הם כל כך שונים זה מזה, ממש טיפוסים מנוגדים. כל אחד מהם בא מרקע אחר, בעל אופי שונה, ומחזיק בתפיסת עולם קיצונית, שונה ומקוטבת. משהו באישיותם הייחודית ככל הנראה הוא שגורם לכל אחד מהם לראות את המציאות באור הפוך לגמרי מזה של חברו.

הם כל כך שונים, עד שקשה אפילו לדמיין שיתוף פעולה כלשהו ביניהם. אבל כל שנה מחדש, בלילה הקסום של ליל הסדר, מתרחש שוב למול עינינו הקסם העתיק. והם כולם יחד, כל ארבעת הבנים, מוצאים את מקומם סביב שולחן החג, מסיבים מאוחדים כמשפחה אחת.

השנה זה יהיה קשה ומאתגר יותר. השנה הם בטח יבואו צרודים מההפגנות, ואולי אפילו קצת רטובים עדיין ממימי המכת"זית. השנה הם יופיעו כשהם אומנם מניפים כולם את אותו הדגל, אבל בגוונים קצת שונים, ועל השלטים שבידיהם בוודאי תתנוססנה ההכרזות השונות, בוטות ומנוגדות.

השנה, כשבאוזני כולנו מהדהדות עדיין הססמאות הקצובות, הלמות התופים ושאון הצפצפות, קשה לראות איך בדיוק תימצא הדרך להושיב את כולם סביב שולחן אחד. אבל אל דאגה, אתם תראו שגם השנה זה יקרה. ארבעת הבנים הנאמנים לא יכזיבו, וכבמטה קסם, ממש כמו באגדה, או בעצם בהגדה, הם יופיעו כולם ברגע הנכון לשיר יחד את ה"מה נשתנה".

אני כל כך בטוח ומשוכנע בכך, כיוון שאני יודע איך זה עובד. אני מכיר את סוד הקסם שאותו גילה לנו הרבי מליובאוויטש זצ"ל, שביום ראשון הקרוב, י"א בניסן, נציין את יום הולדתו. הסוד רמוז בתשובתנו לבן הרשע, שהוא כמובן לאו דווקא בן או בת, אלא יצר הרע ששוכן בלבו של כל אחד מאיתנו. זהו אותו בן שאומנם מגיע להשתתף בחוויה המשפחתית, אבל מתריס ואומר "מה העבודה הזאת לכם", "לכם, ולא לו". מבחינתו, הוא כבר מזמן לא חלק מהמשפחה, "אנחנו לא אחים", הוא מכריז.

"אף אתה הקהה את שיניו ואמור לו אילו היה שם לא היה נגאל" – מדריכה אותנו ההגדה כיצד לענות לבן המתנכר. ולפני שאתם מתקוממים על היחס האלים והבוטה כלפיו, הטו אוזן לביאורו הנפלא של הרבי: הדרך הטובה ביותר "להקהות את שיניו" של הבן, כלומר, להוציא מהן את העוקץ הנשכני והמתריס, עוברת בהסברה ש"אילו היה שם, במצרים, לא היה נגאל", מאחר שגאולת מצרים התרחשה טרם היותנו לעם, לפני שהפכנו למשפחה.

רבים מתוכנו שלא ראו עצמם אחים, אכן נותרו מבחירתם במצרים. אבל מאז הכל השתנה. ומאז שעמדנו למרגלות הר סיני וקיבלנו את התורה, הקב"ה בחר בנו כעם, והפך אותנו, אם נרצה או לא, למשפחה. ומשפחה, כידוע, לא בוחרים. 

לא משנה כמה ננסה להתריס ולהתכחש, לכולנו אותן "ארבע אמהות" ואותם "שלושה אבות", ולא פחות חשוב מכך, אותם "שני לוחות הברית", וגם אותו "אחד אלוקינו". ככה שאנחנו לא רק ארבעת הבנים, אנחנו בעצם ארבעה אחים. לכולנו מצפה גם אותו עתיד משותף של "לשנה הבאה בירושלים הבנויה". במהרה בימינו – אמן!

הכותב הוא שליח חב"ד לשכונות הצפון החדש ורב בית הכנסת "סי אנד סאן" תל אביב