בעוד כמה ימים נחגוג את חג הפורים. במבט חיצוני זהו חג די גשמי. זהו החג היחידי בו נותנים לנו חז"ל מעין דרור גם ליצרים גשמיים (מותר להשתכר עד כדי בלבול בין ברוך מרדכי לארור המן). אך לא כן אם מתעמקים בו מעט. אפשר להגיע בפורים להשגות רוחניות הקרובות לאלו של יום כיפור ("פורים כפורים").

תמוה אם כן, בכל החגים מצווים אנו בטרם החג לעיין ולהתכונן בלימוד תוכן החג. כגון לקרוא חלק מההגדה של פסח בשבת הגדול (השבת שלפני פסח). והנה, בשבת זו שלפני הפורים קוראים אנו בתורה את פרשת זכירת ומחיית עמלק. מחיית עמלק מצווה היא, אך אינה מרוממת את הנפש היהודית העדינה.

נכון, זו מצווה, אך יש בה הרג וזקוקים אנו לרחמי שמיים, כמו פנחס במעשה הקנאות שלו בו הרג את זמרי נשיא שבט שמעון, ולאחר מעשהו הקב"ה הבטיח לו את ברית השלום. כי לאחר מעשה קשה של הרג, יש חשש של השחתת המידות ולכן ישנה בקשת רחמים עלינו ועל מידותינו. אומנם המן הוא מזרעו של עמלק, אבל אין זה הסבר מספיק לקריאת פרשת זכור ולהעמקת רצון הרצח שלנו כלפיו מידי שנה.

ותמיהה נוספת, למה הקב"ה בעצמו הכל יכול לא יכול היה למנוע את חיותו של עמלק וזרעו והטיל חובה זו עלינו. היד ה' תקצר? שאלות דומות יש על הרבה "מגרעות" לכאורה בבריאה. למה הקב"ה הטיל על האדם לתקנן? וכי לא יכול היה לברוא את הבריאה בשלמות? ללא רשעה? ובכלל, בשביל מה הקב"ה הוריד את נשמתנו לארץ? לא היה עדיף אם היינו נשארים למעלה. נשמה זכה? מה יש לנו לחפש כאן בעולם כזה פגום?

התשובה לכל התמיהות אחת היא. הבורא יתברך ברא עולם חסר. גם בעולם הפיזי אין דבר מושלם. גם היהלום הנקי ביותר, אם נביט בו במיקרוסקופ, נמצא בו פגמים קטנים. גם אנו לא מושלמים ולכל אחד חסרונות ודברים לתקן ולהשלים. ובדיוק בשביל זה ה' הביא אותנו לעולם, כדי שאנחנו נתקן ואנחנו נכניס את הקדושה לתוך העולם הזה. כמו שנאמר במדרש (בראשית רבה, י"א): "כל מה שנברא בששת ימי בראשית צריכים עשייה" (כלומר אינו מושלם ועלינו לעשות עוד)... אשר ברא אלוקים לעשות... לומר – שהכל צריכים תיקון".

המשכן (עליו קראנו בפרשות האחרונות) נמצא כאן בעולם ובמקביל ישנו משכן בשמיים, אך הקב"ה משרה את שכינתו דווקא כאן אצלנו. כי למעלה הכל טהור ואין מה להוסיף ודווקא כאן, בעולם שיש בו עליות וירידות, תאוות ורצונות, הקב"ה שתל אותנו כדי שנוסיף טוב וקדושה בעולם מסובך ומורכב. הקב"ה ברא אותנו עם חסרונותינו כי הוא רוצה אנשים בשר ודם שהמלחמה בין גוף ונשמה לא פוסקת וניצור דברים קדושים.

המלחמה בעמלק היא המלחמה נגד כל המלחמות. ואנו מחויבים לנהל אותה בידינו כדי להפוך את העולם לטוב ומושלם.