"ויאהב יצחק את עשו"

מעיקרי האמונה שאין דבר המתרחש בעולם באופן מקרי, הכל מושגח בדייקנות על ידי הבורא יתברך. הקב"ה מנהל את העולם. אז למה הוא סובב את הדברים כך שיצחק יאהב את עשו, ירצה לברך אותו והברכות בסופו של דבר אכן הגיעו ליעקב הצדיק והתם? הלא ברכות יצחק לא היו ברכות סתמיות של אב המברך את בנו מדי יום, אלא היו אלה ברכות שבהתגשמותן יבנה בית ישראל לדורות. ומה הסיבה שיעקב יזכה לאותן ברכות רק אחרי שיתחפש ויתלבש כעשו, מעין מעשה רמיה? האם כך ראוי?

מסבירים גדולי המוסר: יעקב אבינו התהלך ולבו שבור. הוא עובד קשה ועמל בתורה מבוקר עד ליל, שקוע בתפילתו ולימודו, ואילו יצחק... אוהב את עשו. והוא מתייסר ואינו מבין פשר הדבר, הלא זה לא סתם אבא. זהו יצחק הקדוש שבוודאי יודע את טיבו וטיב אחיו. אז למה הוא רוצה להנחיל את הברכות לעשו ולא לו? הצטער בליבו שכנראה תורתו ולימודה אינה כה טהורה, ואולי תפילותיו אינן מתקבלות.

והנה קרב היום, ובאמת יצחק מתעתד לברך את עשו ומהשמיים לא מונעים זאת. האסון מתקרב ולדורות הברכות שהן נבואות לעתיד האומה הישראלית יפלו לידי עשו!

רק בהתערבותה של רבקה נכנס יעקב בתחבולה לקבל את ברכת יצחק וכה אומר המדרש: "באותה שעה שנכנס לקבל את ברכות יצחק היה יעקב אבינו שבור, כפוף ובוכה והיה ליבו נמס כשעווה". אם הוא צריך להתחפש לעשו כנראה שהוא באמת שווה פחות מעשו, הרהר בעצב. באותו רגע זוהי בדיוק שעת הכושר לקבל את הברכות הנצחיות! רק כשהאדם לבו נשבר ונדכה. "אלוקים לא תבזה" - זוהי שעת הכושר לזכות בכל ברכות ה' שישים בפי יצחק אבינו.

לא בכל מצב אפשר לקבל ברכות. לכן הקב"ה סיבב שכאשר יגיע היום המיוחד בו יצחק יברך את צאצאיו לדורות יהיה יעקב כלי שבור כדי שהברכות יחולו עליו ועל בניו לדורות. כך לדורות. אסור להתייאש בזמן שבר. גם כשעובר עלינו משבר קשה דווקא אז תפילות עם ישראל הפורצות מלב שבור מבקיעות דרכן לכסא הכבוד.

ר' ראובן קרלינשטיין זצ"ל מסביר את אמירת יעקב "אני עשו בכורך" שלכאורה אין זו האמת וכיצד יעקב מתמודד עם אמירה זו?

וכך מספר הרב קרלינשטיין: בתחנה המרכזית בבאר שבע ניגש אליו עיוור ומקל בידו וביקש את עזרתו להובילו לקו 870 לירושלים. בירור קצר הבהיר שקו 470 מגיע לירושלים, אבל קו 870 מגיע לעפולה. ניסה ר' ראובן להסביר לעיוור המסכן אך הנ"ל התעקש. הוא רוצה דווקא קו 870 ויהי מה. כך הוסבר לו ועליו להגיע לחתונת נכדו בקו זה.

ר' ראובן התלבט. יש הלא איסור "לפני עיוור אל תתן מכשול", ואם הוא יוביל את העיוור לקו 870 כרצונו הוא יגיע לעפולה ולא לחתונת נכדו. מאידך אם הוא "ירמה" אותו ויספר לו שהוא נמצא ברציף 870, אבל בפועל יוביל אותו לקו הנכון שהוא 470, הוא יגיע בשמחה לחתונה. מה עליו לעשות?

הנמשל. יצחק אבינו מבקש לברך את מי שעתיד להמשיך את דרכו הקודש. אבל הוא עיוור ומוגבל וטועה בבחירתו בעשו. לרבקה לא היתה ברירה אלא לצוות את יעקב לשנות בדיבורו. אבל זו האמת האלוקית. בני יעקב הם הראויים לייסד את האומה הנבחרת.

יעקב באומרו "אני עשו" מנע מיצחק לטעות ולעלות לאוטובוס שיוביל אותו לעפולה במקום לנסוע למחוז חפצו בירושלים.  כך ניצל יצחק מאסון והגשים את יעודו הנצחי.