירות מעבדות ליצרים ולאגו, מעבדות לקנאה ולשנאה. אני מתפלל כי אור החירות יאיר גם את הפינות האפילות ביותר של עולמנו, ועד אז קורא למנהיגי העולם לפעול בנחישות ובאומץ כדי לבער את נגע האנטישמיות, אסונו של העולם.
הכותב הוא רב הכותל והמקומות הקדושים