ארבע מצוות ישנן בפורים: קריאת המגילה, משתה ושמחה, משלוח מנות בין איש לרעהו ומתנות לאביונים. נוהגים ללבוש בליל פורים וביומו בגדי חג, ואין עובדים בפורים, ורק כדי למנוע הפסד גדול או לצורך שמחת הפורים, מותר לעבוד. אומרים 'על הניסים' בתפילה ובברכת המזון.
קריאת המגילה
מצווה לכל אדם מישראל לקרוא את מגילת אסתר או לשומעה פעמיים: בליל פורים וביום פורים. מגמת המצווה לפרסם את הנס, שעל ידו התגלה שה' מנהיג את העולם ומשגיח עליו, ומכוון הכל לטובה, ואפילו הצרות הנוראות ביותר מתהפכות לבסוף לטובה.
לפני קריאת המגילה מברכים שלוש ברכות: "עַל מִקְרָא מְגִלָּה", "שֶׁעָשָׂה נִסִּים לַאֲבוֹתֵינוּ בַּיָּמִים הָהֵם בַּזְּמַן הַזֶּה", "שֶׁהֶחֱיָנוּ וְקִיְּמָנוּ וְהִגִּיעָנוּ לַזְּמַן הַזֶּה". לאחר קריאת המגילה נוהגים לברך ברכת שבח והודאה. מצווה לקיים את קריאת המגילה בציבור גדול ולכל הפחות במניין. כשאין אפשרות לקוראה במניין, צריך לקיים את המצווה גם בלא מניין.
קוראים מתוך מגילה שנכתבה בדיו על קלף. אם הקורא דילג על אחת המילים, או שטעה באחת המילים טעות כזו שמשנה את משמעות המילה, קריאתו פסולה, ועליו לחזור לקרוא מאותה מילה והלאה כהלכה. כמו כן על השומע לשמוע את כל המגילה, ואם לא שמע מילה אחת - לא יצא ידי חובת המצווה. לכן משתדלים לעקוב אחר הקריאה עם ספר שבו מודפסת המגילה, כדי שאם לא ישמעו מילה ישלימו אותה בקריאה מהספר.
ילדים: משעה שהילדים יכולים להבין את המגילה ולשמוע את כל קריאתה כהלכה, מצווה לחנכם לשמוע את המגילה. בדרך כלל הילדים מגיעים לכך בגיל תשע. מנהג טוב להביא לשמיעת המגילה גם ילדים קטנים יותר, כבני חמש או שש, ובתנאי שלא יפריעו. בימי הראשונים (לפני כשבע מאות שנה), בעיקר באשכנז, החל להתפשט מנהג בקרב הילדים ואף המבוגרים, להכות ברעש לאחר שמיעת שמו של 'המן'. כנראה רצו לבטא בזה את שנאתם לרשעים שרדפום ואת השמחה על מפלתם. ויש שאינם נוהגים מנהג זה, ויש שאף מתנגדים לקיומו, מפני שהרעש מפריע לשמיעת המגילה בריכוז הראוי.
השמחה והחסד
מצוות הפורים: "לַעֲשׂוֹת אוֹתָם יְמֵי מִשְׁתֶּה וְשִׂמְחָה וּמִשְׁלוֹחַ מָנוֹת אִישׁ לְרֵעֵהוּ וּמַתָּנוֹת לָאֶבְיוֹנִים" (אסתר ט, כב). כמו שהגזירה היתה על הרוח והגוף, כך השמחה על ההצלה צריכה להיות ברוח ובגוף. לכן בנוסף למצוות קריאת המגילה שמבטאת את הצד הרוחני, ישנה מצווה לערוך סעודה למשתה ושמחה (להלן י-יב). השמחה צריכה להיות גם בהוספת אהבה ואחדות בין ישראל על ידי 'משלוח מנות' איש לרעהו ו'מתנות לאביונים' (להלן יד-טז), כי שמחה אמיתית מבטאת את התרחבות החיים באהבת הבריות ושיתוף העניים בשמחה. בכך גם מתגלה עניינו המיוחד של חג הפורים, שמבטא את אחדותם של ישראל. גזירת המן הרשע היתה כנגד כל ישראל, בלא הבדל בין צדיקים ורשעים, עניים ועשירים. לכן שמחת פורים כוללת את כל ישראל, במשלוח מנות איש לרעהו ומתנות לאביונים.
מצוות השתייה, השמחה והסעודה
בכל משך הפורים, בלילה וביום, יש מצווה להרבות בשמחה. ובכל מה שיוסיף אדם שמחה הרי הוא מהדר במצווה. אולם עיקר המצווה, לקיים ביום הפורים סעודה חשובה ולשתות בה יין או משקאות אלכוהוליים אחרים, שנאמר: "לַעֲשׂוֹת אוֹתָם יְמֵי מִשְׁתֶּה וְשִׂמְחָה" (אסתר ט, כב). מצווה לקיים את הסעודה בצוותא, עם בני משפחה או חברים, כדי להרבות בשמחה.
מיוחדת במינה היא מצוות השמחה בפורים, שבכל החגים יש מצווה לשמוח, שנאמר: "וְשָׂמַחְתָּ בְּחַגֶּךָ" (דברים טז, יד), וכיוון שרוב האנשים שמחים בשתיית יין, יש מצווה לשתות יין, אבל אין מצווה להרבות בשתייה. ואילו לגבי פורים, המצווה היא להרבות בשתייה, שנאמר: "לַעֲשׂוֹת אוֹתָם יְמֵי מִשְׁתֶּה וְשִׂמְחָה". לפיכך אמרו חכמים: "מיחייב איניש לבסומי בפוריא עד דלא ידע בין ארור המן לברוך מרדכי". תרגום: "חייב אדם להשתכר בפורים עד שלא ידע בין ארור המן לברוך מרדכי".
