פרויקט ''שיחות בהר הבית'' מיועד להנגיש לכלל עם ישראל ולעולם כולו את מרכזיות המקום מאז ומקדם - בהיסטוריה, בארכיאולוגיה, בתרבות ובדת. בסדרת שיחות זו, יועלו שיחות שונות עם מגוון דמויות בחברה הישראלית, בנושא הר הבית על חלקיו הרבים והמגוונים.
פרק 57: ובא השלום על הר הבית
ג' בתמוז היה יום השבעת הממשלה ובמקרה גם יום פטירתו של הרבי מלובביץ. ביום זה עליתי להר לעמוד על טיבו, בכל זאת זו סינכרוניזציה של דברים מעוררים מחשבה שהרי מדובר ביום מיוחד מאוד מכל הבחינות והר הבית הוא מוקד כל מה שמיוחד.
אודה, לא הבנתי בתחילה עד כמה מיוחד יום זה, בעבורי כמי שמנסה בפרוייקט זה לאחד בין כל הכוחות הנעים בהר ולהביא אותם לשיח של הבנה את מרכזיות המקום מאז ומקדם, ולא רק לנו היהודים המבקשים לבנות בו את בית המקדש השלישי אלא לכלל האנושות כנאמר בישעיה ''כי ביתי בית תפילה יקרא לכל העמים'', העמים? מי הם העמים ואיך הם יגיעו למסקנה כזו, ומה עם העם שיושב בהר ולכאורה לא מאפשר פולחן לכל העמים?
שאלות אלו מנקרות במוחי מפעם לפעם ולא נותנות לי מנוח. כפי שרואים בסרטון, ההר היה כמעט ריק מאדם, רגוע, שלו. אפילו לציוצי הציפורים אפשר היה להאזין.
פגשתי ולא בפעם הראשונה אנשים שכרוכים אחר המקום, ממוגנטים בצורה בלתי ניתנת להסבר הגיוני. בדרכי החוצה שמעתי שיחה בין שני מוסלמים שמסתבר שהם שייכים לווקף הירדני ולא סתם, אחד מהם חבר בפרלמנט הירדני שאחראי על שמירת המקומות הקדושים, על הר הבית. אני מאזינה לשיחה וחושבת לעצמי, אני חולמת? הוא מנחה את העובד ואומר לו את הדברים הבאים:
"הר הבית לא שייך לא ליהודים ולא למוסלמים, הוא שייך לאלוהים. זה מקום של קדושה, דירבאלק להתעסק עם אלוהים! אנחנו המוסלמים התנהגנו לא כראוי וחטפנו!"
לא יכולתי שלא להתערב, ניגשתי אל הדובר ושאלתי אותו: "האם זה מה שאמרת, שמדובר במקום של קדושה ואסור לעשות בו טעויות, שכל בני אדם אמורים לבוא להר על מנת להתפלל לאלוהים?"
הוא אישר את דברי. דחקתי בו ושאלתי אותו: "מדוע אינכם, אנשי הווקף, מאפשרים ליהודים להתפלל שם". הוא ענה לי בפשטות ''תפדלו, בבקשה תתפללו. זה לא אנחנו, זה הפוליטיקאים שלכם ושלנו שמנהלים את המקום מהאגו ולא מהקדושה". עברו שם כמה יהודים שזה עתה ירדו מההר, רציתי לוודא שלא טעיתי ועודדתי אותם לנהל שיח אנושי מכבד עם איש הווקף המכובד.
מסתבר שהאמת היא נר לרגליהם של פשוטי העם, לא של הפוליטיקאים.