הפעם חג סוכות הגיע בזמן מעולה. האמת היא שתמיד החג הזה מגיע בתזמון טוב אך הפעם זה ממש מורגש. פילוג, הפגנות, מגיפה עולמית שסיומה איננו נראה לעין, בחירות באמריקה וקואליציה מקרטעת בארץ הם הזדמנות טובה להיזכר בתובנה בסיסית שאחדות קודמת לכל.
היינו כבר בסרט הזה בעבר. בתקופת בית שני הרגנו אחד את השני בגלל חוסר הסכמה בנושאים שונים. כל אחד חשב שכל האמת אצלו ולכן אלו מהצד השני הם בוגדים נוראיים שצריכים להיעלם מהעולם בכל דרך אפשרית. על חורבן הבית התאבלנו לפני חודשיים, בתשעה באב, עכשיו הגיע הזמן לתקן.
לראש השנה יש אופי משפחתי מאוד חזק. ביום כיפור עלינו קומה והכרזנו ש"אנו מתירים להתפלל עם העבריינים" ואז בסוכות אנחנו מגיעים לשיא האחדות.
הסוכה היא בית ארעי שנמצא ברחוב ומזמין את כולם להיות שותפים, "כל ישראל ראויים ליישב בסוכה אחת". עקרונית היינו אמורים לשבת בסוכה אחת ענקית אך מכיוון שלא ניתן ליישם זאת כל אחד בונה סוכה לעצמו. לכן אדם שקיים את מצוות סוכה וחווה את החג במלוא עוצמתו יתהלך עם כוח האחדות הזאת במשך השנה וממילא יהיו פחות מריבות בביתו.
מצוות ארבעת המינים מסמלת את האחדות בין הזרמים השונים באומה. כל אחד מהמינים מייצג ציבור אחר והמצווה היא לאגד את כולם יחד. זאת הסיבה שחג סוכות נקרא גם חג האסיף, שכולנו נאספים יחד לקבוצה אחת גדולה.
האחדות שבחג נובעת מההבנה שאני חסר בדברים מסוימים וצריך ללמוד מהזרם השני משהו שאצלי הוא חלש, כמו שהוא צריך ללמוד ממני דברים שאצלי הם חזקים ואצלו חלשים. כולנו זקוקים לכולנו ולכן "יעשו כולן אגודה אחת והן מכפרין אלו על אלו". על ידי האחדות שביננו אנחנו נעשים טובים יותר.
לצערנו לא נוכל ליישם בפועל את עיקרון האחדות בחג המתקרב ובא בגלל המגיפה הנוראית שעוברת עלינו. הפעם, האחדות שבינינו מתבטאת בעובדה שנשמור מרחק אחד מהשני כדי לשמור אחד על השני. באופן מוזר דווקא למען כולם צריך להתרחק מכולם מתוך תקווה שבכך נצליח להיאבק נגד הקורונה הארורה ולחזור לימים בהם התקהלנו והתקרבנו.