התפרקות בשידור חי
מה שקרה באצטדיון סמי עופר ביום שלישי, תפס את כולם בהפתעה מוחלטת. את ההתאחדות, את שדרני הטלוויזיה והעיתונאים, את המאבטחים והסדרנים, אפילו חלק מהקהל שהיה שם. בדיעבד, אף אחד לא היה צריך להיות מופתע. מה שקרה באצטדיון סמי עופר קורה כאן כבר כמה שנים, מאז נקלעה המדינה לסחרור המטורלל ששובר את השיאים של עצמו כל יום מחדש. יותר ויותר סממנים של העולם המערבי, של הקדמה המודרנית, של הטכנולוגיה, הסדר הטוב, המוסדות והסמלים, מתנפצים אל מול עינינו ומושלכים לכל הרוחות, לטובת הכאוס, תרבות השקר והגידוף, מכונות הרעל המתלהמות ושחיטת כל הפרות הקדושות. המדינה שהייתה אמורה להיות וילה בג'ונגל, נכבשה על ידי הג'ונגל. מגדלור ה"אור לגויים" הוחלף בוועד הקהילה.
מספיק להעיף מבט חטוף בתקציב המדינה המחפיר שאושר השבוע, כדי להבין הכל. מיליארדים על גבי מיליארדים לכל מיני "משימות לאומיות", השקעות עתק ב"חיזוק הזהות היהודית" (לא הבנתי, יש למישהו ספק שישראל היא מדינה יהודית?), ביזה כללית של הקופה על ידי הסקטורים הכי פחות יצרנים, תורמים או משרתים, על חשבון כל מה שהפך את ישראל למעצמה: תקציב רשות החדשנות (הייטק) מקוצץ ב־100 מיליון שקל, מכללת תל חי לא תהפוך לאוניברסיטה, הנזקקים והגימלאים לא יקבלו תוספות, אבל החסידויות הגדולות יקבלו מיליונים כדי לערוך את ה"טישים" שלהן בחג השבועות בירושלים.
הנהירה ההמונית של אוהדי בית"ר ירושלים לכר הדשא, תוך שהם רומסים לא רק את הדשא אלא גם את האירוע כולו, מניסים את נשיא המדינה, בוזזים מכל הבא ליד ומונעים את טקס הנפת הגביע, היא מורשת נתניהו. צריך להגיד את האמת הזו בקול רם. מי שמוביל כאן מצעד של דחפורים שעולה על כל סמלי השלטון, כל שומרי הסף, כל המוסדות הממלכתיים, בזה אחר זה, לא צריך להתפלא אחר כך שההמון מגיע לחצר האחורית שלו והאש מלחכת את שולי גלימתו.
כשאין קווים אדומים, כשאין איזונים ובלמים, כשכל זב ומצורע יכול לצווח שהשוטרים, החוקרים, הפרקליטים, היועמ"ש, פרקליט המדינה, נשיאת העליון, הרמטכ"ל, ראש השב"כ ומי לא הם פושעים שיש להעמיד לדין, אז אי אפשר גם לצפות מקהל משולהב להמתין בסבלנות לטקס הנפת הגביע. נבואתו של מפקד חיל האוויר בני פלד, על ערש דוויי, מתגשמת במלואה: מדינת ישראל הפכה לשטעטל. לפחות מבחינת החרדים, זה לא משנה הרבה: הם תמיד חיו כאן בשטעטל נפרד. עכשיו, החומות נפלו. השטעטל הוא שלנו (ועל חשבוננו).
