ביום שני האחרון שודר בערוץ 13 פרק בסדרת הכתבות של צופית גרנט ''ללא גבולות'', שעסק בהר הבית ''כחבית נפץ''. כך, היא חזרה והגדירה את המקום שוב ושוב, וללא רחמים, כמו רצתה לפמפם באזני הקהל שזהו אופיו הבלתי מעורער של המקום.
שיחות בהר הבית: פרק 95: השתחוויה בהר הבית
שיחות בהר הבית - פרק 96: רעידת אדמה בהר הבית
פרויקט ''שיחות בהר הבית'': מגוון דמויות בחברה הישראלית ישוחחו על חשיבות המקום
על מנת לחזק את התודעה שלה ושל הקהל אליו היא מעוניינת לפנות ולהרוות צימאונו באשר למקום, היא גייסה מספר מרואיינים, אם לומר בעדינות, מהקצוות השונים: חרדי, זוג מתנחלים, ערבי, נערות בגיל ההתבגרות, חילונים, שני רבנים ועיתונאי שסיפקו את שפת המלחמה שבה היא רצתה להשתמש: בעירה ועויינות דתית. וגם דאגה לתת להם ציון, נכשל!
צופית, שככל הנראה לא עשתה עבודת תחקיר עמוקה על המקום, וכנראה מעולם לא הייתה קודם לכן בהר הבית, נפלה לתבניות ישנות נושנות, דוגמטיות, באשר להר, לפעיליו ולמהותו האמיתית של המקום.
המציאות בהר הבית שונה לחלוטין ממה שציירה לצופים העיתונאית צופית גרנט. הר הבית ביום יום הומה אדם: יהודים, ערבים תיירים. וכולם נהנים מהמקום. מתקיימות תפילות יומיומיות, יהודים פוקדים את ההר ללא פחד או חשש, אם בליווי משטרתי או באופן חופשי (תלוי אם חזותך היא דתית).
אז נכון, ארוכה הדרך אל תיקון העוול במקום, אבל צופית גרנט וחבריה צריכים להפנים שהמושגים בהם היא משתמשת הופכים לשפה והשפה – לתודעה ותודעה הופכת לשיח ולהתנהגות במציאות. אז אם ברצונה ליצור בעירה והתססה זה עבד ואם ביקשה את ההיפך אז פספסה את הנקודה וחבל!