לפני מספר שבועות פרסמה המחלקה למאבק באנטישמיות וחוסן קהילתי את דוח מצב האנטישמיות לשנת 2022, הכולל סקירה כללית ותמונת מצב של אירועי האלימות ופשעי השנאה כנגד יהודים ברחבי העולם. מנתוני הדוח, שפורסמו לקראת יום השואה הבינלאומי, עולה כי האנטישמיות עדיין קיימת בכל העולם, וישנו הנתון המדאיג שלפיו כמעט 80% מאירועי האנטישמיות הכוללים ונדליזם, שיח רעיל ברשתות ופגיעות פיזיות אינם מדווחים. לצד הנתונים הלא אופטימיים במיוחד, מצטרפת נקודת אור קטנטנה: ישנה מגמת בלימה בסיכום הכללי.
רחלי ברץ־ריקס, ראש המחלקה למאבק באנטישמיות בהסתדרות הציונית העולמית, טוענת שיש עוד דרך ארוכה עד שנראה את האור: “הנתונים לא אופטימיים וצריך להבין מהו המונח 'בלימה'. בכל שנה בעשור האחרון הייתה עלייה של ממש באירועי האנטישמיות, ומצאנו שהשנה באופן יחסי אין עלייה אלא יותר שמירת מצב קיים. זו אולי בשורה, למרות שנותרנו עם המספרים הגבוהים שהיו קודם לכן".
ראינו שינוי מגמה לרעה שהחל בתקופת הקורונה, עכשיו בצל המלחמה באוקראינה ישנן התבטאויות חריפות נגד יהודים, וזו לא בשורה טובה.
“בשנת 2022 ראינו את היקפי האנטישמיות הגדולים בעיקר בארצות הברית, הן בכל הנוגע לאמירות אנטישמיות והן בנוגע לאלימות פיזית, וזה שינוי מגמה ביחס לשנה הקודמת. ראינו גם את ההערות של קניה ווסט ושל וופי גולדברג, ואלו התבטאויות שלא ראינו לפני כן. קהלים שהיו אוהדים של מדינת ישראל מתבטאים בצורה אחרת כלפי יהודים, וזה שינוי שצריך לשים לב אליו. כל הנושא הפרו־פלסטיני גבר בצורה חזקה, וזה עלול להשפיע גם עלינו, החיים בישראל".
איך משפיעה המלחמה בין אוקראינה לרוסיה על האנטישמיות?
“המלחמה בין רוסיה ואוקראינה הביאה לעלייה גדולה באירועי אנטישמיות בשנה החולפת, הראינו את זה בבירור בדוח שלנו. הן ברוסיה והן באוקראינה, האנטישמיות עלתה בשני הצדדים של הגבול. אנחנו רואים את האלימות בדמות קריקטורות שחוזרות בוורסיות שונות, היהודים שמחזיקים בחבל את שני הצדדים וקונספירציות נוספות שעלו בעקבות הלחימה. נכון שיש גם התעוררות לאומנית ברחבי אירופה, וכשרוצים להיות אנטישמים תמיד מוצאים את הסיבה, פעם זו הקורונה ופעם זו המלחמה. קל לשנוא את היהודים ולהצביע עליהם כאשמים. זה מסוכן ומהלך שאסור לנו להתעלם ממנו".
קו אדום שאסור לחצות
ברץ־ריקס מציינת שאנטישמיות היא לא רק אלימות נגד יהודים ברחובות, אלא גם קריאות לחרם על ישראל, קריאות לשלילת זכותה וקיומה של ישראל ושימוש בסממנים של השואה: “זו זילות השואה, אסור לתת לשום גורם בשום מקום להשתמש בסממנים הללו, בעיניי יש קווים אדומים שאסור לחצות אותם. אנחנו צריכים לתת את המקום הראוי לזיכרון השואה. סבא שלי היה ניצול שואה ושרד שבעה מחנות של גיהינום. בתור דור שלישי אני יכולה לומר לך שאצל סבא שלי למשל לא זרקו אוכל, גם את קליפות תפוחי האדמה היו מבשלים, וזה נראה מוזר לילדים שלי, אבל זה אחד הדברים המשמעותיים שעיצבו אותי, ומלווים אותי גם בעבודה שלי היום. אני מרגישה שהוא איתי בכל ההרצאות ובכל מקום שבו אני מדברת על המאבק באנטישמיות".
מה הפעולות שאתם נוקטים בארץ וברחבי העולם כדי לנסות לשפר ולו במעט את המצב?
“לשכנע את המשוכנעים זה קל. ופעילות בקרב יהודים בתפוצות זה אומנם דבר שנעשה הרבה, אבל אני חושבת שצריך לקחת את זה קצת למקום אחר. בשנה האחרונה הבאנו קהלים שונים ומגוונים, לא יהודים בהכרח, כדי שיכירו וילמדו על ישראל. אם תיקחי את סקאלת השנאה בין 1 ל־10, כש־1 היא החמורה ביותר, האוכלוסייה שאנחנו צריכים לטפל בה עומדת על 4־5, ואנחנו צריכים להביא אותה לכיוון של 7־8. אני חושבת שצריך וחייבים לגרום לשינוי בדעה על ישראל באמצעות משהו אקטיביסטי".
