כותרת הידיעה שפורסמה השבוע ב"מעריב אונליין", משקפת כנראה את המציאות: "גפני נדבק בתכונות הרעות של רוטמן". גפני, הוא משה גפני, יו"ר ועדת הכספים של הכנסת. רוטמן הוא ח"כ שמחה רוטמן, יו"ר ועדת החוקה חוק ומשפט, שמוביל את הצעות החוק לרפורמה במערכת המשפט.
משה רפאל גפני, שעומד בראש מפלגת דגל התורה, הוא ותיק חברי הכנסת בשתי הכנסות האחרונות. גפני יודע לא רק באיזה צד מרוחה החמאה, אלא גם איך מורחים אותה. הוא לא רק פוליטיקאי ותיק וממולח, אלא גם שועל פוליטי לא קטן, שהבין מזמן שבעל המאה הוא בעל הדעה. לכן, לאחר גלות קצרה באופוזיציה שכפה עליו בזמנו יאיר לפיד, העדיף לחזור בחודש מאי 2015 לתפקיד יו"ר ועדת הכספים של הכנסת, על פני מילוי תפקידים אחרים.
מאז גפני לא רק יושב על השיבר, אלא גם פותח וסוגר אותו, ואין צורך לנחש למי מוזרמים הכספים. המפלגות הדתיות והחרדיות ידעו תמיד לחלוב את הקופה הציבורית. ח"כ אברהם שפירא ז"ל, שהיה יו"ר ועדת הכספים בכנסת ה־11, הצטיין בכך. שפירא זכה באמצעי התקשורת לתואר "המנכ"ל של המדינה", כיוון שמפלגתו הייתה לשון המאזניים בממשלת האחדות הלאומית. שפירא ידע לתמרן ביעילות ובמקצועיות בין ממשלתו של שמעון פרס לזו של יצחק שמיר.
הדתיים והחרדים לא בזבזו מעולם זמן. הם היו תמיד חדורי מטרה להשיג כמה שיותר. להוציא את הממשלה האחרונה של נפתלי בנט ויאיר לפיד, וזו שכיהנה בין 2013 ל־2015, שבה לפיד ובנט חברו לבנימין נתניהו, החרדים והדתיים היו תמיד לשון מאזניים, ובלעדיהם הוקמו ממשלות מעטות. מי שביקש לעמוד בראשות הממשלה נדרש לעמוד בתנאי הסף המרכזיים שהציבו לו המפלגות הדתיות והחרדיות: לפתוח למענן את הקופה הציבורית.
ח"כ גפני הוא דמות יוצאת דופן בדגל התורה. מי שמכירים אותו מגדירים אותו כסוציאליסט, בעל עמדות שנוטות לשמאל. לו הדברים היו תלויים בו, הוא היה בוחר בבני גנץ כשותפו במקום בנתניהו. להבדיל מפוליטיקאים חרדים שהיו סמוכים לקופה הציבורית, ונהפכו עשירים מופלגים, גפני אינו אמיד. הוא חי בבני ברק בצניעות רבה. הקשר שיש לו במסגרת תפקידו כיו"ר ועדת הכספים עם מי שמבקשים לקדם את עניינם לא הביא לשינוי בהתנהלותו. מעולם לא דבק בו רבב, ולמרות היותו תחמן לא קטן, נותר איש ישר דרך.
זיכרון גורלי
אני מופתע בכל פעם מחדש מיכולות הזיכרון שיש לפוליטיקאים ומתפלא שאף מכון מחקר לא בדק עד היום את בעיות הזיכרון של נבחרי ציבור או מי שהיו כאלה. שר התקשורת לשעבר גלעד ארדן התייצב השבוע בבית המשפט המחוזי בירושלים כדי להעיד במסגרת תיק 4000 – פרשת בזק־וואלה.
כמי שהימר שאף צלם לא יחמיץ הזדמנות להנציח אותו בבית המשפט, החליט ארדן לדפוק הופעה כאילו הוא על בימת עצרת האו"ם והתייצב בבית המשפט כחתן בחופתו, לבוש בחליפה וחנוט בעניבה כחולה. לא בכל יום מגלה התקשורת עניין בארדן, מה גם שתקופת כהונתו באו"ם לא תיחשב כאירוע ראוי לציון כמו תקופתם של יוסף תקוע, חיים הרצוג או בנימין נתניהו, שכיהנו שם בעבר כשגרירים.
זה לא סוד שראש הממשלה נתניהו לא מעריך את ארדן, ותפקיד השגריר באו"ם שהציע לו נועד להרחיקו מהזירה הפוליטית. בזמנו נתניהו לא טרח להיפגש עם ארדן לפני שהאחרון המריא לשליחותו בארה"ב, והסתפק בשיחה טלפונית קצרה. זאת אף שהוא עצמו כיהן בעבר באו"ם, ויכול היה להשיא לארדן כמה עצות טובות.
קראתי את עדותו של ארדן בבית המשפט, ואני מודאג בעיקר מאובדן הזיכרון של ארדן. ביום הראשון של עדותו, במהלך חקירתו על ידי עו"ד בועז בן צור, סנגורו של ראש הממשלה, השתמש ארדן פעמיים במילים "לא זוכר". בתשובה לשאלה אחרת, אמר שהדברים "זכורים לו במעורפל", עשה פעם אחת שימוש במינוח "למיטב זיכרוני", פעם במשפט "לא יכול לומר שאני זוכר", ופעם ב"לא זכור לי". אנחנו צריכים להיות מודאגים מאיבוד הזיכרון של ארדן, ואולי גם ממה שנראה לכאורה כעדות בעייתית שלו בבית המשפט.
האיש הנכון, כמעט
ח"כ אלעזר שטרן היה יכול להיות האיש הנכון במקום הנכון. הוא שקל ברצינות להתמודד על תפקיד ראש עיריית חיפה, אלא שנדרש לוותר על חברותו בכנסת ולכן ירד מהרעיון. אם שטרן היה מתמודד על ראשות העיר, זאת הייתה יכולה להיות התמודדות ראש בראש עם ראש העירייה הנוכחית עינת קליש רותם, שבתקופת כהונתה מספרם של החזירים שמשוטטים בשכונות הכרמל הולך וגדל, ואיתו סבלם של התושבים. אין תענוג גדול יותר מלגור בעיר שהיא גם ספארי.
ראוי שראש העירייה הבא של חיפה יהיה איש נקי כפיים שלא דבק בו רבב, ושלא הוטל דופי ביושרו האישי ובהתנהלותו. חיפה זקוקה לראש עיר עם ניסיון מוכח, שיושר הוא תעודת הזהות שלו. תוארי עבר ורדיפת כבוד אינם מספיקים.
עושים ומנפיקים
רשות האוכלוסין וההגירה הנפיקה השבוע עשרות אלפי דרכונים בארבע הלשכות הגדולות ובמרכז להנפקת דרכונים בבני ברק. זה מעיד על רצינותם של שר הפנים החדש משה ארבל, מנכ"ל משרדו רונן פרץ, ומנכ"ל רשות האוכלוסין אייל סיסו, שהחליטו לפתור את הבעיה לאלתר.
זה מעיד גם על יכולותיה של שרת הפנים הקודמת איילת שקד, שלא הצליחה להתגבר על בעיה טכנית, שבה מטפל בקלות מי שהחליף אותה בתפקיד. בקרוב צפויים עומסים כבדים חדשים גם בהנפקת תעודות זהות, לאחר שבשנתיים הקרובות יפוג תוקפן של 3.6 מיליון תעודות. מעניין איך נערכה לכך שקד, שדאגה כנראה רק לעתידה הפוליטי.