"ואלה המשפטים אשר תשים לפניהם".
האם משפטים שהינם ספר החוקים שלנו שונים מכל ספר חוקים של אומות העולם?
המעמד האלוקי של קבלת התורה ועשרת הדברות אכן היה נורא הוד ומרטיט לבבות. זה היה מעמד של הנחת אבן הפינה של בניין העם היהודי. לעומת חזיון זה הרי פרשתינו, פרשת משפטים, היא הביטוי המעשי של העקרונות הטמונים בפרשה הקודמת. כאן אין סיפורי ניסים, אין אש ושופרות אלא פרטי המשפט והיסודות החברתיים העתידים לשרור במדינה היהודית העתידה לקום. מטרת פרשתינו להורות כיצד לטפל בגנב, בשור המשתולל בחוצות, במכה רעהו או מזיק לרכושו. איסור השוחד ובאיסור השקר. בקיצור, בכל הסבך החברתי הקיים במציאות החיים.
בכל האומות ספר החוקים נכתב על ידי המחוקקים בהתאם לאופייה של האומה ובהתאם לרצונותיה השולטים בזמן כתיבתו. והיה כי יתחלפו מאווייה - יתחלפו חוקיה. היה כי יתחלפו מחוקקיה כך יתחלפו חוקיה בהתאם לרצון המחוקק העכשווי. החוק אינו בא להדריך או לחנך את הציבור אלא הוא בא לשקף את העקרונות והחלומות של ציבור אזרחי המדינה והוא עשוי להשתנות במהירות בא מתחלף השלטון ומצעו החברתי והמדיני.
לא כן משפטי התורה. אלו לא מסכת חוקים יבשים ואין תכליתם לדאוג לסדר הציבורי גרידא. אף לא לשמור על שקט תעשייתי בקרב נאמני התורה.
החוקים אינם יבשים. ויש צורך להשליך בתוכם חום אנושי אל ליבת החוקים. הם אינם משקפים את החינוך של העם אלא באים לחנך את העם. הם אינם משקפים את מצבו הנוכחי של העם אלא באים ליצור מצב ומערכת תובנות הבאים לעצב ולחנך את רוח העם בהתאם לעקרונות התורה. זהו חוק מחנך ואינו נובע מאופי העם ותרבותו אלא להיפך מבקש לעצב את האופי לאור עקרונותיו.
זוהי פרשת משפטים.
נביא דוגמה אחת המצביעה על דרכם של משפטי התורה לאור מה שהעלינו בשורות אלו.
מהו עונשו של גנב בפרשתנו? "שניים ישלם", כלומר כפול מערך הגניבה. בכל חפץ גנוב בין אם זה שור או שה, מכונית או עגבנייה דינו – שניים ישלם.
וזאת על מנת לחנך את הגנב שירגיש את מה שזמם לעשות לאחיו. שיחוש את עוגמת הנפש של אדם שבזיעת אפו עמל עד שזכה לקנות שור וכעת גנב שפל חיסר את ממונו, אז כעת הגנב יאבד את ממונו באותו סכום שחפץ לאבד ממון חברו. גם יחזיר לו את הקרן וגם ישלם לו בנוסף את הסכום שרצה לאבדו.
ובכל זאת למרות שפל התחתית של הגנב התורה רוצה גם לחנך את הציבור ושופטיו כיצד לא לאבד צלם אנוש בבואנו לשפוט את הגנב.
אם הגנב גנב שור וטבחו עליו לשלם פי חמישה אך אם גנב שה ישלם רק פי ארבעה. אמר רבי יוחנן למה הבדל זה? חס הקב"ה על כבודם של הבריות. שור שהגנב מוליכו ברגליו משלם חמישה. שה לפי שהוא טוענו על כתפו משלם ארבעה.
כלומר, הגונב שה מתבזה בשעת הגניבה שעליו להוליכו על כתפו במרוצתו וזו נקודה לזכותו ולכן בגזר דינו יש לו נקודה לזכותו כי גם כבודו של הגנב נלקח בחשבון אבל בגונב שור שהוא אינו מתבזה במרוצתו שכן אינו נושאו על גבו ישלם חמישה.
ככה מחנכת התורה. גם בזמן ענישת הגנב לא לבזותו מעבר לעונש הכספי המוטל עלי.
המשפטים שלנו מטרתם לחנך את העבריינים אבל גם את השופטים ואת כל הציבור.