חג החנוכה חל בתקופה שבה הלילות הארוכים בשנה, וגם הירח אינו מאיר, והחושך מגיע לשיאו, והקור החורפי מתפשט על הארץ. ובשעה שהשמש שוקעת, והחושך מתחיל לכסות את הארץ, יוצאים יהודים ונרות בידם, ומדליקים את נרות החנוכה, ומסמלים בזה את האמונה היהודית האדירה שפורצת את כל המחשכים. כדי להודות ולהלל לה' על הישועה שעשה לישראל תיקנו חכמים לומר נוסח 'על הניסים' - בתפילת עמידה ובברכת המזון. וכן מצווה על הגברים לומר בכל יום משמונת ימי החנוכה הלל בתפילת שחרית, ולנשים זו מצוות רשות.
ימי החנוכה נקבעו כימי הלל והודאה, אבל שלא כמו בפורים שחובה לקבוע סעודה ומשתה, בחנוכה אין חובה לקבוע סעודה. מפני שבזמן הפורים נגזרה גזירת השמדה כוללת על כל אדם מישראל, ועל כן המצווה לשמוח גם בגוף על ידי אכילה ושתייה. לעומת זאת בחנוכה הניצחון היה רוחני, שגזירת היוונים היתה כנגד קיום התורה בלבד, ומי שקיבל על עצמו להתייוון הציל את עצמו. לכן עיקר עניינם של ימי החנוכה הוא רוחני, להודות ולהלל לה' שעזר לנו לשמור את התורה ומצוותיה. ואף שאין חובה, ישנה מצווה לקיים סעודות בחנוכה, ובתנאי שיאמרו בהם דברי אמונה ותורה בענייני החנוכה ובלקחים הנלמדים לימינו.
יש נוהגים לאכול בחנוכה מאכלים מטוגנים בשמן, כסופגניות ולביבות, זכר לנס שנעשה בשמן. ויש נוהגים לאכול בחנוכה מאכלי חלב וגבינה, לזכר הנס שנעשה בהם. שגזרו היוונים שכל כלה לפני חתונתה תיבעל תחילה על ידי ההגמון השליט, וכשהגיעה זמנה של יהודית בת יוחנן כהן גדול, האכילה את ההגמון במאכלי חלב, ולאחר שנרדם הרגה אותו, ונעשתה ישועה לישראל. ואף שמעשה זה היה כמה שנים לפני פרוץ מרד החשמונאים, מכוח זיכרון גבורתה התעצמו אחר כך החשמונאים והעזו למרוד ביוונים.
מצוות הדלקת נרות חנוכה
מצווה לכל אדם מישראל להדליק בביתו נרות בשמונת ימי החנוכה, שהם הימים שבהם התרחש נס פך השמן, ובהם אנו מודים לה' שעזר לנו לנצח את היוונים, לשחרר את ירושלים ולטהר את בית המקדש.
החובה היא להדליק בכל יום מימי החנוכה נר אחד עבור כל בני הבית. אולם במצווה זו, משום חביבותה היתרה, נוהגים כל ישראל כמנהג 'מהדרין מן המהדרין', ומוסיפים נר אחד בכל יום כדי לבטא את התגדלות הנס, כך שביום הראשון מדליקים נר אחד, בשני שניים, ובשמיני שמונה נרות.
אחד מבני הבית יכול להדליק נרות עבור כל בני הבית, וכך נוהגים רבים מיוצאי ספרד, שאבי המשפחה מדליק עבור כל בני הבית. ויוצאי אשכנז ומקצת מיוצאי ספרד נוהגים להדר, שכל אחד מבני הבית מדליק חנוכייה משלו. ורק נשים נשואות אינן נוהגות להדליק נרות, מפני שהדלקת בעליהן נחשבת כהדלקתן, ששניהם נחשבים כאיש אחד. ואשה שרוצה, תדליק אף היא נרות בברכה.
לפני ההדלקה מברכים שתי ברכות, הראשונה על המצווה: "בָּרוּךְ אַתָּה ה' אֱלוֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם אֲשֶׁר קִדְּשָׁנוּ בְּמִצְוֹתָיו וְצִוָּנוּ לְהַדְלִיק נֵר (שֶׁל) חֲנֻכָּה", והשנייה ברכת הודאה: "בָּרוּךְ אַתָּה ה' אֱלוֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם שֶׁעָשָׂה נִסִּים לַאֲבוֹתֵינוּ בַּיָּמִים הָהֵם בַּזְּמַן הַזֶּה". ביום הראשון מוסיפים לברך 'שהחיינו'. מיד לאחר הברכות מתחילים להדליק את הנרות. רבים נוהגים לשיר פיוטי 'הנרות הללו' ו'מעוז צור' לאחר הדלקת הנרות.
מצווה שכל בני הבית יתכנסו להדלקת הנרות, כדי שיתפרסם הנס בלבבם. הדבר נצרך במיוחד לבני משפחות שבהן נוהגים שרק אבי המשפחה מדליק נרות. ואם הם אינם בבית בזמן הדלקת הנרות, ישתדלו להשתתף בהדלקה במקום אחר ולענות אמן על הברכות, או שישמעו את הברכות של אבי משפחתם דרך מכשיר אלקטרוני.
