בשעה שהבולדוזר שהיה אמור להרוס את בג"ץ ולסלול את הדרך להפיכה משפטית פרץ בעזרת תקציב המדינה את דרכה של מדינת ישראל לעבר העולם השלישי, התבשרנו השבוע במקביל ובאופן פרדוקסלי על פריצת דרך וגילוי מרשים של האוניברסיטה העברית בירושלים בעזרת המחקר של ד"ר הייתם עמל, שיש בו להביא מזור למיליוני בני אדם בעולם המצויים על הרצף האוטיסטי.
וכמו להשלים את תמונת פרצופה הסוריאליסטי של המדינה בימים אלה, נוכחנו לראות שהוחלט לקצץ 100 מיליון שקל מתקציבה של הרשות לחדשנות. כמה אופייני לממשלה הזו, שממוקדת בהישרדותה ומעניקה מיליארדים לחרדים ומיליונים נוספים לשר לביטחון לאומי איתמר בן גביר ולשר השיכון יצחק גולדקנופף, בניגוד לחוק מכספי עודפים צפויים, שלמעשה נכון להיום לא ידוע אם יהיו או לא. מה שנקרא, רשומים על הקרח.
מי שיתעמק בתקציב הזה לשנתיים הבאות ויחפש בו סעיף שאמור לתת פתרון לאחת הבעיות המעיקות על החברה הישראלית - הדיור הציבורי – יתאכזב. 30 אלף משפחות ממתינות היום לדיור ציבורי, אלפי דירות של הדיור הציבורי מוזנחות שנים וזקוקות לתחזוקה, 180 אלף משפחות עניות שמקבלות סיוע בשכר דירה, ששכרם לא עודכן ב־20 השנים האחרונות, מקבלות היום כ־20% מעלות של שכירות דירה זולה. חלקן ייזרקו בתקופה הקרובה לרחוב, כשאין שום התייחסות בתקציב למצב החמור הזה.
מי שדאג בהכנת התקציב הזה לאברכים, לאותם אלפי בחורים צעירים שיכולים לעבוד ולהתפרנס בכוחם, כנראה התקשה לראות את העוול הנורא של מיליון ורבע הגמלאים שחיים היום בישראל ושכבר יותר מ־20 שנה מחכים לעדכון משמעותי של קצבאות הזקנה.
מערכת בריאות הנפש, אחת המערכות המוזנחות ביותר, מצויה במשבר נורא. עם מחסור חמור של רופאים, מיטות ומקומות אשפוז. היא זועקת לסיוע ולעזרה יחד עם אלפי פגועי נפש, עם תקציב שעודכן לאחרונה ב־2019, בשעה שהצורך והדרישות גדלו לאחרונה מאוד. אולם, גם היא נותרה בתקציב הזה ללא מענה.
אלה רק דוגמאות ממה שמביא איתו התקציב המגזרי הזה, שבולט בשתי עובדות: הוא מעודד אבטלה בעזרת הגדלת ההקצבה למגזר החרדי, על מנת שלא ייצאו לעבוד ומנציח בכך את העוני והבורות של אלה שלא לומדים לימודי ליבה. מאותם בתי ספר נקבל מקסימום משגיחי כשרות.
זה תקציב שמוכיח שמה שמעניין את הממשלה הזו זה רק שירות האינטרסים של שותפיה, תוך התעלמות מצרכים חיוניים לחיי המדינה. התעלמות אפילו מנושאים שהיו בראש רשימת ההבטחות שלה לפני הבחירות, כמו מאבק ביוקר המחיה, טיפול בבעיות הדיור, החינוך והבריאות.
המוזר והמדאיג כאן זו לא רק עזות המצח בתקצוב המגזרי וחלוקת הכספים החזירית, כמוה לא הייתה כאן מאז הקמת המדינה. שכן, כל זה קורה לצד ההתעלמות של הממשלה מכל הנורות האדומות, מאזהרות כלכלנים, מומחים, גורמים בינלאומיים. ובקואליציה הזו של 64 נבחרי העם לא קם צדיק אחד בסדום שיאמר: "בואו נעצור כאן, נבחן את המצב. יש כאן עם, מדינה, יש פה ציבור גדול שזועק, יש כאן צרכים חשובים נוספים, חוץ מהדאגה לאברכים".
כולם זוכרים כיצד נהג בזמנו שר האוצר נתניהו, כאשר הפעיל ב־2003 את מדיניות "השמן והרזה". בדיוק ההפך הגמור ממה שהוא עושה היום כראש ממשלה. מה שמוכיח שנתניהו היה חייב להיכנס לנבצרות. שכן, אפשר לומר בוודאות שאלמלא הסתבכותו המשפטית, זו לא הייתה ממשלתו וזה בטח לא היה תקציב המדינה לשנתיים הבאות.
צא ולמד מכל זה איך הייתה נראית היום המדינה, אילו הממשלה הזו הייתה מצליחה לבצע את ההפיכה המשפטית. היה לנו היום בג"ץ אחר, פסקת התגברות וממשלה שיכולה לעשות ככל העולה על רוחה.