המתחרה העיקרי של סמוטריץ' הוא בנימין נתניהו: הוא כמעט לא אמר מילה על מערכת המשפט. הוא הבטיח ש"יקים מסגרת" שתנהל דיון ציבורי נרחב בטרם יינקטו צעדים. הוא התמקד בעיקר ביוקר המחיה. הנה ציוץ שלו לדוגמה, מאוגוסט האחרון: "הממשלה המקרטעת וחסרת הניסיון דרדרה את ישראל למשבר כלכלי ששנים ארוכות לא היה כמוהו. כל מוצרי היסוד מזנקים. שולחן האוכל מתייקר, הדירה מתייקרת, הריבית מזנקת. הכסף שלנו קונה הרבה פחות. לצערי, אין לכם מושג מה לעשות. רק אנחנו הצגנו תוכנית מסודרת ליציאה מהמשבר הכלכלי".

אגב, הציוץ הזה של נתניהו שקרי כמעט כולו. לא היה כאן "משבר כלכלי ששנים ארוכות לא היה כמותו". להפך. המצב הכלכלי היה מצוין. רבים הסיכויים שעליית נתניהו לשלטון תביא לכאן "משבר כלכלי ששנים לא היה כמותו", כי לקשיים הגלובליים מצטרפת ההפיכה המטורללת שמפרקת את המותג ששמו ישראל, מנפצת את תעשיית ההייטק ומחבלת ברוב מנועי הצמיחה שלנו. מלאך החבלה במיטבו.

הוא התייצב בתחנת דלק, עשה את עצמו מתדלק והטיף נגד העלייה במחירי הדלק (תחתיו, השיאים הללו נשברו). הוא התייצב במרכול, התגפף עם רמי לוי וניר ברקת, הודיע ש"יחתוך את החשבון" ויעשה שפטים ביוקר המחיה. הוא התדפק על דלתותיהן של משפחות כדי להבטיח בקול גדול שיקפיא את המשכנתה. הוא התגולל על ממשלת בנט־לפיד על כי הפקירה את הכלכלה, בעוד במציאות הממשלה הזו הביאה אותנו לשיאים חיוביים בכלכלה.

עכשיו הוא מפרק את כל זה ביד חזקה ובזרוע נטויה. ולשם מה? הרי את ההפיכה הציבור הישראלי לא יניח לו לבצע. לא עדיף להגיע למסקנה הזו במהירות ולנסות לתקן? במקום לדשדש עכשיו חודשים בתוך מי אפסיים?

הטרגדיה של נתניהו היא שאין לו מוצא. הוא ממולכד. הוא הצליח לשכנע את כו־לם שאסור להאמין למילה אחת היוצאת מפיו, אסור לעשות איתו עסקה כלשהי, אסור לעבור לידו במקרה. הוא המאיס את עצמו על המערכת הפוליטית כולה. החרדים מתחילים להתפכח ממנו. הסמוטריצ'ים רואים בו "חמורו של משיח". המחנה השני מאס בו כבר מזמן. גם לו רצה, לא יכול היה לבצע פניית פרסה, להרחיק את הקיצוניים למקום שממנו באו, לתת לחרדים לנוח באופוזיציה ולהקים ממשלה מרכזית, ציונית וממלכתית כדי להציל את המדינה.

ממשלה שתכונן חוקה לישראל. שתעצב את החיים כאן בדורות הבאים. שתבצר את מערכות השלטון ותייעל אותן. ממשלה שתעשה תיקון, כן תיקון, גם במערכת המשפט. היא צריכה תיקון כזה. חובה לקצר את התורים. חובה לייצר לוחות זמנים שפויים. להוסיף מאות ואלפי שופטים, פרקליטים וחוקרים. לתת שיניים לגוף הביקורת על הפרקליטות. לחוקק את חוק יסוד "החקיקה" שבו יוגדרו היחסים בין הרשויות. בית המשפט יוסמך לפסול חוק (שאינו חוק יסוד) ברוב של תשעה שופטים לפחות. הכנסת תוכל להתגבר על הפסילה ברוב מיוחד. חוק יסוד יוגדר ויבוצר. חוק דרעי לא יוכל להיות חוק יסוד.

כמה עצוב שבנימין נתניהו כבר לא יוכל לעשות את כל זה. לא יוכל לקבוע מורשת חיובית בישראל. ייזכר כמי שדחף אותנו אל הקצה, על סף תהום.

הטור המלא מתפרסם ב"מעריב סופהשבוע"