הרב לייטמן על הרגשת הבושה על פי הקבלה

אז למה בחכמת הקבלה המושג "בושה" תופס מקום של כבוד ומוזכר בצורה חיובית כל כך, כאילו אדם צריך לשמוח בה ולהרגיש שהוא רוצה לצעוק לכולם, "תראו אותי, אני מתבייש"?

הבושה היא הרגשה הטמונה עמוק בתוך הגוף שלנו, רק שהגוף מתנגד לה מאוד והיא גורמת לו חוסר מנוחה גדול, כי היא מוחקת את הדבר שאדם מזהה עם עצמו יותר מכול – האגו שלו. כלומר, אדם שמתבייש נמצא בהתנגשות חזיתית עם האגו שלו, וכאילו שולל את עצמו ולא מסכים עם דרכו שלו.

אבל המקובלים כותבים שחוסר הנוחות שמורגש באגו, הבושה, היא המפתח להתפתחות והתקדמות החברה האנושית. אם לא היא, לא היינו מבינים אף פעם כמה אנחנו רחוקים ולא דומים למבנה האלטרואיסטי של הטבע, לתכונת האלוהים, עד כמה אנחנו הפוכים ממנו ומנוגדים לו. ולא היינו מבקשים להשתנות ולתקן את האגו כדי להתקרב אליו.

הבושה של אדם וחווה
הבושה היא הרגש הקדום ביותר שנברא בעולם, הוא הרגש הראשון שהתעורר כשנוצר מגע בין הבורא לנברא, הוא יסוד המציאות הרוחנית והעיקרית במנעד הרגשות האנושי. כבר בסיפור הראשון בתורה בספר בראשית מופיעה הבושה. אדם וחווה מסתובבים בגן עדן עירומים, וכתוב שהם לא מתביישים. אחר כך הם אוכלים מעץ הדעת ופתאום מתביישים בעירום שלהם, מסתתרים ועושים לעצמם בגד מעלי תאנה. "עירומים" ו"לבושים" גם הם מושגים המופיעים בחכמת הקבלה, והם מתייחסים למושג נוסף: "גוף". כאשר כתוב "גוף", שהכוונה היא לרצון לקבל הנאה, לאגו. כשנאמר על אדם וחווה שהם גילו שהם עירומים, מתואר הגילוי שלהם את הטבע, את האלוהים, שהוא כולו נתינה חסרת תנאים, ולעומתו הם אגואיסטים וחסרי יכולת להחזיר יחס נתינה לטבע שיכסה על האגו העירום.

האורח ובעל הבית
הרב המקובל יהודה הלוי אשלג, בעל הסולם, מתאר את רגש הבושה שאדם מרגיש כלפי הטבע דרך משל על בעל בית ואורח. הוא מספר על בעל בית שמזמין אליו אורח, עורך לפניו שולחן ומבקש ממנו לשבת ולאכול, אבל האורח מסרב; לא בגלל שהוא לא רוצה לאכול, הוא פשוט מתבייש מול כל השפע והנתינה שנפרשים לפניו ולא מסכים לאכול "לחם חסד".

אז בעל הבית מתחיל להפציר בו שוב ושוב, "תאכל, תיקח, בשבילך הכנתי הכול, אני אוהב אותך"; הוא מבקש בכזאת התמדה וכמיהה, שהאורח תופס שאם הוא יאכל הוא ייתן תענוג עצום לבעל הבית, ולא יהיה נחשב "אוכל חינם". אומנם כלפי חוץ עדיין בעל הבית יהיה הנותן והאורח יישאר המקבל, אבל ברובד היחסים ביניהם הם ישתוו, שניהם יתכוונו לתת נחת רוח זה לזה.

הבושה בעולמנו
היום בעולמנו הגשמי והמגושם, בושה נולדת באדם אם לקח, גנב, משהו שלא שייך לו. גם אז בדרך כלל הוא לא מתבייש במעשה עצמו, אלא בזה שתפסו אותו. אם לא היו תופסים, לא היה מתבייש. זאת אומרת, הבושה היא לא צער שלקחתי במקום לתת, אלא על שנתפסתי לוקח, ולכן היא מצטיירת כדבר רע וכעונש.

אבל כשמתחילים ללמוד את חכמת הקבלה, מרגישים שנמצאים בעולמו של הטבע, של האלוהים, של בעל הבית, ומתחילים להרגיש שמה שמקבלים מהעולם הזה, אפילו כוס מים או אוויר, הכול מקבלים ממנו, ועל כל אלו צריכים להחזיר.

