בימים אלו לקראת שבועות, חגם של הגרים, חובה לתת את הדעת על מצבו העגום של הגיור בארץ ובתפוצות, ולחשוב על האתגרים בנושא הקריטי של הגיור והזהות היהודית. ידוע לכל כי יש כיום בישראל מעל ל־400 אלף אזרחי ישראל שהם ממוצא יהודי, ובהגדרה “זרע ישראל”, שאינם יהודים על פי ההלכה. מדובר בכאלו שהם זכאי חוק השבות, שאביהם או סבם היה יהודי או שנכנסו בקשר נישואין עם יהודי. מרביתם הגיעו מארצות ברית המועצות לשעבר, אך בשנים האחרונות אנו עדים לכך שישנם רבים באותו המעמד שמגיעים מארצות הברית, צרפת ומדינות נוספות.
אותם "זרע ישראל" חיים בישראל כאזרחים שווים לכל דבר, לומדים במוסדות החינוך השונים, משרתים בצה”ל, לומדים לימודים גבוהים ומתערים בחברה. המציאות מראה שרבים מהם מכירים ופוגשים יהודים (מכל המגזרים, כולל דתיים וחרדים), מבקשים לבוא איתם בקשרי נישואין, דבר היוצר כאן בארץ בעיה חמורה של התבוללות. מעבר לכך, יש מאות אלפים בעולם שהם צאצאי יהודים ממגורשי ספרד, “בני אנוסים”. גם הם זועקים את זעקת "זרע ישראל אנו", ללא מענה.
לצערנו, מדיניות הגיור המחמירה בארץ מונעת פתרון לבעיה ורק מחריפה אותה. הבוץ שנזרק על עגלת הגיור בכל הזדמנות גורם לרבים מצאצאי היהודים הללו להתרחק מרצון להצטרף לעם היהודי, ולסלוד ממגע עם הרבנות, מכוני הגיור ובתי הדין. המדיניות הנוכחית לא מאפשרת פתרון לסוגיה הנפיצה. מן הראוי היה שמנהיגי מדינת ישראל יתעשתו במהרה וישנו כיוון, כי אם לא נציע גיור ציוני הלכתי וממלכתי בשיטה מקרבת ומקילה כפי שנהגו גדולי הפוסקים בכל הדורות, המצב רק ילך ויידרדר. יותר ויותר אנשים ילכו ויתרחקו משירותי הדת, מנישואין עם יהודים, מנישואין כדת משה וישראל. אחוזי ההתבוללות יגדלו, ונאבד מאות אלפים אם לא מיליונים מהיהדות. כי כל מה שנעשה בארץ בעניין הזה משפיע ישירות על הקהילות בעולם.
אין ספק כי בוצעה מעין השתלטות עוינת על ההלכה והפסיקה. רבני בית המדרש הישן שהכירו את מסורת הפסיקה המקרבת בעניין הגיור, חלפו להם. במקומם הגיעו רבנים חדשים בעלי השקפות שונות היונקים דעתם מהרוח החרדית המקצינה, כך הדבר בארץ וגם בחו”ל. הרבנות הראשית לישראל מזמן כבר אינה “לישראל” אלא לקידום הרוח החרדית, בין אם היא חובשת כיפה שחורה או סרוגה, הדבר היינו הך. בנוסף, ארגונים הנושאים שמות מפוצצים שכביכול עניינם לשמור על היהדות וההלכה, כל עיסוקם הוא אך ורק לתקוע מקלות בגלגלי הגיור, ואפילו לעתים נדמה שכל מגמתו של מערך הגיור של המדינה היא להמעיט בגיור, ורק כשבאמת אין לו ברירה הוא מגייר.
ממשלות ישראל אינן מבינות את העניין הקריטי, ואינן יכולות לעשות הרבה, כי הן משותקות עקב היותן שבויות ולפותות בידי המפלגות אשר הגיור הוא לצנינים בעיניהן. תפקידנו ותפקיד הרבנים הרואים עין בעין את הדברים הוא להתמיד בשליחות הקדושה הזו, להמשיך ולזעוק כי בנפשנו הדבר. אני קורא למחמירים ולקיצוניים, פקחו עיניים וראו. יש כאן טרגדיה לעם היהודי, ועלינו לאמץ בשעת חירום זו את הדרך ההלכתית שתציל את העם משמד רוחני, מהתבוללות, מניכור ופילוג. כי בדורנו, המחמיר בגיור מקל בהתבוללות.
הכותב הוא חבר כנסת לשעבר ויו"ר תנועת עם שלם. המאמר נכתב במסגרת המיזם "ואהבתם את הגר" של רשת בתי הדין "גיור כהלכה"