"ויעשו כל חכם לב בעושי המלאכה את המשכן" (שמות ל"ו, ח')
מה היא משמעות הביטוי 'חכם לב'? וכי משכנה של החכמה נמצא בלב? הרי מקור הכרתו של האדם קיים בראש, בשכל. איזה תפקיד ממלא הלב בחכמתו של האדם?
ביהדות, 'חכמה' אינה שקלול של צבר הכישרונות של האדם. אין היא ביטוי יבש של מבחן אינטליגנציה. חכמה היא סיכום של מחשבה, הכרה, הרגשה, הטמעת סולם ערכים נכון, הכלה של חסרונות בני אנוש והבנה מעמיקה בנפש האדם. יכול אדם להיות משכיל, אינטלקטואל, בעל ידע מרשים, ועם זאת להישאר אדם קטן שאינו ער לתחושותיהם ורגשותיהם של אחרים.
כישרונות אינם ערובה לתעצומות נפש. "חכם לב" הוא אדם היודע לשלב הגיון המוצק עם רגש בריא, עקרונות יסוד עם גמישות מחשבתית.
אך כדי להיות 'חכם לב' אמיתי, צריך משהו מעבר לחכמה האנושית.
אין דבר אלסטי יותר מסולם הערכים האנושי. מסטאלין, בין לאדן ועד היטלר, כולם היו בטוחים בעליונותם המוסרית. הדיקטטורים המתועבים ביותר בתולדות האנושות היו, לטעמם, סמל המוסר האנושי. נוכל נשליך את הדברים לסוגיות הנמצאות במחלוקת בציבוריות הישראלית. כל אחד מהצדדים תמיד בטוח בצדקתו, וברור לכולם שהצד השני רחוק מהצדק והמוסר כרחוק מזרח ממערב.
העם היהודי, לדורותיו, זכה לפריווילגיה מיוחדת. מצפן מוסרי מוחלט, שאין כל פקפוק על שיקול דעתו. רק עם בעל מצפן מוסרי כזה היה יכול לשרוד אלפי שנות רדיפה וניסיונות השמדה. המצפן המוסרי של העם היהודי לדורותיו הוא התורה. מעיין נובע של חכמה בלתי נדלית שניתנה לנו מפי הבורא. על חכמתו של בורא העולם אין כל פקפוק, ורק הוא יכול לקבוע אמיתות שאינן נתונות לערעור. בתורה יש עקרונות ייחודיים המתווים את הדרך, עקרונות הנמצאים מעל לכל מחלוקת:
התורה היא זו שקבעה כי "השוחד יעוור פקחים" (שמות כ"ג, ח') ואין כל יכולת לאדם, ולו האדם המוסרי ביותר, להימנע מלהיות מושפע משוחד.
התורה קבעה, עוד לפני אלפי שנים, את היחס הנכון לפגיעה בגופה של אשה: "כי כאשר יקום איש על רעהו ורצחו נפש כן הדבר הזה".
בתורה מוזכר גם הציווי לשמור על כדור הארץ: "תן דעתך שלא תקלקל ותחריב את עולמי" (קהלת רבה ז', י"ג).
היהדות היא הדת היחידה בעולם שמעולם לא ניסתה להרחיב את השורות על ידי כפיית אורחות היהדות על מי שאינם יהודים. מי שמאמין בצדקת דרכו אינו זקוק להסכמת אחרים בדמות כפיה עליהם להצטרף אליו.
ברוח ימים אלו, לא נוכל להימנע מלהזכיר את אחד העקרונות הייחודיים הבולטים ביותר של עם ישראל – הדרך המושלמת לקיים מחלוקת: הגמרא במסכת קידושין מבארת שאמנם בזמן הוויכוח הלוהט, שני הצדדים "נעשים אויבים זה את זה". אך לאחר שהוויכוח מוגדר, אף אם הם נשארו ללא הסכמה – "אינם זזים משם עד שנעשים אוהבים זה את זה".