למערכת הביטחון הישראלית לא היה הרבה זמן להתבשם מההצלחה של מבצע מגן וחץ בעזה. לאחר תום המבצע החלו להצטבר ידיעות מטרידות מהצפון, מלבנון וגם מסוריה. עוד לא ברמה של התרעות קונקרטיות, אבל מטריד מספיק כדי לשלוח את הצמרת הביטחונית לסבב אזהרות פומביות לחיזבאללה.
העובדה שארגון קטן כמו הג'יהאד האסלאמי הצליח להטריד חצי ממדינת ישראל במשך חמישה ימים – עוררה בחיזבאללה את הרצון לחזור להרגיש שוב שהוא ארגון ההתנגדות המוביל מול ישראל.
חיזבאללה בוחן כמה רעיונות למבצעים/פיגועים נגד ישראל מלבנון וגם מסוריה, חודשיים אחרי שהחדיר לישראל מחבל פלסטיני שביצע פיגוע בצומת מגידו. ייתכן שגם האיראנים, שעד כה דרשו מנסראללה לנקוט משנה זהירות ולהימנע מלהיגרר למלחמה עם ישראל, מוכנים להעניק לו עכשיו חבל ארוך יותר.
כשמחברים לזה את העובדה שכבר שנה הלוחמים של כוח רדואן של חיזבאללה מתקרבים יותר ויותר לגדר – זה הופך גם יותר מטריד. כוח רדואן, המונה מספר דו־ספרתי של פוג'ים (גדוד מוקטן) שמאומנים לחצות את הגדר ולהשתלט על יישוב ישראלי, הקים לאחרונה שורה ארוכה של עמדות סמוכות מאוד לגבול.
אלה בדרך כלל מכולות, אבל סביבן מתבצעת הרבה פעילות לוגיסטית: תנועת כלי רכב ואספקה, סיורים ותצפיות – הכל נועד כדי להרגיל את צה"ל לנוכחות שלהם במרחק נגיעה מהגבול.
רבים מהם בוגרי המלחמה בסוריה, בעלי ניסיון קרבי עשיר, אבל מאז עברו עליהם כמה שנים של בטלה, שלא עשו להם טוב. לפני שש שנים הם חזרו מסוריה חסונים, שריריים ובכושר שיא, אבל בביקורים שלי בשנתיים האחרונות בגבול, קשה שלא להבחין בכרס שהתחילו רבים מהם לטפח.
וכשמתבוננים מקרוב בתצוגת התכלית המצועצעת שארגנו השבוע לעיתונאים בדרום לבנון, אפשר היה להבחין גם בשחיקה של הציוד: המשאיות, רכבי התול"ר ומשגרי הרקטות נראו מיושנים ולא מתוחזקים היטב – אלה כלים לשימוש חד־פעמי.
גם יכולות המבצעים המיוחדים שלהם כבר לא מה שהיו. בארבע השנים האחרונות נכשל חיזבאללה פעם אחרי פעם: ירי הנ"ט על האמבולנס הצבאי ביראון ב־2019 החטיא; חוליה שניסתה לחדור למוצב גלדיולה בהר דב ב־2020 – נסה על נפשה ובצה"ל חסו על חייה; ניסיון צליפה לעבר כוח צבאי במנרה ב־2020 – החטיא גם כן; וגם הפיגוע במגידו, שאמור היה לקטול כמה ישראלים – בוצע באופן חובבני.
15 שנים אחרי שחוסל בדמשק, חיזבאללה עדיין לא מצא תחליף למוח המבצעי היצירתי של עימאד מורנייה. בארגון מסבירים לנסראללה שישראל השסועה והמפולגת לא תעז לצאת למלחמה נגדם, גם לא על ספיגת פיגוע כואב. אולי הם צודקים. נתניהו מעולם לא העז להוביל את ישראל למלחמה. אבל הרמטכ"ל וראש אגף המודיעין ניסו לשכנע את נסראללה שאם יעז להוציא פיגוע – הוא מסתכן בעימות רחב.
