אי אפשר שלא לראות שהמדינה נמצאת על סף תהום לאומית, ואנחנו צועדים בדאגה אך בבטחה קדימה. כל שבוע איש ציבור אחר, מכיוון חדש, דוחף את השבט שלו עוד צעד אחד. כל פוליטיקאי בזמנו, ולפי האינטרס הפוליטי שלו. אין כאן צד צודק או צד אשם.
"עסוק רק בדברים קיצוניים": ראש עיר במתקפה חזיתית על סמוטריץ' בעקבות קרן הארנונה
סמוטריץ' על קרן הארנונה: "ראשי הרשויות הכריזו מלחמה כנגד הורדת יוקר הדיור"
השבוע זה היה הגרנדמייזר של כולנו, שר האוצר בצלאל סמוטריץ', שבכניסתו לישיבת הממשלה נשא נאום קטן על הכספים הקואליציוניים שניתנים למפלגות החרדיות והוסיף, "וד"ש מה־53 מיליארד למנסור עבאס". הוא בא לריב. כמו אמא שתגיד לבן שלה, "אתה לא עושה כלום בבית, אחיך עושה יותר".
אין שום דבר טוב שיוצא ממשפטים כאלה, חוץ מרצון לחרחר מדון. להפריד. לפצל. להתריס. גם אמת אין כאן, אבל מי מחפש אמירה אמיתית, מספיק לתקוע אצבע בעין, ועשית את היומית.
סמוטריץ' הוא סמל הזחיחות והיוהרה בממשלה. כולו זורח ופורח ולא ייתן לאף אחד לפספס את זה שהוא ניצח. החיוך הקבוע התפור על פניו, חרף שרשרת הפדיחות, מחשיד שמשהו אצלו לא בסדר. האדם שעמד על במה בארצות הברית ונשא נאום באנגלית ברמה של גן, לא תפס את עצמו לרגע, אלא המשיך במלוא המרץ לחרקש את השפה שאינו יודע, לקול צחקוקי הקהל ולמצהלות מאות אלפי גולשים בטיקטוק. טיפת מבוכה אנושית אין בו.
לקיחת הקרדיט על השקת קרפור בארץ נעשתה ללא מצמוץ או שמץ של חוסר נוחות, אף שברור לכל מי שחי פה, שהחגיגה אינה שלו. משהביאו את רשת הסופרמרקטים שאמורה להוזיל את יוקר המחיה, הם יאיר לפיד ואורנה ברביבאי. אך שוב סמוטריץ' מרוצה מעצמו, ויחד עם בנימין נתניהו השיק ושמח, חייך וחגג.
גם ההצעה למחוק את חווארה, בזמנו, נאמרה מפיו בסוג של שביעות רצון עצמית. אפשר ללכת עוד אחורה אל חדר הלידה, שבו הוא מעדיף שלא תהיה יולדת ערבייה, כדי למנוע מהומות, ואל מצעד הגאווה שבעיניו משול למצעד של בהמות. החיוך שלו עובר, כחוט השני, משנה לשנה בין הופעה להופעה. יתרה מזאת, בימי חגים הוא מוסיף גם פיזוזים.
נדמה שהוא השר היחיד שאפשר בנקל לראות סרטונים שלו שבהם הוא קופץ ומרקד על רחבות מגוונות בהזדמנויות שונות, בסנדלים דהויים, מכנסיים ארוכים וחולצה מכופתרת, שגדולה עליו ביותר ממידה. השילוב בין האמירות המפלגות בראיונות לתחושות העילאיות שהוא מפגין במסיבות - הוא דיסוננס קוגניטיבי שקשה ליישב.
נהוג להגיד על סמוטריץ' שהוא אינטליגנטי ורהוט, אך האמת היא שהוא פשוט מדבר מהר אך בבהירות. הוא טס עם משפטים כמו מכונה ולא מפסיק גם כשהרעיון מוצה. הטכניקה הזאת גוזלת זמן שידור, וכך הוא בעצם מכלה את זמן הראיון בססמאות ומשפטים מוכנים שהביא מהבית. אי אפשר לקטוע אותו. או להמשיך הלאה. הוא בא לנאום מהר, ובקצב מתגבר.
השבוע הועלתה הצעתו לקרן הארנונה, שאמורה לקחת כסף מעשירים ולהעבירו לחלשים. אין בהצעה הזאת עידוד ליצרנות, אלא עונש למצוינות. לפתע הימין הקפיטליסטי התאהב ברעיון הסוציאליסטי. סמוטריץ' הפך עצמו לרובין הוד של העיריות. הוא מסמן את הציבור הליברלי כיעד, ותוקף.
הנשק הכבד יותר מגיע בדמות הכספים הקואליציוניים למפלגות החרדיות, שמשנים את האיזון בין הציבור היצרני, העובד, המשרת והתורם, לבין ציבורים אחרים. סכום גרנדיוזי של יותר מ־13 מיליארד שקלים יינתן לתלושי מזון, חינוך חרדי, תקציב ישיבות, כספים למערך הגיור, ייעוץ והדרכה בטהרת המשפחה וגם תקצוב תרבות וזהות יהודית. רק דת חסרת ביטחון עצמי מפתחת את זהותה בעזרת חיזוק כספי.
בכאן 11 משודרת בימים אלה הסדרה הדוקומנטרית "מדורות השבטים". היא מציגה את החוויה הישראלית בשלושת העשורים האחרונים מנקודות מבט שונות. מה שלציבור מסוים הוא ששון לשני הוא אסון. אירוע מלבב ואופטימי לאחד נראה כמו אסון קיומי לאחר. האחד רואה קו שבר, השני תקווה. תמיד היינו עם אחד מפוצל שסוג של דבק מצליח לחבר אותו יחד.
עכשיו הכל הולך ומתרופף. אין נרטיב משותף שיכול לשכנע חצי עם שעליו לשלם יותר, כדי שציבור אחר יוכל לעבוד פחות. אין דרך שבה חרדים יתגייסו, ואין מצב שאת הנטל רק אחרים יישאו. נראה שהגענו לתקופה קריטית, למבוי סתום, לימים של הכרעה, וסמוטריץ' יושב על הברז. הוא עכשיו הילד ההולנדי שרואה את החור בסכר בעין, ובמקום לתקוע אצבע, הוא לא שם וכו'.