מה שראינו בסמי עופר ביום שלישי בערב, זו התפרקות בשידור חי. לי זה הזכיר קצת את ההסתערות על הקפיטול בידי האספסוף הטראמפיסטי. אמריקה התגברה. יש שם חוקה, יש מוסדות עוצמתיים, יש איזונים ובלמים. אצלנו, אין. איש הישר בעיניו יעשה, או יתפרץ לכר הדשא, ישדוד את המדליות, יחלל את הגביע, יפרק את דגלי הקרן ויגזור את רשתות השער. ולא, זה לא קרה בהפתעה. כשראש הממשלה ובני ביתו מטנפים במשך שנים את כל שומרי הסף וסמלי השלטון שלנו, כשחלק גדול מחברי מפלגת השלטון מסיתים במשך שנים נגד ציבורים רחבים, נגד לוחמים, נגד מפקדים, נגד שוטרים, חוקרים, פרקליטים ושופטים, אין מה לצפות מהציבור. הוא מחקה את פטרוניו. כשהכל מותר, הכל מותר. כולל הכל. וזוהי רק ההתחלה.
כשהמופרע הכי גדול בשכונה מופקד על הסדר והביטחון, איך אנחנו רוצים שתיראה השכונה? כשהקיצוני הכי גדול ביהודה ושומרון, שנחשד על ידי השב"כ בפעילות טרור, מופקד על הקופה הציבורית ועל יהודה ושומרון, איך אנחנו רוצים שייראה התקציב? מציע לכולנו להביט טוב טוב באיי המצוינות שעוד נותרו כאן: במכון ויצמן, בטכניון, באוניברסיטאות, בחיל האוויר, במוסד, בשב"כ, ב־8200, בתעשיית ההייטק, במדע ובאקדמיה. הכל זמני. החבורה הזו החלה את הפירוק הגדול. התקציב הנוכחי מדגים את זה מצוין.
במקביל, הם ממשיכים לשקר, להפיץ את תיאוריות הפייק המופרכות על "53 מיליארד השקלים למנסור עבאס" (ממשלת נתניהו אישרה את התוכנית הזו מחדש השבוע), על "התחזיות הוורודות של סוכנויות דירוג האשראי" (הפוך, גוטה, הפוך), על "מנועי הצמיחה בתקציב" (יש מנועי צמיחה, אבל רק לחרדים ולסקטורים), על "המבצר שבנט בנה ב־50 מיליון" (שקר מתועב). הם לא מתביישים בשקרים האלה. הם גאים בהם.
מה שקרה ביום שלישי בערב בסמי עופר, זה העתק של מה שקרה בישראל מנובמבר האחרון ועד היום: המשחק עצמו הוא הבחירות. בית"ר זכתה בצדק. ניצחון ברור. ה־3-0 של בית"ר משול ל־64 מנדטים של גוש נתניהו. עד כאן, אין ויכוח. מה שקרה אחר כך הוא הפרה של החוזה הבסיסי, השמדה של חוקי המשחק היסודיים: הקהל לא נשאר במקומו אלא פורץ למגרש, בוזז את המדליות, מניס את הנשיא, עוקר את דגלי הקרן, גוזר את הרשתות - וזה בדיוק מה שיריב לוין ושמחה רוטמן עשו שישה ימים לאחר השבעת הממשלה. הסתערו על הערכים הבסיסיים של המדינה, ניסו לשנות את חוקי המשחק במהלכו, הפרו הפרה בוטה ויסודית את החוזה. איך אני יודע? יריב לוין עצמו אמר את זה, בקולו. וגם הכלכלן הראשי בפורום קהלת. הם לא התביישו להודות בזה.
למזלנו, בחיים עצמם קמו מיליוני ישראלים ובלמו את הכאוס, בלימה זמנית (נתניהו הודיע השבוע לערוץ 14 שכן, ברור, ה"רפורמה" תחזור). בסמי עופר לא היה מי שיבלום. המאבטחים המעטים נפוצו לכל עבר. ועכשיו, כשעל פי התקנון מתברר שצריך לשלול את הגביע מבית"ר ולהעניק אותו למכבי נתניה, הם מהלכים אימים על התקנון, על השופטים והדיינים, על האירוע כולו. בכדורגל, יכול להיות שזה יצליח להם. שייקחו את הגביע, לבריאות. בחיים עצמם, אסור שזה יצליח להם. גביע הדמוקרטיה הישראלית הוא גביע קדוש. אותו, לא ניתן להם לקחת.