פרויקט ''שיחות בהר הבית'' מיועד להנגיש לכלל עם ישראל ולעולם כולו את מרכזיות המקום מאז ומקדם בהיסטוריה, בארכיאולוגיה, בתרבות ובדת. בסדרת שיחות זו, יועלו שיחות שונות עם מגוון דמויות בחברה הישראלית, בנושא הר הבית על חלקיו הרבים.
פרק 117: הר הבית, חמש דקות בגן עדן
לאחרונה פונים אליי אנשים רבים ושואלים כיצד ומדוע היהודים העולים להר הבית מתלוננים על חוסר ריבונות במקום הכי קדוש לעם ישראל בפרט ולאנושות ככלל.
לפיכך הפקתי סרטון מיוחד המלווה אותם מרגע כניסתם להר ועד ליציאתם.
כפי שתראו בסרטון, היהודים אינם רשאים להלך באופן חופשי בהר הבית בשעות המעטות שהם מקבלים, במהלך היום קרי, שלוש שעות וחצי בבוקר, ושעה בצהריים. שעות שהן על גבול הבלתי אפשריות לאזרח יהודי מן המניין שעובד ומשלם מיסים ושאינו בטל, והוא מבקש להגיע להר הבית.
כמו כן, הם מלווים בשוטרים שמנהלים אותם כל שהותם בהר, לרוב פוקדים עליהם כאילו והיו עצירים, על עוול שמעולם לא ביצעו. היהודים פוחדים מהמשטרה שתחפש תירוץ לעצור אותם ולהרחיקם מההר, כפי שאירע בעבר הקרוב והרחוק עם פעילים שעומלים לעודד יהודים להגיע להר.
איני יודעת מה קודם למה, הביצה או התרנגולת – הערבים העוינים, המתאמצים לעורר פרובוקציות כשיהודים נוכחים בהר, או ההתנהלות הפחדנית של המשטרה שכל כך חוששת מתגובת הערבים ובכך מעוררת את היצר האלים שלהם לפגוע או לעורר פרובוקציות בזמן שהיהודים מהלכים בהר.
נתקלתי אישית בשוטר שאמר לי לא לצלם ערביות יושבות בשטח ההר כי הוא חושש שהן יעשו פרובוקציה.
כלומר, השוטר אוסר עלי לבצע את תפקידי כעיתונאית כי הוא חושש מפרובוקציה. זה כמו לומר לאישה מוכה את צריכה לא לצייץ ליד בעלך האלים כי ציוץ מעורר אצלו את יצר האלימות!.
מסקנה: המערכת חולה וצריכה לעבור תהליכי הבראה!.