את הקופירייטר המוכשר שטבע את המותג "ליל הסדר" לא זכיתי להכיר, אבל דבר אחד אני בטוח, סרקזם וחוש הומור פרוע בוודאי לא היו חסרים לו. לקחת את הלילה המבולגן ביותר בשנה, זה עם המפגש המשפחתי הסבוך, הילדים העייפים וההורים המותשים, המצות שמתפוררות וכוסות היין שנשפכות על המפה הלבנה. המעקב אחרי מבוך ההגדה הסבוכה ושלל המנהגים השונים, מתי מוזגים ומתי שותים, איפה עומדים ואיפה מסיבים, באיזה שלב מגלים את המצות ובאיזה שלב דווקא מכסים. לקחת את כל האנדרלמוסיה הזאת ולקרוא לה ״ליל הסדר״ זה כבר לא סתם הומור, זה כבר גובל בציניות.

אז למה בכל זאת ליל הסדר? כי דווקא הלילה המבולגן הזה, על כל מצוותיו ומנהגיו הייחודיים, אם רק נחווה אותו כראוי ונתחבר למהותו הפנימית, נראה כיצד יש בכוחו לעשות לנו סדר בראש, להאיר את עינינו בשאלות יסוד, ובכך לסדר לנו את החיים.

המצה, שמסמלת את הענווה והצניעות, מלמדת אותנו שמימוש עצמי אמיתי אינו העיסוק המתמיד ב"אני", אלא דווקא ביכולת לצמצם את האגו, לוותר על החמץ - סמל הגאווה והישות. להצטנע, להשאיר מקום לאמונה ולמה שמעבר להבנה ולהשגה.

סיפור יציאת מצרים, שלא מסתיים כצפוי בשחרור מעבודת הפרך והשעבוד אלא בקבלת התורה למרגלות הר סיני, עושה לנו סדר בראש, ומלמד אותנו שחירות אמיתית אין משמעותה החופש לעשות מה שאני רוצה, אלא החופש לעשות מה שאני צריך.

ההגדה, שבאמצעותה אנו מקיימים את מצוות "והגדת לבנך", עושה לנו סדר בראש ומלמדת אותנו שהערובה החשובה ביותר להבטחת המשך הישרדותו הנצחית של עמנו אינה רק ההשקעה בביסוס ההתעצמות הכלכלית ובהישגי הקדמה הטכנולוגית, אלא דווקא ביכולת להמשיך לספר את הסיפור, ולהעביר לדור הבא את הזיכרון הקולקטיבי שנושא את סוד הזהות היהודית של עמנו.

הנה כי כן, כל מצווה ומנהג, כל חלק וכל פרט, מן הלילה הגדול הזה, אם רק נדע להתבונן בו ולרדת לעומקו, נגלה את ההוראה ואת המסר שהוא נושא בחובו, מסר שמסדר לנו את הראש ועושה לנו סדר בחיים.

אבל אם יש תובנה אחת מיוחדת שחשוב שנתבונן בה כולנו דווקא השנה, אני חושב שזו השורה הנצחית מתוך ההגדה: "שבכל דור ודור עומדים עלינו לכלותינו, והקדוש ברוך הוא מצילנו מידם". השורה הזאת מלמדת אותנו שהאויב האמיתי שעומד עלינו לכלותינו אינו האויב החיצוני, שכלפיו אנחנו יכולים להיות רגועים, שהרי "הקדוש ברוך מצילנו מידם". האויב האמיתי שעומד עלינו לכלותינו הוא האויב הפנימי - סכנת הפילוג ושנאת החינם, ההסתה ההדדית ומלחמת האחים, שמהם כביכול גם הקב"ה בכבודו ובעצמו לא מסוגל "להצילנו מידם".

הלוואי שליל הסדר הבא עלינו לטובה אכן יסדר לכולנו את הראש, ויזכיר לנו שלמרות כל "מה שנשתנה" בינינו, מוטלת עלינו החובה להבטיח שנישאר יחד תמיד "כולנו מסובין".