איש או אשה שנמצאים מחוץ לביתם ולנים בחדר משלהם, כגון סטודנטים וסטודנטיות, צריכים להדליק נרות בברכה בחדרם. ואם הם מתארחים, אם מנהג המארחים שרק אבי המשפחה מדליק, יצאו ידי מצוותם בהדלקתו. ואם מנהג המארחים שכל אחד מדליק, ידליקו אף הם.
הנרות
כל השמנים והפתילות כשרים לנר חנוכה, וככל שהנר מאיר יפה יותר, כך הוא מהודר יותר. יש מהדרים להדליק בנרות שעווה או פראפין שאורם חזק ויפה. ויש מהדרים להדליק בשמן זית, שאורו צלול, והוא גם מזכיר את נס פך השמן. צריך שיהיה בנרות חומר בעירה שיכול לדלוק במשך חצי שעה לפחות. המהדרים מכינים נרות שידלקו שעתיים ואף יותר.
ראוי להדר להדליק את הנרות בחנוכייה נאה. מי שאין לו חנוכייה יכול להדביק את נרות השעווה על משטח ישר ולהדליקם. יש להקפיד שיהיה רווח בין הנרות, כדי שכל נר ייראה לבדו.
מקום ההדלקה
מצווה להדליק את נרות החנוכה במקום שהעוברים ברחוב יוכלו לראותם, כדי לפרסם את הנס. כיוון שרוב האנשים גרים כיום בבתי קומות, המקום הטוב להדלקת הנרות הוא על אדן החלון הפונה לרחוב. אמנם גם המדליק בתוך ביתו על שולחנו יוצא ידי חובה.
הגרים בבית פרטי שדלתו פונה לרחוב, עדיף שידליקו את הנרות סמוך לפתח ביתם מבחוץ, כדי שהעוברים ברחוב יראו אותם. ויניחו את הנרות בצד שמאל של הנכנס לבית, כדי שהמזוזה תהיה בימין והחנוכייה בשמאל, וכך הנכנס לבית יהיה מוקף במצוות. כדי שהנרות לא ייכבו מהרוח, יש להניחם בתוך תיבת זכוכית שתגן עליהם. אם פתח הבית אינו נשקף לעוברים ברחוב, עדיף שידליקו את הנרות על אדן החלון הפונה לרשות הרבים.
זמן ההדלקה
מצווה להדליק את הנרות משעה שמחשיך, בזמן שהנרות נראים והנס מתפרסם. לפיכך זמן ההדלקה הוא משעת צאת הכוכבים ועד שהמאחרים לסיים את עבודתם חוזרים לביתם. בעבר זה היה עד חצי שעה אחר צאת הכוכבים, וכן ראוי לנהוג גם כיום. אולם בשעת הצורך אפשר לאחר את הדלקת הנרות עד השעה תשע. יש להקפיד שלא לאכול אפילו ארוחה קלה לפני קיום המצווה. בשעת הדחק, כשיש צורך גדול להשתתף בארוחה, אם חבר או בן משפחה יתחייב להזכיר לו להדליק נרות, מותר להשתתף בארוחה לפני הדלקת הנרות.
מי שלא הספיק להדליק נרות עד השעה תשע, כל עוד לא נגמר הלילה - עליו להדליק, ויברך על ההדלקה רק אם יש סבירות גבוהה שיעבור אדם ברחוב ויראה את נרותיו, או שיש בביתו אדם נוסף, כגון אשתו או אחד מבני ביתו, שיראה את נרותיו. ואם כבר עלה השחר, הפסיד את מצוות אותו היום.
הנצרך לצאת מביתו לפני צאת הכוכבים, יכול בשעת הדחק להקדים את ההדלקה עד ארבעים דקות לפני שקיעת החמה, ובתנאי שהנרות ידלקו שעה וחצי, כך שידלקו חצי שעה אחר צאת הכוכבים.
כאשר חלק מבני המשפחה נמצאים בבית בזמן צאת הכוכבים וחלק צפויים לאחר, הנמצאים בבית ידליקו בזמן המובחר, והמאחרים ידליקו כשיחזרו. ואם ירצו שכל בני המשפחה ישתתפו יחד בהדלקה, כל עוד מדובר על הדלקה לפני השעה תשע, אפשר לדחות את ההדלקה לזמן המשותף, ובתנאי שלא יאכלו לפני כן.
בערב שבת מדליקים את נרות החנוכה כעשרים דקות לפני השקיעה, ומיד לאחר מכן מדליקים את נרות השבת. לנרות חנוכה צריך להדליק נרות שידלקו שעה ורבע, כדי שימשיכו לדלוק חצי שעה אחר צאת הכוכבים.
הקטעים הובאו מתוך אתר 'המסורת היהודית' של ראש ישיבת הר ברכה הרב אליעזר מלמד