לקראת שבת חנוכה נסיק תובנה ייחודית ממלחמת החשמונאים, נצחונם הרוח אולם נלמד גם מה היתה טעותם לאחר נצחונם המזהיר על האימפריה היוונית.
מתתיהו עמד תקופה קצרה בראש המרד. הוא אשר הדליק את הפתיל הראשוני שהצית את הלהבה הגדולה. כל עוד היוונים הסתפקו רק בעצם ריבונותם על הארץ עדיין לא נוצרה האש שהדליקה את נס המרד. אך היוונים לא הסתפקו בכך והחלו לגזור גזירות על הדת היהודית כגון איסור מילה, איסור לימוד תורה ושחיטה יהודית כשרה וכד'. או אז קם מתתיהו הזקן והרים את נס המרד. למרות שמבחינה רציונאלית לא היה כל סיכוי להתמודדות של קומץ יהודים מול הכוח החזק בתבל באותה עת משתי סיבות. ראשית לא היו אלה כוחות שווים שכן למיעוט יהודים בעלי חימוש דל מול הצבא האדיר של יוון אין תקוה לניצחון בדרך הטבע, ושנית, גם בין היהודים היו מתתיהו ובניו מיעוט שכן רוב היהודים לא עמדו בניסיון וקבלו עליהם את תרבות יוון והפכו למתייוונים אשר פגיעתם היתה רעה מזו של היוונים. וניתן ללמד זכות להתנהגות הזו שכן היתה זו התרבות ששלטה אז בעולם הנאור כפי שהתרבות המערבית שולטת היום בקרב הציבור החושב עצמו לנאור ולאנשים מעמיקי מחשבה, בניגוד למיעוט יהודים "קנאים שאור ההשכלה טרם האיר את מוחם" ולכן המתייוונים חפצו להסתפח אל התרבות והמסורת "המערבית" של ימיהם ולנהוג בפתיחות ובהקשבה לרחשי לב האומה היוונית והשליכו אחרי גוום את העבר המפואר של האומה הישראלית.
מייד לאחר ראשית המרד נטל יהודה בן מתתיהו את ניהולו ונחל ניצחונות ושחרר את בית המקדש וקומם אותו מאפרו והכתיר עצמו לכהן גדול ומלך ואחיו אחריו אך לדאבון לב כולם מתו בחרב ונפלו בידי אויביהם. וזאת למה?
מרד החשמונאים נזקף לזכותו של מתתיהו הגם שהיה זקן מופלג ונפטר בראשיתו, ונעזר בבניו אבל נעשה על פי דעת תורה- ולכן נזקף כולו לזכותו ועל שמו.
מסביר הרמב"ן למה נענשו ונפלו כולם בחרב? "זה היה עונש החשמונאים שמלכו בבית שני למרות שהיו חסידי עליון ואלמלא הם נשתכחה תורה מישראל ולמרות גבורתם ועוז רוחם נענשו, משום שעברו על צואת הזקן (יעקב אבינו שאמר "לא יסור שבט מיהודה" והם לא היו משבט יהודה) והיה עונשם מידה כנגד מידה שהמליך הקב"ה עליהם את עבדיהם והם הכריתום.
(רמב"ן בראשית מט-י). אם כן, הדגיש הרמב"ן, שלמרות שאין זו מצווה מן התורה אלא "צואת הזקן" דעת תורה- הצלחתם היתה משום ששמעו לדעת תורה של אביהם הצדיק וכשלונם היה שלא שמעו לדעת תורה של יעקב אבינו.
המלכות לא ניתנה לכהנים אלא לצאצאי שבט יהודה. לכהנים היה יעוד אחר. לאחר נצחונם על היוונים והמתייוונים וחזרת החיים לשיגרה היה עליהם להתמקד ביעודם המקורי והוא להורות את העם תורה ולהדריכם בחייהם הרוחניים ואילו צאצאי החשמונאים חפצו גם לרשת את המלכות וזו היתה שגיאתם הקשה. ולכן נענשו.
הלקח ממאורעות החשמונאים הוא שעלינו לדבוק בכל הדורות בחז"ל המוסרים את התורה מרב לתלמידו מאז משה רבינו שמסרה ליהושוע ועד ימינו.