צום עשרה בטבת יחול ביום שישי, י' בטבת, 22 בדצמבר 2023. צום זה הוא אחד מארבעה ימי תענית יהודיים לזכר חורבן בית המקדש. הוא חל בי' בטבת מכיוון שביום זה, בשנת 588 לפני הספירה, הטיל נבוכדנצר מלך בבל מצור על ירושלים.
המצור הסתיים כעבור שנה ושישה חודשים, בט' בתמוז (או בי"ז בתמוז, אז נפרצו חומות ירושלים. לאחר מספר שבועות (ט' באב) נחרב בית המקדש הראשון. מאז שנת 1950, יום זה מצוין במדינת ישראל גם כיום הקדיש הכללי לזכר חללי השואה שיום פטירתם לא נודע.
זמני כניסת השבת ויציאת שבת והדלקת נרות - פרשת ויגש | 22.12.23
זמני כניסת הצום
ירושלים:
כניסת הצום: 05:27
יציאת הצום: 17:10
חיפה:
כניסת הצום: 05:30
יציאת הצום: 17:07
תל אביב:
כניסת הצום: 05:29
יציאת הצום 17:07
טבריה:
כניסת הצום: 05:24
יצאת הצום: 16:54
באר שבע:
כניסת הצום: 05:23
צאת הצום: 17:00
הלכות הצום
בתענית עשרה בטבת אסורים רק אכילה ושתייה, בניגוד לתשעה באב ויום הכיפורים, שבהם קיימים איסורים נוספים. צום עשרה בטבת נמשך מעלות השחר ועד הערב.
יום הקדיש הכללי
בכ"ז בכסלו תשי"א החליטה הרבנות הראשית לישראל לציין את יום עשרה בטבת בכל שנה כ"יום הקדיש הכללי". יום זה נועד לאפשר לקרובי הנספים בשואה שיום פטירתם לא נודע לנהוג במנהגי יום היארצייט של הנפטרים: להדליק נרות נשמה, לומר קדיש וללמוד משניות לעילוי נשמות הנספים.
על פי תקנת הרבנות הראשית, בבתי הכנסת, לאחר קריאת התורה שבתפילת שחרית, אומרים את תפילת אל מלא רחמים לזכר חללי השואה. בנוסף לכך, קבעה התקנה שכל מי שיתום מאב או מאם יאמר ביום זה קדיש יתום לזכר הנספים בשואה שלא נשאר שריד ממשפחתם, ולכן אין מי שיאמר אחריהם קדיש.
צום עשרה בטבת הוא היחיד שחל גם ביום שישי. מדוע? | הרב מנחם גערליצקי
מה זאת אומרת לצום בשישי? איך אפשר לצום ביום עם תפריט מוזר וקסום שכזה?נכון. רשמית, גם ככה אף אחד לא אוכל כלום בשישי, כולם הרי עסוקים וטרודים בהכנות לקראת שבת, למי יש זמן לשבת לאכול ביום כזה. אנחנו רק חוטפים משהו קטן על הדרך. רק שעם הזמן, הקטנים האלו הפכו למסורות קולינריות מפוארות, כל משפחה והכיוון שלה, ויום שישי הפך להיות היום הטעים והשבע ביותר במהלך השבוע. אם זו חלת השניצל הידועה, שרק ביום שישי לגיטימי לאכול אחת כזו כבר בעשר בבוקר, ואם זו סדרת "טעימות" מורחבות מיתר מאכלי השבת, כולל העוף, החמין, ואפילו הג׳חנון. אז איך אפשר לצום ביום כזה?למזלנו, מתכנני לוח השנה היהודי לקחו זאת בחשבון ודאגו מראש לסדר את הדברים ככה ששום תענית לא תחול ביום שישי, ושום צום לא יפגע בקדושת השבת ובהכנות לקראתה.
חוץ מעשרה בטבת. השנה, צום עשרה בטבת יחול מחר, יום שישי, ואם לא יתרחש שום שינוי דרמטי, הצום הזה יעשה את מה ששום צום אחר לא עשה, הוא ינצח את יום שישי, ואף יגלוש מעט לתוך השבת עצמה.
וזה מוזר, כיוון שצום עשרה בטבת נקבע כזכר למצור שהוטל על ירושלים. ועם כל הכבוד לו, בעצם עוד לא קרה כלום, לא נפרצה החומה, ולא נחרב הבית. אז איך ייתכן שדווקא הצום הזה הפך להיות חמור יותר אפילו מצום יום החורבן עצמו?
כחלק ממאפייני התקופה שפת היום־יום שלנו הפכה לדיבור צבאי, רווי מונחים קרביים, אנחנו כבר לא נפגשים, אנחנו "חוברים", לא בעוד דקה, אלא בעוד "קטנה". ועוד ועוד, כל אחד והביטויים החביבים עליו. אני למשל אימצתי את המשפט החביב האומר - "קו המגע לעולם ייפרץ".
כלומר, עם כל הכבוד לקיר הברזל ולחומת הבטון, אסור ליפול לאשליית ההגנה שהם מספקים, כיוון שכל קו הגנה לעולם ייפרץ, וההגנה הטובה ביותר היא ההתקפה.
אני חושב שזהו סוד חומרתו של עשרה בטבת, שבו אולי רק התחיל המצור, אבל כבר נגמר הסיפור. כי ברגע שמצאנו את עצמנו נצורים ומתגוננים מאחורי חומת מגן, החורבן הסופי הוא כבר לא שאלה של אם אלא של מתי.
זה הרעיון העומד בבסיס הלכה נוספת בשולחן ערוך הקובעת, "נכרים שצרו על עיירות ישראל... בעיר הסמוכה לגבול, אפילו לא באו אלא על עסקי תבן וקש - מחללין את השבת. ואפילו לא באו עדיין, אלא רק רוצים לבוא, שמא ילכדוה ותהא נוחה הארץ ליכבש לפניהם". כלומר, די בהיתכנות קלושה כלשהי להטלת מצור כדי להתיר ואף לחייב חילול שבת במלחמה למניעתו, כיוון שכל מצור שכזה גורם בוודאות ש"תהא הארץ נוחה ליכבש בפניהם", כפי שנוכחנו לצערנו.
הדבר החיובי היחיד שיש במצור הוא שהוא כופה אחדות על כולנו. הלוואי שנדע לשמר את תחושת האחדות שכפתה עלינו המלחמה, ונתגבר על שנאת החינם שהיא־היא סיבת החורבן, וימי הצום והתענית יהפכו לימי ששון ושמחה במהרה – אמן!