בשנת 2022 הביאה לכאן המחלקה למאבק באנטישמיות משלחות של מובילי דעת קהל בתחומים שונים, כגון קבוצת כמרים שביקרה בישראל ותלמידים מרומניה שהגיעו לכאן לשבוע כדי ללמוד על הארץ על גווניה: “ערכנו תחרות ברומניה, שבה מי שכתב את החיבורים הטובים ביותר בנושא מאבק באנטישמיות והשואה, זכה להגיע לטיול בן שבוע בישראל. אז אנחנו לוקחים אותם גם לנצרת ולכנסיית הקבר, וגם לכותל ולהר הרצל. הם מקבלים מגוון רחב של מיטב ארצנו והופכים להיות שגרירים מצוינים כשהם חוזרים. כך אנחנו משנים דעה, תודעה ומודעות".
פעולות נוספות נעשו גם בתחום הספורט, בשיתוף פעולה עם מכללת וינגייט: “הבאנו משלחת של סטודנטים גרמנים לראות את אירוע פתיחת המכביה והמתקנים הפראלימפיים הקיימים בישראל. אנחנו מביאים אותם לראות את העוצמה של ישראל, ואת הפנים האחרות שלה. אנחנו מביאים מנהלי בתי ספר לא יהודיים, כי מאחורי כל מנהל כזה יש 50 מורים ומאחורי כל מורה יש 100 תלמידים, וככה את בונה מעגלי השפעה, זה תחום של שינוי תודעה. הנה, תראו, אנחנו לא מדינת אפרטהייד. זה לא משנה אם אתה חובש כיפה או לא, אם אתה ערבי או להט"ב, כולם שווים במדינת ישראל, ואלה הפנים היפות שלה. בעיניי זו אחת הדרכים הנכונות והמוצלחות יותר להתמודד עם אנטישמיות".
לצד התוכניות להסברה, מגיבים במחלקה גם על אירועים נקודתיים כגון המונדיאל: “לפני שנה היו כרזות גדולות שקראו להחרים את חברת ‘פומה', שנותנת חסות להתאחדות הכדורגל הישראלית - אז דאגנו לנעול נעליים של פומה בכל ההרצאות שלנו ולהסביר את זה, הוצאנו סרטוני הסברה לתיכונים מהי אנטישמיות, והסברנו כי קריאות לחרם על ישראל הן אנטישמיות".
סגירת מעגל אישית
ברץ־ריקס ממלאת את תפקידה במחלקה למאבק באנטישמיות וחוסן קהילתי בשנתיים האחרונות. לפני כן היא שירתה במשך שנים רבות בצבא ושימשה כמנהלת פרויקטים בכירה בתחום התשתיות בשוק הפרטי. היא אחת מארבע ראשות מחלקה בארגון והצעירה שבהן: “אני ראש המחלקה היחידה שהייתה גם חניכה בתנועת הנוער של הסוכנות היהודית וההסתדרות הציונית העולמית. בעבר הייתה תנועת נוער שנקראה ‘המועצה הציונית לנוער', ובמסגרתה יצאתי בשנים 1995־1996 להדריך באוקראינה וברוסיה. מבחינתי, כל התפקיד הזה כיום הוא סגירת מעגל.
באוקטובר 2021, כמה חודשים לפני שפרצה המלחמה באוקראינה, יצאה משלחת של נשיא המדינה יצחק הרצוג לטקס לציון 80 שנה לרצח בבאבי יאר. זה היה מעמד מצמרר להיות שם בתפקיד רשמי, אחרי שהייתי באותו מקום כנציגה של תנועת נוער".
כחלק מהמאבק באנטישמיות, רואים במחלקה תחת הובלתה של ברץ־ריקס חשיבות רבה גם לחוסן קהילתי, פעילות שאותה החלה בעת היותה עמיתה במכון מנדל לפיתוח מנהיגות חינוכית: “כשאת מייצרת חוסן, את עוזרת לקהילה להתמודד עם אתגרים בזמן משבר, אנטישמיות היא אחד המשברים הגדולים שקיימים בקהילות בחו"ל, אבל לא רק. חוזקה של קהילה נמדד ביכולתה להכיל את האחר. אחד הפרויקטים שאנחנו מדברים עליו, למשל, הוא שילוב ילדים יהודים עם צרכים מיוחדים בתוך הקהילות בחו"ל. זאת אומרת, הדרכה והכוונה לקהילה שתדע להכיל סיטואציות שכאלה".
זה לא משהו שהוא מובן מאליו?
