שר האוצר בצלאל סמוטריץ' עשה השבוע סיבוב ראיונות ניצחון. הקשבתי לדבריו. אי אפשר היה שלא להתרשם מהביטחון העצמי, הרהיטות, להטוטי הציטוטים והמספרים שפלט בקצב אש מסחרר. הבעיה היחידה היא שכל זה מנותק לחלוטין מהמציאות הכלכלית האמיתית.
סמוטריץ' תוקף את לפיד: "על בסיס מה אתה קורא לעצור את המבצע?"
אחיו של סמוטריץ' נגד "עוצמה יהודית": "לא אצביע שוב למפלגה שבן גביר חבר בה"
סמוטריץ' משוכנע שהיריקות שהכלכלה הישראלית סופגת עכשיו לרוחב כל החזית, הן גשמי ברכה. קרן המטבע הבינלאומית חתכה את תחזית הצמיחה של הכלכלה הישראלית באופן ישיר בגלל סכנותיה של ההפיכה המשפטית, וסמוטריץ' מתעלם. הם בכלל לא מכירים את הרפורמה, הוא אומר. בזמן הזה בשנה שעברה, שפכה קרן המטבע הבינלאומית סלסילה ענקית של פרחים ושבחים על הכלכלה הישראלית שהציגה את הביצועים הטובים בעולם, את התזרים החיובי בעולם, את האינפלציה הנמוכה בעולם וסיכוי ממשי לקבל העלאת דירוג אשראי לרמה הטובה בעולם.
כל זה חלף כלא היה, התמוסס בהפיכה המשטרית המופרעת שסמוטריץ' וממשלתו ניסו להמיט עלינו. על הדרך, מתברר (מדוח של הכלכלנית הראשית באוצר) שהמצב אצל החרדים הולך ומחריף. מספר החרדים שלא מסוגלים לנהל שיחה באנגלית, שאין להם זכאות לבגרות או השכלה כללית מינימלית, הולך ועולה. סמוטריץ' וממשלתו מכירים את המספרים, ולמרות החורבן שהם מנבאים, ממשיכים לתמרץ את החרדים לבטלה, במקום לעבודה.
בצלאל סמוטריץ' הוא איש מוכשר מאוד. צריך להתפלל ולקוות שמתישהו הוא יתעורר מההזיות המשיחיות ויתפנה להבין את המצב האמיתי. כן, הוא ימני קיצוני, אידיאולוג של מדינת הלכה וגזען לא קטן, אבל אני רוצה להאמין ומתפלל שבסופו של יום הוא לא ירצה להיות חתום על חורבן. בקצב הנוכחי שבו הדברים מתקדמים, החתימה הזו תתנוסס שם מוקדם מהצפוי.
ככל שאי־הוודאות סביב ההפיכה המשטרית נמשכת, כך מתעצמים הנזקים. המשקיעים ממשיכים לברוח, חברות הייטק ממשיכות להירשם בחו"ל, בנקים גדולים ממשיכים למשוך השקעות, כנסים בינלאומיים ממשיכים להתבטל, אנשים מתכננים רילוקיישנים, והאמון של הכלכלה העולמית באומת הסטארט־אפ שהולכת והופכת למדינת עולם שלישי, קורס במהירות. עוד אפשר להציל את זה. זה הזמן.
ולכן, אסור להפסיק את המחאה. השאלה היא, מה עושים איתה. מטרתה הראשונית והעיקרית של המחאה היא לבלום את החקיקה הקשורה להפיכה המשטרית. מטרותיה המשניות הן בניית המחנה הדמוקרטי־ליברלי לטווח הבינוני והארוך ובעתיד גם נקיטת פעולות לחיזוק הדמוקרטיה השבירה שלנו. אני משוכנע שחלק ניכר ממאות אלפי המוחים ישמחו גם להפיל את הממשלה, אבל לא על זה הם זרמו לרחובות. נכון לעכשיו, המחאה הצליחה לפגוע בלגיטימציה של הממשלה, לפגוע במעמדה הציבורי, אבל לא להפיל אותה. זה התפקיד של האופוזיציה.
בינתיים, המחאה צריכה לתמרן בסיטואציה לא פשוטה של הידברות בבית הנשיא. נתניהו רוצה להפוך את הדיונים האלה לגרסה המודרנית של ועדת טרכטנברג. לפיד, גנץ וסער יושבים שם בלי יכולת להיחלץ. הם לא רוצים להיות אשמים בפיצוץ המגעים, אבל הם יודעים שהמטרה של נתניהו היא למסמס את המחאה ומדובר במלכודת פתאים. אז מה עושים?
המתח בין ראשי המחאה לראשי האופוזיציה הולך וגובר. לא קל להחזיק מחאה אדירה כזו על אש קטנה. מדובר באופרציה יקרה, 2־3 מיליון שקל בשבוע, ממומנת מכספי תרומות של האזרחים, אבל גם של אנשי עסקים רבים שמעורבים במאבק על הדמוקרטיה (וטוב שכך). אז איך מתמודדים עם ההצלחה עד כה, והסכנה לדעיכה בעתיד? שאלה מורכבת. הכוונה היא להשאיר את יחידות העילית של המחאה בפעילות מתמדת (אחים לנשק, מ"מ, סייבר, טייסים, מילואימניקים, הייטקיסטים וכו'), לקרוא לציבור רק בשעת הצורך. כרגע, ההפגנות נמשכות לפחות עד סוף מאי. אחר כך נראה.
כרגע, אין שום סיבה לחמיצות. המחאה הנוכחית היא הגדולה בהיסטוריה של ישראל ואחת המוצלחות ביותר. למעשה, חוץ מהמחאה הציבורית שבה החל מוטי אשכנזי אחרי מלחמת יום כיפור, לא הייתה מחאה עם הישג דרמטי כזה של בלימת חקיקה ברגע האחרון, מניעת פיטורי שר ביטחון ושינוי סדר היום הציבורי מן הקצה אל הקצה.
אין סיבה להיקלע לתבהלה ולשדר מצוקה. האנרגיה המדהימה שהתפרצה לרחובות לא הולכת לשום מקום. הישראלים הנהדרים האלה, שיצאו בהמוניהם להילחם על המדינה שלהם, ייצאו שוב בשנייה שבה יתברר שמישהו מנסה להרדים אותם כדי להזריק את זריקת הרעל לגוף הדמוקרטיה.
הטור המלא מתפרסם ב"מעריב סופהשבוע"