ישנו ביטוי אשר לו שתי משמעויות שונות ואף הפוכות. בעבר, כשאמרנו שאנו מעלים קטורת, הייתה הכוונה לקטורת שבבית המקדש. היום יש למושג "לקטר" משמעות של להתלונן על דבר לא נעים.

בפרשתנו נאמר (במדבר י"א, א') "ויהי העם כמתאוננים רע ... וישמע ה' וייחר אפו ותבער בם אש". ורק לאחר בקשת משה שקטה האש. גם במדבר נדבקו אבותינו במחלת ה"קיטורים".

הרב שלום ולך שליט"א הקדיש שיחה מלאה לנושא זה ולהלן תמצית דבריו: נביט סביבנו. פרצופים לחוצים, קמטים בזווית הפה, צריכת כדורי הרגעה, אנשים טעונים חומר נפץ, אלימות בדרכים ובבתי הספר. בקיצור, אנו חברה לחוצה. גם אנו חלק מתחושת אי שביעות הרצון. גם שמיעת החדשות מדי שעה לא מוסיפה בריאות (כלכלה, פרנסה, ביטחון וכו').

עכשיו נפליג בדמיוננו לדור המדבר וננסה להשכיל את טיב תלונותיהם, וגם אותם לא נבין. סך הכל היו להם חיים די נינוחים, קייטנה של ממש. מוקפים ענני כבוד וענן מתחת לרגליהם מסיע אותם כמרבד קסמים, וענן לפניהם מורה את הדרך. בכל בוקר ארוחה מן המוכן ושיעורה יותר מארבעים ביצים. ואפשר לטחון, לבשל ולטגן ולטעום כל טעמי העולם. בנוסף השלו, עדרי הצאן והבקר וכפי שמעיד הכתוב (דברים ב', ז'): "זה ארבעים שנה ה' אלוקיך עמך לא חסרת דבר".

לו חיינו אז, כמה מאושרים היינו. ללא דאגות פרנסה, ללא צער גידול בנים, משה רבנו בראשנו, שרי חמישים ומאות, נשיא השבט וסנהדרין ומערך שלם של לימוד תורה.

ולמרות הכל העם התאונן רע. התלוננו על עינוי הדרך למשל. איזה עינוי? הלא על כפיים נישאו על ענן הכבוד. נישאים ביעף לעבר הארץ הנכספת? ותבער בם האש!

האם למדו לקח? לא! רצו בשר והלא העלו צאן ובקר לרוב ממצרים. אבל חשקה נפשם אולי בבשר עוף... קיבלו את המן וחששו באומרם: "עתיד המן הזה שיתפח במעינו" (רש"י במדבר כ"א ה'). ואת זאת הם אמרו לא ביום הראשון מתוך חשש מהבלתי נודע, אלא אחרי 40 שנות אכילת המן במדבר. ממש כפיות טובה!

הבה נקפוץ אלפי שנים קדימה עד לימינו.

לו היינו מספרים להורי סבינו שאיננו צריכים לשאוב מים מהבאר. מסובבים ידית ברז והמים זורמים מהקיר, ההיו מאמינים? היינו ממשיכים ואומרים שאין צורך לקושש זרדים ולהצית אש בדוד. המים בברז חמים או קרים לפי בחירתנו. ההיו מביטים בנו באמון? וממשיכים היינו לספר על מקרר חשמלי ועל מקפיא, על מצעים וארונות, על נורות חשמל ומיזוג אוויר.

ולשמע כל אלה היו סבינו משתוממים עלינו. "האם אתם עדיין לא מרוצים?" יש לכם אוטובוסים נוחים, טלפונים ניידים לשוחח למרחקים ואתם עדיין מתאוננים? איזו כפיות טובה! ואתם טוענים שדור יוצאי מצרים הם הכפוי טובה?

אכן גם אנו היינו כמתאוננים רע בעיני ה'. די להעלות קטורת.