מצוות השתייה - כיצד?
שתי שיטות עיקריות במצוות השתייה: יש אומרים, שהמצווה היא לשתות יותר מהרגיל, עד שיהיה שתוי ושמח, אבל לא יגיע למדרגת שיכור שעלול להתנהג באופן שאינו מכובד. ויש אומרים שהמצווה להשתכר ממש, באופן שיתכן שיתנהג באופן פחות מכובד, ולעתים אף יתבזה מעט מתוך שמחתו. אמנם מי שחושש שמתוך שכרותו הוא עלול להתבזות מדי או לעשות מעשים אסורים, עליו להימנע מלהשתכר. למעשה, כל אדם צריך לבחור בעצמו את הדרך שבה יוכל לשתות ולשמוח. גם לנשים יש מצווה להרבות בשתיית יין המשמח, אלא שנכון לנשים להיזהר יותר משכרות, שהשכרות גנאי לנשים יותר מלגברים.
משמעות מצוות השתייה
ככלל השכרות מגונה ועלולה להביא למכשולים, כפי שמבואר בתנ"ך ובדברי חכמים, אולם אי אפשר להתעלם מהצד הטוב שבה, שיש בה שמחה פשוטה ומשוחררת. בחג הפורים שבו נס ההצלה נעשה על ידי משתה, אנו מביאים לידי ביטוי את הצד הטוב שבשתייה. ובתוך כך אנו זוכים לגלות שכל מה שה' עושה לישראל הוא לטובה, ואף הגזירות הרעות מתהפכות בסוף לטובה. מתוך אמונה שלימה זו השמחה פורצת בלא גבולות לכל תחומי החיים.
תחפושות
רבים נוהגים ללבוש מסכות או להתחפש בפורים, ואף שאין לכך מקור בדברי חכמים, ישנם הסברים יפים למנהג. הראשון, להרבות בשמחה, כי ההופעה המשונה - מצחיקה ומשעשעת. ועוד, שעניינו של פורים לגלות שהכל לטובה, וכך בכל תחפושת שאדם בוחר לעצמו מתגלה פן מיוחד טוב שבתוכו. ועוד, שעל ידי היציאה של האדם משגרת לבושו, הוא יכול להשתחרר ולשמוח ולגלות את אהבתו לחבריו. ועוד, שהלבושים החיצוניים השונים גורמים לפירוד, ועל ידי החלפת הלבושים, נופלות המחיצות ומתרבה האחדות. ועוד, שעל ידי התחפושת אנו נעשים מודעים עד כמה אנו מושפעים מהחיצוניות, ומתוך כך אפשר להתבונן בפנימיות שמתגלה בפורים.
מתנות לאביונים
צווה על כל אדם מישראל שייתן מתנות לאביונים בפורים. חובת המצווה לתת שתי מתנות, מתנה אחת לכל אביון, וכל המרבה במתנות לאביונים הרי זה משובח.
המתנה צריכה להיות כזו שאפשר ליהנות ממנה בסעודת פורים, או מאכל בשווי של ארוחה פשוטה או כסף שאפשר לקנות בו ארוחה פשוטה, אבל לא בגדים או ספרים. אמנם לאביון מותר לעשות בכסף שיקבל מה שירצה.
אביון הוא עני שאין לו כסף לצרכים בסיסיים לפי המקובל באותו זמן ובאותו מקום. אפשר לתת את שתי המתנות לזוג עניים, או לאלמנה ובנה הקטן הסמוך על שולחנה. אבל אין לתת את שתי המתנות לאביון אחד. מי שאינו מכיר שני אביונים, או שהוא מתבייש לתת להם את המתנות, ייתן את מתנותיו לגבאי צדקה הגון שיחלק את המתנות בשליחותו, וכך נוהגים רבים.
משלוח מנות
מצווה על כל אדם לשלוח בפורים שתי מנות של דברי מאכל לרעהו, כדי להרבות אהבה ביניהם, שכאשר אדם אוכל מאכלים טובים וטעימים משל חברו, האהבה ביניהם מתגברת. וכל המרבה במשלוח מנות ליותר חברים, הרי זה משובח.
שתי המנות צריכות להיות שונות זו מזו, כמו למשל לחם ובשר, או דג וביצים, או עוגות ותפוחים. וכן אפשר לשלוח שתי מנות של בשר בטעמים שונים, או שני מינים של עוגה. גם בקבוק של משקה שיש לו חשיבות, כמו יין או בירה או מיץ טעים, נחשב כמנה. כל מנה צריכה להיות כשיעור שאפשר להגיש לפני אורח בדרך כבוד. אבל שזיף אחד, למשל, אינו בשיעור שאפשר לכבד בו אורח, ולכן הרוצה שמנה אחת תהיה משזיפים, צריך לצרף כמה שזיפים כדי שייחשבו למנה.
דיני משלוח מנות ומתנות לאביונים
זמן משלוח המנות ונתינת המתנות ביום הפורים, והנותנם בליל פורים לא יצא ידי חובתו. מי שלא מצא אביונים לתת להם מתנות בפורים, יפריש את מתנותיו בפורים וישמרן עד אשר ימצא אביונים. אבל משלוח מנות צריך לתת דווקא ביום הפורים, שאז המצווה להרבות באהבה ושמחה בין רֵעים.
הקטעים הובאו מתוך אתר 'המסורת היהודית' של ראש ישיבת הר ברכה הרב אליעזר מלמד