“לצערי לא תמיד. תחשבי על מדינות כמו ארגנטינה או אורוגואי, אין להן ‘כנפיים של קרמבו'. המקום הזה של להכניס ילדים בעלי צרכים מיוחדים לתוך פעילות בקהילה היהודית, שתחבק אותם ותראה אותם כחלק מהקהילה, הוא חלק שחשוב לי מאוד, ואנחנו עובדים על כך מול כל תנועות הנוער מכל קצוות הקשת, ללא שיוך תנועתי. המטרה שלנו היא להכשיר את כולם איך להכיל ילדים עם צרכים מיוחדים בקהילה היהודית ובתוך תנועות הנוער היהודיות. זה מחזק את הקהילה ויוצר חוסן נוסף".
ברץ־ריקס מכירה את הנושא היטב. לפני מספר שנים הוציאה ספר ילדים בשם “אח מיוחד" (הוצאת אוריון), אשר עוסק בנושא האחאות במשפחות מיוחדות: “האחים תמיד נותרים שקופים, אף אחד לא מדבר מה קורה להם בתוך תהליך משפחתי כאשר ההורים עסוקים בטיפול בילד עם הצרכים המיוחדים".
היא בעלת חגורה שחורה דאן 2 בקרטה, ודאגה לשלב אוכלוסיות מיוחדות בחוגים שהעבירה בהתנדבות: “לראות ילד עם שיתוק מוחין מצליח לבעוט בסוף השנה בשתי הרגליים זו תחושת הצלחה שאי אפשר לתאר. לראות ילדים על הרצף האוטיסטי משולבים יחד עם כל יתר הילדים בשיעור, כשהאתגר הוא שהילדים יקבלו אותם כשווים זה עצם העניין".
היכן האתגרים בהסברה לדור הצעיר?
“קודם כל אנחנו צריכים לחפש אמצעים חדשים ושונים כדי להעביר מסרים. בשנה האחרונה הפקנו סרט קצר באורך של 15 דקות המותאם לקשב של הדור הצעיר, שבדרך כלל רגיל לסרטונים המועלים באינסטגרם או בטיקטוק ואורכם לא עולה על 15 שניות. יצאנו בקמפיין חדש לאחרונה, שלבני הדור שלנו נשמע טריוויאלי והוא להישמר מחפצים חשודים. אבל בחו"ל זה לא משהו מוכר. התרגולת שלהם כשקורה משהו, זה רק להיכנס מתחת לשולחן, כי זו התרגולת לרעידות אדמה. האתגר הוא להתמודד עם פערי הידע והעלאת המודעות".
האלימות ברשתות החברתיות היא אתגר גדול בפני עצמו.
“בסמינר גדול שנערך לאחרונה למדריכי תנועות נוער, עסקנו בנושאים הנוגעים לקהילות היהודיות מול האנטישמיות ברשתות החברתיות. מתי אנחנו עונים לתגובות ומתי לא. הרי לעתים כשאני נותנת תשובה למישהו על מענה אנטישמי, אני בעצם מהדהדת את המסר שלו. אז מתי עונים? ואם כן, איך עונים?".
ההתמקדות שלכם היא רק בקרב בני הדור הצעיר?
“המחלקה שלנו החליטה שאנחנו מתמקדים בעיקר באוכלוסיית הצעירים, אבל לא רק. אנחנו יודעים שהצעירים מהווים את דור השינוי ולכן מקיימים מפגשים עם אוכלוסיות מגוונות ומנסים להגיע לכמה שיותר קהלים. השאיפה שלי היא לארגן סמינר אומנויות לחימה שבו ייקחו חלק ספורטאים מהמגזרים השונים המרכיבים את מדינת ישראל ויכולים להגיע להבנות ולתובנות הטובות ביותר".
עד כמה ההתבוללות עשויה להשפיע עלינו בעתיד?
“מי שיפחד להיות יהודי, הבן שלו או הנכד שלו כבר לא יהיו יהודים. מי שיחביא היום את הכיפה בכיס, הילדים שלו לא ישימו כיפה בכלל. התבוללות היא אחד הדברים שמאיימים על היהדות העולמית, ואחד הדברים החשובים בעיניי הוא לומר שאנטישמיות חוצה מגזרים וחוצה מפלגות. אם יהודי נרצח, הוא לא נרצח כי השתייך לזרם מסוים או הצביע למפלגה מסוימת. הוא נרצח מעצם היותו יהודי. לכן אנחנו פועלים ממקום שבו כולם צריכים להבין שזה לא משהו מגזרי, מגדרי או פוליטי. כל מי שעתיד היהדות ומדינת ישראל חשובים לו, צריך לשלב זרועות כדי להצליח במאבק הזה. משום שגדלתי על ההכרה בחשיבותה של מדינת ישראל שנבנתה כמדינת העם היהודי, ואבי הגיע לארץ בעקבות גל אנטישמיות שחווה כילד בגולה, אני רוצה להבטיח לילדיי שמדינת ישראל תהיה המקום הבטוח לכל יהודי, ומדינת ישראל תעשה ככל שביכולתה להבטיח זאת גם ליהודים החיים בתפוצות".