תחילת פרשת פנחס היא המשך ישיר לפרשת בלק שבסופה סופר כיצד בני ישראל התפתו לחטוא בבנות מדין שפיתו אותם על פי עצת בלעם למואב שישלח את בנותיו, כולל את בתו, אל מחנה ישראל לפתותם.
והדבר תמוה ביותר. בני ישראל "בילו" במצרים מאות שנים בארץ מלאת זימה המכונה "ערות הארץ" ובכל הזמן הזה נבדלו מהמצרים ושמרו על ייחודם ועל טהרת משפחתם (למרות שבגלל השפעת שכניהם עדיין עבדו עבודה זרה) והנה כאן במדבר התדרדרו לחלוטין עד לרמה של דבקות בעריות ובבנות מואב. כיצד ארעה נפילה שכזו?
ותמיהה נוספת כיצד דווקא נשיא שבט שמעון, זמרי בן סלוא, הוא שהוביל את מסע השחיתות/הניאוף הזה והלא שבט שמעון הינם מצאצאי שמעון בן יעקב שהיה הקנאי לטהרת בית ישראל, ובשעה שפגע שכם בדינה אחותו הרג את העיר כולה וכיצד דווקא משבט זה יצא חורבן כזה?
על תמיהה זו השיבו רבותינו שכיון שיעקב אבינו הלא יצא חוצץ נגד מעשה שמעון (רציחת כל הזכרים בעיר) והוא (שמעון) עשה מה שעשה בניגוד לעצתו ודעתו של גדול הדור (אם כי לדעתם הדלה הם עשו זאת מתוך קנאות אמיתית) נכשל השבט הזה דווקא בעניין המיוחד הזה שאבי השבט נלחם עליו.
יש לעיין במעשהו של פנחס (שהרג את זמרי בן סלוא והאשה המדינית עמה נאף). הלא חז"ל אומרים שעם ישראל ניסה את הקב"ה פעמים רבות במדבר ולמה פנחס התקומם יחיד מתוך העדה דווקא הפעם?
על כך משיבים בעלי המוסר כי נשיא שבט שמעון לא רק חטא והחטיא אלא שהוא בנה תשתית אידיאולוגית והלכתית חדשה. בני ישראל חטאו בכפליים. ראשית עוון עבודת אלילים בהשפעת בנות מואב שלא הסכימו לחטוא עמם עד שינשקו את האליל שלהם ושנית גילוי עריות.
בא זמרי והחליט שהוא יציל את כלל ישראל באמצעות "פשרה". וכך היה ההגיון מאחורי ה"פשרה". בואו ונציל את מה שניתן להציל. הלא את הזנות עם הנוכריות ממילא יבצעו אבל בואו נמנע לפחות את העבודה זרה על ידי שבחורינו לא יצאו החוצה לבלות עם בנות מואב אלא נזמין אותן שיבואו אלינו לתוך המחנה וכאן כבר לא יעבדו עבודה זרה כי אצלנו לא תהיה השפעת העבודת אלילים כמו בארצם. וכך נרוויח שאמנם יחטאו רק בגילוי עריות ולא בעבודה זרה.
כאן ראה פנחס סכנה איומה. לא רק עצם העוון עם בנות מואב. אלא המצאת שיטה חדשה ביהדות. שיטת הפשרה בקיום מצוות ודריסת הערכים המקודשים לנו. שיטה שאחריתה מי ישורנו.
טען זמרי בן סלוא שהוא אינו פחות קנאי לשמירת העם מאשר פנחס אלא שרק שיטתם שונה. פנחס סובר שיש לדבוק בכל העקרונות של היהדות ללא סייג ובמסירות נפש ללא חשבונות מסחריים של ריווח והפסד אלא דביקות בתורת ה' ואילו אני, זמרי,סובר שיש להתפשר ולוותר על איסור גילוי עריות כדי "להרוויח" הימנעות מאיסור עבודה זרה.
לפי זמרי עוון הזנות עם בנות מואב איננו עוון כלל. זוהי פשרה שתציל את עם ישראל. בעצם זוהי "מצווה"!
וכנגד סילוף מוחלט זה קם פנחס ונקם. כשאדם חוטא יש סיכוי שיחזור בתשובה ויתחרט אבל כשהוא חוטא ועדיין חושב שהוא מקיים מצווה אין כל תוחלת שאי פעם ישוב מדרכו הרעה.
פשרות כאלו הם מדרון לריסוק. פנחס במעשהו החריג הציל את העם מריסוק זה והורה דרך לדורות. ויחד עם זאת נזכור כי מעשהו של פנחס היה מעשה קנאות שרק השם, בוחן כליות ולב, יכל להעיד עליו כי מדובר בקנאה טהורה לדבר השם, ואל לאף אדם אחד להעיז ולחקות את מעשה קנאתו.