שיחות בהר הבית, פרק 39 סגר, הר הבית בשלכת
הר הבית בשלכת כך גם היהדות שיסד רבי יוחנן בן זכאי לפני כ- 2000 שנה. לאחר חורבן בית המקדש השני, העם איבד את מהותו ומשמעות קיומו על פני האדמה, יוחנן בן זכאי שהיה כהן אך מבין הפרושים איגד את העם על ידי פעילות/ פרקטיקה של סימבוליות לעבודת המקדש, ולתרבות עם ישראל בתקופת בית המקדש, לדוגמא: שלוש תפילות ביום כנגד שלושה קורבנות שהיו מקריבים במקדש, בוקר צהריים וערב, ברכות בהן מוזכר בית המקדש בערגה, כמיהה וציפייה לבנייתו.
הוא עיצב את היהדות למצב ''גלות'', מצב בו אין מרכז רוחני אליו מתנקז הכל וממנו זורם ושופע הכל, לעולם. אלא מרכזים קטנים – בתי כנסת ובתי מדרש הנקראים ''מקדשי מעט''.
חלפו להם 2000 שנה ובאורח פלא חזרנו ארצה ממש כפי שניבאו לנו נביאי ישראל. במלחמת ששת הימים ב-1967 ניתנה לנו גם ההזדמנות לחזור ולהקים לנו מרכז רוחני בהר הבית שישמש מרכז רוחני לכל העמים, כפי שכתוב בישעיה ''כי ביתי יקרא בית תפילה לכל העמים'', אך היהדות נשארה בגלות. פיסית אמנם עם ישראל בארצו אך תודעתית הוא פועל חי ונוהג כפי שנהג בגלות. לבכות, לרצות לערוג להקים בית מקדש אך בשום פנים ואופן לא להניע תהליך להקמתו בעבור עם ישראל והעולם כולו.
לאלוהים הפתרונים!