הנחת העבודה: הפתעה
אבל אחרי שמניתי את חולשותיו של הארגון – מומלץ לא לזלזל בו. כוח קרקעי מיומן שמונה אלפי אנשים, שבתוך שעות מרגע מתן הפקודה יכול לחצות את הגבול ולכבוש יישוב ישראלי. מאחוריו ניצב מערך אימתני של רקטות וטילים שייתן לו חיפוי באש ובמקביל יידע לפגוע קשות בעורף, כולל פגיעות מדויקות במטרות אסטרטגיות בישראל.
צה"ל מניח שהפעלה של כוח רדואן תהיה רק בתרחיש של הסלמה מדורגת, או שתבוא לפניה התרעה מודיעינית ברורה. כך או כך, הנחת העבודה צריכה להיות שנופתע: בעיתוי, במיקום, או בשניהם.
למול חדירת כוח קרקעי מצפון, היכולות של צה"ל מוגבלות. לא סוד הוא שהכוחות הקרקעיים בגבול לבנון דוללו בשנים האחרונות לטובת הפעילות בשטחים. מה שבעיקר חסר בפיקוד הצפון הוא נוכחות מתמדת של הרבה קני ארטילריה, שיוכלו להפעיל אש מסיבית לסיכול חדירה של כוח רדואן ולגביית מחיר מהכפר שיצא ממנו.
הצלקות לא הגלידו
חיזבאללה ושולחיו האיראנים יודעים היטב שמלחמה מול ישראל תהיה המלחמה האחרונה של חיזבאללה, שתותיר את לבנון חרבה כליל. האיראנים גם מבהירים לנסראללה שהם בנו את היכולות האדירות שלו כדי להרתיע את ישראל מלתקוף באיראן, או להעניש אותה במקרה שתתקוף. אסור לו להיגרר למלחמה בשום תרחיש אחר.
17 שנה אחרי שטעה בחישוביו וגרר את לבנון למלחמה שלא רצה בה, נסראללה חזר להאמין שהוא יודע לקרוא את החברה הישראלית ואת מקבלי ההחלטות שלה טוב יותר מכולם. לאחרונה הוא נוהג כמי שמוכן לקחת סיכונים גדולים יותר ולהלך על סף המלחמה. חיזבאללה צולק במלחמת לבנון השנייה וגם אנחנו.
אבל העוצמות שיופעלו במלחמת לבנון השלישית, בתקווה שלא תבוא, יחריבו כליל את השכנה מצפון וישאירו אצלנו, בתודעה הישראלית, פצע עמוק שספק אם יגליד. זו סיבה מספיק טובה לשני הצדדים לנהוג בזהירות ולא להידרדר לתהום של מלחמה כזאת. הימים הקרובים יגלו אם האזהרות הישראליות השיגו את מטרתן או שגבול הצפון יחזור להיות זירת עימות פעילה.
ואולי חיזבאללה צודק וקורא נכון את החולשה שלנו. בזמן שהוא מתחמם על הקווים, וכשאיראן פוסעת בהשקט ובבטחה לעבר הגרעין – הממשלה שלנו עסוקה בשאלה בכמה תפנק את תלמידי הישיבות והאברכים הרכים שלנו כדי שלא יצטרכו לעבוד, ועד כמה אפשר להגדיל את התמיכה במוסדות חינוך שלא מלמדים כלום.
אחרי הפוגה של חמישה ימים, ובטרם שככו הדי הרקטות שנחתו על הדרום, התחדש ביתר שאת מסע הביזה והנקמה של הממשלה, שלא נותנת לשום מציאות להפריע לה במימוש תאוותיה.
ראש הממשלה משקיף על ההשתוללות הזאת כאילו זה לא שייך אליו, אבל לפחות הוא לא איבד את ההומור: ביום שבו מתריע הרמטכ"ל על התקדמות בפרויקט הגרעין האיראני, מוכיח נתניהו שהוא מצא את הליהוק המושלם לתפקיד השר לענייני גרעינים.
הכותב הוא הפרשן הצבאי של חדשות 13
[email protected]