כמו בסיפור בעל הבית והאורח, ההחזר מתבטא ביחס, בהודיה. לא תודה מהפה לחוץ, אלא מעומק הלב. אדם אומר תודה רבה על שהוא חי, על שיש לו אוויר לנשום, אוכל לאכול, על כל פרט ופרט. במידה שאדם מרגיש הודיה, הוא גם מתחיל להרגיש עד כמה הכוח העליון סובב אותו מכל צדדיו, נוכח בעולמו יותר ויותר.

מהסתר לגילוי על פי הקבלה והרב לייטמן
חשבתם פעם למה הכוח העליון לא נוכח בעולמנו? למה הוא נסתר? המקובלים כותבים שהוא נסתר כדי לא לבייש אותנו. אם היינו רואים את האמת, שהוא נותן ונותן ואנחנו רק יודעים לקבל ולקבל, היינו מתים מבושה. את זה הוא לא היה רוצה לעשות לנו. אבל אם אדם פותח את חכמת הקבלה, מתחיל לחנך את עצמו לאורה, לקבל מהעולם רק מה שנדרש לו כדי לקיים את גופו, ואת שאר כוחו הוא מפנה לנתינה, להידמות לתכונותיו של הטבע, להחזיר לו באותה מטבע שבה הוא נוהג בו.

אז האדם מתחיל להבין ולהכיר יותר ויותר את הכוח העליון, ובאותה נשימה הבושה הרוחנית מתעוררת בו והוא לומד לעבוד איתה ולהשתמש בה כדי להתקדם. אז הוא גם שואף להרגיש בה בכל גופו ורצונו, להרגיש את עצמו חייב כמה שיותר, כי זה דוחף אותו לעשות חשבון עם הבורא: "מה הוא רחום, אף אני רחום", הוא נותן, גם אני נותן. כך אדם לומד מהטבע איך לתת, ולכן הוא שמח בבושה כמו באוצר, ופסיעה אחר פסיעה נעשה דומה לטבע ומעמיק איתו את יחסי הגומלין.

הרב לייטמן על הרגע שבו הבושה נעלמת והרוחניות מופיעה
אם מסתכלים על תמונת החיים שלנו היום, רואים שאנחנו חיים בתקופה שאין בכלל בושה על כלום. אפילו אם תופסים אדם בגניבה, נעלמה הבושה. התקופה הזאת היא חלק בלתי נפרד מתהליך ההתפתחות האנושית ונקראת בספרי הקבלה "הכרת הרע", משום שדרך פריקת מראית העין של הבושה החיצונית, נוכל להבחין שהאגו שולט בנו והוא חסר בושה. הוא גורם לנו לא סתם לקבל, אלא לחטוף, לבזוז, לשדוד ולהשמיד כל דבר שעומד בדרכנו לקבל, אם בכוח הזרוע או במחשבה רעה. הכרת הרע תהיה המנוף שלנו, לא נוכל לסבול את העולם שלנו כמו שהוא היום ואת עצמנו בתוכו.

וכשירד המסך סופית על הבושה הגשמית, תצטרך חכמת הקבלה לצעוד אל קדמת הבמה ולהציג לעולם את הבושה הרוחנית ואת הדרך לעבוד איתה. כי דווקא בחכמה הזאת יש כל מה שצריך כדי לקחת אותנו לסוף הטוב של התפתחות האדם. היא מסוגלת להדריך אותנו איך לפתח יחס לבבי פנימי אחד לשני, איך להתנהג בעדינות גם עם הדומם, הצומח והחי, עם כל מה ומי שנמצא בעולם. ללמד אותנו להתנהג לכולם בדיוק כמו שהטבע, האלוהים, מתנהג איתם.

אתר חדש לארגון קבלה לעם
ארגון קבלה לעם שבראשו עומד הרב לייטמן, התחדש באתר חדש, מקצועי ורחב עם המון תכנים מותאמים למתחילים על חכמת הקבלה ובכלל. האתר נבנה במשך חודשים רבים במטרה לרכז את מיטב התוכן שהצטבר ברשת באתרים השונים של הארגון ולהנגיש אותו בצורה פשוטה - http://kab.co.il/ כמו כן תמצאו באתר מידע על קורס יסודות "חכמת הקבלה - חכמת החיים" למחפשי משמעות החיים. מוזמנים ללמוד את השיטה לחיים מאוזנים, הרמוניים ומשמעותיים. חפשו בגוגל "מכללת קבלה לעם".