שביעי של פסח, נוסף להיותו ציון דרך בפני עצמו שבו אנו חוגגים את נס קריעת ים סוף והצלתנו מרודפינו אשר השיגונו על שפת הים, הריהו למעשה גולת הכותרת וסיומו של חג החירות - שכן כל עוד המצרים רדפו אחרי אבותינו והיה חשש שמא ישיגו אותם וישיבום מצרימה, הרי נס יציאת מצרים היה תלוי על בלימה, ורק בקריעת ים סוף הושלם סופית תהליך עזיבתנו את בית העבדים ויציאתנו בגאון לחירות עולם.
הנס הגדול של יציאת מצרים לא חולל את המהפך בהיסטוריה היהודית בלבד. הנס הזה חולל מהפכה גדולה בהלך המחשבה של כל אומות העולם. האומות הגדולות היו רגילות למשטרי עבדות ושעבוד ולא שמעו כלל על מושגים כגון שחרור, חירות וגאולה. לפתע פתאום התרחשה מהפכה עולמית, שהציגה בפני העולם שינוי חסר תקדים עולמי, שאירע אומנם לעם ישראל, אך תובנות אותו נס ישפיעו לדורות על כל התרבות האנושית.
לפני ימים אחדים היה זה קיבוץ של עבדים ללא שאיפות לאומיות, ללא רצון עצמאי, ופתאום נעשו עם לבדד ישכון, עם עצמאי שיש לו תוכנית ושאיפה בחיים משלו. האומות נוכחו לדעת מה גדול הוא השינוי שחל אצל עם היוצא לחירות.
עד אותו מהפך היסטורי חוק היה בטבעו של עולם. החזק הוא השולט. לא הצדק. אומה צמאת דם המצוידת היטב היא הריבון. לא המוסר. עבדים נדונו להיוולד, לחיות ולמות בעבדותם. אומות חלשות נגזר עליהן להסתפח ולשלם מס גולגולת לחזקות מהן. חירות, עצמאות וחופש המחשבה היו מושגים שרק החזקים נהנו מפירותיהם. עם ישראל הנחיל לאנושות את עקירת העבדות ואת התובנה שהצדק והמוסר האלוקי כוחם גובר על הברוטלי והדורסני.
מזה חששו המצרים. מילא הם השלימו בתחילה עם אובדן העבדות של בני ישראל לאחר שלקו מכות הרס ומוות, אך במחשבה שנייה, לאחר שהתאוששו הם הפנימו שלא רק העבדים ברחו מתוך מצרים, אלא גם אויביהם מחוץ לגבולות האימפריה, שעד אז היו כפופים מדינית וצבאית למי שהרבה יותר חזק מהם, אף הם ימרדו בהשראת יציאת מצרים של עם ישראל. וזאת הסיבה שגם עמלק חיפש את ישראל במדבר להכותם - כיוון שאף הוא חשש מהפיכת סדרי עולם, שגם המשטר שלו עלול להיפגע.
לכן ראשי המצרים, שכבר פג כאבם על המכות, שכנעו את מלך מצרים לגייס את צבאו, סוס ורוכבו, על מנת לרדוף ולהחזיר את ישראל. "רבות מחשבות בלב איש ועצת ה' היא תקום". הטבעתם של חיל פרעה על מרכבותיו במערבולות ים סוף והפיכת הטבע על ידי קריעת הים היו המכה האחרונה, שבלעדיה עדיין לא הושלמה שאת הייסורים של הרשעים ששעבדו את אבותינו בעבודת פרך, בעינויים ומוות. על כן שמחים ועולזים אנו ביום הזה, וראוי העולם כולו לעלוז על מתנה נפלאה שהענקנו לו, מתנת החירות.